מתנגדים למחזמר של אייל גולן? קוראים לזה גזענות
סוף כל סוף יש סיבה להגיע לתיאטרון – ההצגה עם שיריו של הזמר האהוב בישראל תביא קהל ענק שעד עכשיו הרגיש לא רצוי, ויוכל ליהנות ממופע על התרבות שלו. וכל מי שרודף את גולן עדיין עושה את זה מסיבה אחת בלבד, וזה לא קשור לטענות שמזמן הופרכו: זו התרבות המזרחית שהוא מוביל. דעה
אייל גולן נבחר לזמר הישראלי האהוב ביותר בכל הזמנים על ידי קוראי "ידיעות אחרונות" וגולשי ynet, הוא חתום על עשרות קלאסיקות על-זמניות שמלוות וילוו את מדינת ישראל עוד שנים רבות קדימה, הציבור עצמו מצביע ברגליים וכל ההופעות הרבות שלו מלאות עד אפס מקום. ועדיין, אפילו שהתיק נגדו נסגר והתברר שאבא שלו שור מוּעָד שדקה אחרי שהשתחרר שוב הטריד – מי שממשיך לספוג את האש הוא דווקא גולן, שמוצא את עצמו שוב מושפל ונבוך מהתנהגות אביו אף שהם בכלל לא בקשר.
נראה שלמיעוט קולני עם אמות מוסר מטעם עצמו, זה לא מספיק. אייל צריך לשלם והמחיר שהם דורשים הוא שיעוף להם מהפרצוף. הם מחכים לו בפינה ורודפים אותו כל פעם מחדש מתוך שנאה אובססיבית לא בהכרח לו, אלא לכל מה שהוא מייצג. שלא יהיה ספק – זה לא הטרדות מיניות או קטינות, הפרק הזה מזמן מאחוריו ועל זה כבר מזמן אין קייס בטענות – זו התרבות שהוא מוביל אותה, המוזיקה המזרחית שהוא נושא הדגל שלה, המוצא. קוראים לזה גזענות.
אייל גולן(צילום: עוז מועלם)
ועכשיו המוקד הוא המחזמר החדש שתיאטרון הקאמרי מעלה בשם "זה אני", שיהיה סביב שיריו של גולן. האמת? אני לא מתבייש לומר כי כבר למדתי מזמן שזה לא מעיד שום דבר על ההשכלה או האינטליגנציה שלי, אבל סופסוף יש סיבה להגיע לתיאטרון. מבלי שראיתי פריים, זה ברור שמדובר בשלאגר. וכמוני, יש ציבור ענק ששנים לא מצא סיבה להגיע לראות הצגה וכעת סופסוף יוכל לצרוך מופע תרבותי על במת התיאטרון ולהרגיש שהוא רצוי גם במעוז האליטיזם של תל אביב.
ואולי זו הבעיה. זה 70 שנה שהתיאטרון הישראלי מציג לצד אחד בלבד באוכלוסייה הישראלית; מתגאים בעלה תאנה כמו "סאלח שבתי" ושוכחים שאנחנו כבר בשנת 2018, וגם הציבור המזרחי התקדם מימי המעברה. כולם מרוכזים במדינת תל אביב, כשהסיוט של השחקנים הוא שהם צריכים לכתת את רגליהם לפריפריה – כי רק ככה הם יקבלו תקציבים.
אז בואו, חוסכים לכם, אל תתאמצו, זה בסדר. סוף כל סוף קם תיאטרון שמבין שאם הוא רוצה להמשיך להיות רלוונטי אז כדאי שלצד "אותלו" בפעם המיליון תעלה הצגה מקורית שיצר מאור זגורי, מהקולות המזרחיים הבולטים ומוכשרים שקמו בשנים האחרונות, על משפחה מזרחית-דתית-ירושלמית בשם טולדנו כשברקע השירים של הזמר האהוב בישראל. והינה, לא הסתיימה מסיבת העיתונאים וכבר החלו רעשי הרקע עם צעקות הגוועלד המשעממות שתופסות כותרות בכל כלי תקשורת אפשרי.
סוף כל סוף יש סיבה ללכת לתיאטרון(צילום: אלוני מור)
אבל ההצגה הזו היא רק סימפטום שגולן עובר שוב ושוב ושוב, כל פעם מחדש כשהוא מרים את הראש: קללות, צעקות, גידופים, איומים בהחרמות. יפי נפש מטעם עצמם שעושים רעש כאילו הם דעת הרוב והמוסר כשהבינה והדעת ניתנו רק להם.
מה שהם לא מבינים הוא שהם עושים בדיוק ההיפך. מעוררים עוד יותר הזדהות עם גולן ואפילו רצון לחבק אותו. אדם שבנה את עצמו מכלום ובזכות כישרון אדיר הגיע לפסגת המוזיקה הישראלית, הצליח לעבור משבר קשה מאוד וחזר לעשות את מה שהוא אוהב ויודע. ופה, במקום להושיט לו יד שיעלה מעלה וישתקם, רק מבקשים לגמור סופית מתוך תחושת נקם מכוערת שנובעת מגזענות פרופר.
מדברים גבוהה-גבוהה על חיבור קהלים נוספים לתיאטרון, על להנגיש אותו לכלל הציבור הישראלי, לחבר את הדור הצעיר למוסד התרבותי המזדקן. אז הינה, זה קורה, דבר אחד בטוח: בסוף התיאטרון, השחקנים והציבור שיוצאים נגד המחזמר יגידו תודה לגולן. הרי מדובר בלהיט ודאי ועם הכסף שהם ירוויחו ממנו הם יוכלו לממן את שאר ההצגות "האיכותיות" שאף אחד מלבדם לא רואה.
עד אז, כדאי שיזכרו שכאנשי תרבות, ראוי שלא רק יטיפו מוסר על דרך ארץ, אלא שקודם כדאי שיסתכלו במראה על עצמם וישאלו אם זו באמת מחאה אובייקטיבית או שהשנאה היא זו שמדברת מקולם. מה שבטוח, תשריינו כרטיסים מראש.
אייל גולן
צילום: אלוני מור ושרון רביבו
מומלצים
