ארה"ב למתקדמים: לצלם את היופי עוצר הנשימה של אלסקה
המדינה הגדולה בארצות הברית היא גן עדן לצלמי טבע ונוף. אילן שחם חרש אותה בים באוויר וביבשה וחזר עם אלבום מסע מרהיב וסיפורים על דובים והרים שמשתקפים באגם ברגע אחד מושלם
אחר הצהריים מחוץ לעיירה ואלדז באלסקה ואני נוסע במהירות לכיוון ההרים בדרך לצילומי נוף בשקיעה, כשלפתע אני מבחין מרחוק בחיה בסמוך לכביש. האם זה כלב? לא יכול להיות, נראה עגלגל מדי בשביל כלב. אולי חזיר בר? אני שואל את עצמי. מה פתאום, אני עונה לעצמי בקוצר רוח, אין חזירי בר באלסקה. אני חולף על פני החיה ורואה שמדובר בעצם בשניים – שני גורי דב גריזלי חומקים אל בין השיחים לצד הכביש.
ספרו לנו על המסעות שלכם בפייסבוק של ynet חופש
מיד עצרתי בצד, שכחתי את התוכניות לצילומי נוף, הרכבתי על המצלמה את עדשת הזום ויצאתי לחפש את הדובים. דובי גריזלי יכולים להיות מאוד מסוכנים, לכן עברתי לצד השני של הכביש, כאילו שהמטרים הבודדים הללו הם מה שיציל אותי אם הם יתקפו אותי.
הגעתי אל המקום שבו הם נעלמו בשיחים ואני לא רואה כלום. בראשי עוברת המחשבה שבעצם את אימא דב לא ראיתי. האם ייתכן שהיא כבר חצתה את הכביש והם לא הספיקו, ואז היא בכלל מאחורי ואני בינה לבין הגורים? הסתובבתי אחורה בבהלה ולמזלי לא המתינה לי דובת גריזלי. הבנתי שאולי הסיכון גדול מדי והתחלתי לחזור למכונית, חציתי את הכביש ופתאום מעבר לעיקול בצמחייה אני רואה את משפחת הדובים.
ברגע הצילום הזה אימא דב עדיין לא ראתה אותי, ולמזלי כשהיא ראתה אותי היא לא חשבה שאני ארוחת ערב, אלא היה לה מבט של "אוף, עוד פעם בני האנוש המעיקים האלו", והיא עשתה אחורה פנה והתחילה ללכת. מיהרתי אל קצה השביל כדי לצלם עוד תמונה לפני שהדובים המתוקים נעלמים.
באלסקה הכול בגדול – מרחבים עצומים, הרים אדירים ובעלי חיים גדולים מהחיים. לווייתנים, דובי גריזלי, קרחונים, שמש חצות, אגמים והרי געש - כולם מלווים אותך בטיול במדינה המופלאה הזאת.
אלסקה היא המדינה ה-49 שהצטרפה לארצות הברית, שנים רבות לאחר שנקנתה מידי הרוסים בסכום מגוחך של 7.2 מיליון דולר. אלסקה אינה מחוברת לשאר מדינות ארה"ב והיא שוכנת הרחק מצפון מערב לגוש המרכזי של המדינות, גובלת יבשתית רק בקנדה וכמעט ונוגעת ברוסיה שמגיחה מהצד השני של העולם.
אלסקה היא המדינה הגדולה ביותר בשטחה בארה"ב, פי 2 יותר גדולה מטקסס השנייה, ובערך פי 80 יותר גדולה ממדינת ישראל, כאשר בכל השטח העצום הזה מתגוררים כ-800 אלף בני אדם בלבד. רשת הכבישים באלסקה מכסה חלק מזערי מתוך שטח המדינה ורובה הגדול פראי לחלוטין ונגיש רק בטיסה או בשייט.
באלסקה טיילתי וצילמתי כ-4 שבועות - כשבועיים עם המשפחה באזור המיושב ביותר במדינה הסובב את העיר הגדולה אנקורג', וכשבועיים נוספים טיילתי לבדי ואז גם עשיתי את הדרך הארוכה לאזור "המעבר הפנימי" שבו שוכנת הבירה ג'ונו.
ההבדל הוא, כמובן, שנהר הקרח זורם הרבה יותר לאט, בדרך כלל בין סנטימטרים למטרים בודדים ביום, ותוך כדי כך הוא חותך במסלע של ההרים סביב וחוצב את העמק שבו הוא גולש. באנגלית, אגב, יש שמות שונים – קרחון בים הוא Iceberg, בעוד הקרחונים היבשתיים הם Glacier.
אחת הדרכים הטובות ביותר ליהנות מן הטבע באלסקה היא השייט – יש שייט לצפייה בלווייתנים ובעלי חיים ימיים אחרים, יש שייט לצפייה בנופים ובקרחונים ועם קצת מזל גם לראות גושי קרח אדירים ניתקים מחזית הקרחון ונוחתים בקול רעם אדיר במי הים, יש שייט "מינהלי" להגעה ממקום למקום שגם ממנו תמיד זוכים לנופים מרהיבים, ולחבר'ה היותר הרפתקנים ממתינים קייקי ים המאפשרים להתקרב אל הטבע הימי בצורה הבלתי אמצעית ביותר.
עכשיו דמיינו לעצמכם שאתם על סירה בלב הים, מרחבים של מים 360 מעלות סביבכם, וברגע כלשהו שאינו ידוע מראש, איפשהו במרחב הזה שעוטף אתכם, פתאום מזנק לווייתן אל מחוץ למים ותוך שתי שניות הוא כבר נבלע חזרה בתוכם. אם רוצים לצלם את זה צריך להיות דרוכים במשך כמה שעות רצוף, ברגע האמת להפנות את המצלמה במהירות לכיוון הנכון, לשחרר צרור תמונות ולקוות לטוב. לפעמים זה עובד.
פעילות מומלצת נוספת באלסקה היא טיסה נופית לשמורת דנאלי. כמובן שהעסק ממש לא זול, אבל החוויה מדהימה. למטוס המיועד לכך יש חלונות "בועה" שבולטים קצת כלפי חוץ, וכנפיים מעל גובה החלונות שנועדו להקל על הצילום ממנו, ובכל זאת כמובן שממש לא קל לצלם - יש המון רעידות, קשה להגיע לזווית שבה רוצים לצלם, וכמובן שחייבים לזהות קומפוזיציה טובה, רצוי כזאת שעוד מעט תגיע עם תנועת המטוס, לכוון ולקמפז עם המצלמה ולצלם במהירות לפני שהמטוס ממשיך הלאה, מכיוון שהוא כל הזמן בתנועה.
בהזדמנות אחרת תפסתי טיסה מסחרית מג'ונו לגוסטבוס (Gustavus), בסיס היציאה לפארק הלאומי גליישר ביי (Glacier Bay). "טיסה מסחרית" באלסקה, כמו כל דבר אחר, זה ממש לא מה שאתה מצפה לו. הנוסעים עומדים וממתינים בשדה התעופה בג'ונו עד שנכנס הטייס עם לוח בידו, מקריא את רשימת הנוסעים, ואז "יאללה, בואו איתי".
בטיסה שלי הייתי הנוסע היחיד. בדרך למטוס שאלתי את הטייס איזה מושב במטוס הכי מוצלח למטרות צילום? "מושב טייס המשנה, כמובן". הוא ענה. אז ישבתי מקדימה ליד הטייס. במהלך הטיסה אני שומע מאחורה רעש שנשמע כמו ציוצים. "מה זה הרעש הזה?", שאלתי את הטייס. "אה, יש שם ארגז עם אפרוחים", הוא עונה, מה שמיד עשה לי פלאשבק לסצנה במטוס מ"אינדיאנה ג'ונס", שבה הוא יושב בין התרנגולות. אבל ככה זה באלסקה, אין כבישים שמגיעים אל כל העיירות המבודדות אי שם בלב הים, וכך משנעים אליהן סחורות.
הטיסה חזרה לג'ונו הייתה אחת המדהימות בחיים שלי. כבר הכרתי את הטריק, כך שאמנם היו הפעם עוד כמה נוסעים, אבל מיהרתי לבקש מהטייס לשבת לידו. מעבר לכך, בזכות מזג האוויר הטוב, הטייס עשה קיצור דרך וטס ממש בין ההרים - אנחנו טסים במרחק נגיעה מפסגות מושלגות (פתח חלון, הושט היד וגע בם), חולפים מעל אגמים שקופי מים, פיורדים כחולים, יערות ונחלים. פשוט מטורף. איזה נוף יש לטייס הזה מהמשרד.
לקראת הנחיתה אני רואה מקדימה את מסלול הנחיתה בג'ונו מתקרב אלינו. נהוג, כך חשבתי לתומי, להגיע לנחיתה כשהמסלול נפרש ישר לפנינו. הפעם לתדהמתי הייתה בעיה אחת קטנה -המסלול מאונך לנו, ואנחנו מכוונים בדיוק למרכז שלו. מה הטייס הזה שתה? איך בדיוק אנחנו מתכוונים לנחות? ברגע האחרון הטייס מפיל כנף, שובר שמאלה, ונוחת על שארית המסלול שנשארה שם. וואו.
כאמור, בעלי החיים אותם רואים בטבע הפראי הם אחת הסיבות העיקריות לבקר באלסקה. זהו דב שחור. הוא מעט יותר קטן מקרוב משפחתו הגריזלי, אבל לא פחות מסוכן.
בזמן מפגש עם בני אדם, ההבדל העיקרי ביניהם, כך לפי "הוראות ההתנהגות בעת מפגש עם דב" שניתן לקרוא באלסקה בכל מקום, הוא שבזמן שדב גריזלי ייפגע בך עד שייראה שאתה מנוטרל, ואז יעזוב אותך, הדב השחור עלול גם לראות בך ארוחה מזמינה. הוראות המפגש עם דב בטבע עלולות להישמע די משעשעות למי שחי כמונו במדינה נטולת דובים. קודם כל, כשאתה בטבע במקום שבו אתה עלול להיתקל בדובים, שזה פחות או יותר כל אלסקה, תעשה הרבה רעש. דבר בקול רם. הדובים מעדיפים לא לפגוש אנשים ואם הם ישמעו אתכם מתקרבים רוב הסיכויים הם שהם יעזבו את האזור עוד לפני שתדעו שהם שם.
אם פגשת בדב אל תברח, זה יעורר את יצר הרדיפה שלו (והוא רץ הרבה יותר מהר ממך). תעמוד במקום, השתדל להיראות גדול ודבר בקול רם כך שהוא יבין שאתה בן אדם ויעדיף לא להתעסק איתך. אם גם זה לא עזר ודב הגריזלי מתקיף אותך, אל תזוז. השאר במקום והמשך להיראות גדול. רוב הסיכויים שזו התקפת דמה והוא לא באמת יפגע בך. אם יש לך ספריי נגד דובים, שהוא בעצם גז פלפל, זה הזמן להשתמש בו.
עד כאן הכול הגיוני וסביר, ומכאן נשמע קצת מטורף: אם הוא לא מבלף וכבר מכה אותך, ותזכרו שמדובר במפלץ בגובה שניים וחצי מטרים וטלפיים שלא נגמרים, שב על הקרקע ושים את הראש בין הידיים לשמור עליו. רוב הסיכויים שבשלב הזה הוא יעזוב אותך וימשיך הלאה. רק אם הוא מתחיל לאכול אותך (!), אז תתחיל להילחם בחזרה כאילו אין מחר.
מאוד מעודד, נכון? אני חייב להודות שעבורי זה היה מאוד מפחיד ובכל טיול בטבע הייתי בטוח שעוד רגע מגיח לי דב מאחורי השיח הקרוב ומחליט אם רק להרביץ לי או גם לאכול אותי. אי לכך בכל פעם שצעדתי בשטח הייתי צריך לדבר ולעשות רעש. הבעיה הייתה כשטיילתי לבד ולא היה לי עם מי לי לדבר, אז בלית ברירה, דיברתי עם עצמי. סיפרתי לעצמי סיפורים בקול רם ושרתי שירים וכך הצלחתי לצלוח את הטיול בלי להיאכל. יש עוד מגוון אדיר של בעלי חיים באלסקה.
אלסקה היא מדינה עצומה ומספר האפשרויות לטיול בה הוא מצד אחד אינסופי, אך מצד שני רשת הכבישים מותירה למי שאינו הרפתקן גדול מספר אפשרויות מצומצם ומובנה. הבסיס הוא טיסה לאנקורג', משם מי שמגיע לביקור קצרצר יכול לצאת לסיבוב של כשבוע או פחות בחצי האי קינאי, או כעשרה ימים עד שבועיים למסלול הקלאסי מזרחה וצפונה אל הטבע הפראי שסביב רכס האלסקה עם ביקור בשמורת דנאלי.
בחצי האי קינאי מומלץ לבקר ב-Alaska Wildlife Conservation Center שהוא סוג של גן חיות/ספארי שבו ניתן לראות את בעלי החיים האיקוניים של אלסקה בסביבתם הטבעית. השטח שם כל כך גדול ונטוע בלב ההרים שזה לא דומה לשום גן חיות שאי פעם ראיתם. האטרקציה המרכזית בחצי האי היא השייט ל-Kenai Fjords. מומלץ מאוד לצאת לשייט של יום שלם בו חוזים בלווייתנים, כלבי ים ושאר בעלי חיים ימיים, בנופים מטמטמים ובקרחון אדיר.
במסלול הקלאסי ניתן לצעוד על קרחונים ב-Matanuska Glacier אוWorthington Glacier וגם לשלב שייט קצר בקיאק עם ביקור בקרחון Exit Glacier סמוך לעיירה ואלדז, שממנה יוצא גם שייט מרהיב לקרחון מירס (Meares) שכולל אף הוא מפגש עם לווייתנים ונופים מרהיבים. בהמשך נוסעים לאורך 217 קילומטרים על ה-Denali Highway, שאמנם נקרא "כביש ראשי" אך בפועל הוא דרך עפר החוצה את הנוף הפראי לפני שהיא מגיעה אל הפארק הלאומי דנאלי, שבו זוכים לצפות בכמות מטורפת של חיות בר מרשימות, ועם קצת מזל גם בפסגת הר דנאלי, הגבוה בהרי צפון אמריקה.
באחד הימים נסעתי לי בכביש ועצרתי מול עמק יפה לארוחת צהריים של מלכים – שאריות קרות של פיצה ודיאט קולה. בעודי יושב ומתבונן בנוף הבחנתי בדרך עפר טובה הנכנסת אל תוך העמק והחלטתי לנסוע בה ולראות לאן מגיעים.
בשלב מסוים הדרך התחילה לזרום. לא שהיא הפכה יותר נוחה, להיפך, מים זרמו בה והיא נהיתה בעייתית לנהיגה ברכב השכרה קטן. אז חניתי בצד הדרך, לקחתי את תיק הגב והמשכתי בהליכה. אחרי כמה קילומטרים הדרך נהפכה לשביל צר ופתאום אני רואה מולי נהר שוצף. מה עושים עכשיו? הבטתי ימינה ושמאלה והבחנתי בגשר חבלים ארוך שחוצה את הנהר. אמנם לא הייתי על שביל מסודר שמופיע בספרי הטיולים, אבל הגעתי עד לכאן, אז קדימה, לחצות.
לשמחתי הגשר היה בנוי לא רע והמשכתי הלאה עד לקרחון שבקצה העמק וחזרתי. תוך כדי הנסיעה חזרה בתוך העמק שמתי לב לשלולית גדולה לצד הדרך. אחד החלומות הגדולים שלי מאלסקה היה לצלם הר מושלג משתקף באגם, וזה נראה מקום מצוין להגשים אותו, אלא שהייתה קצת רוח שגרמה לגלים במים וההשתקפות לא הייתה מושלמת. באסה.
המשכתי לנסוע ומצאתי מלון כ-50 קילומטרים משם, אכלתי ארוחת ערב והחלטתי לחזור לשלולית ולנסות שוב, אולי נרגעה הרוח. באלסקה הימים ארוכים מאוד בקיץ, כך שלמרות שכבר הייתה שעה מאוחרת, עדיין היה אור, אבל לצערי ההשתקפות עדיין לא הייתה מושלמת.
חזרתי למלון לישון, אבל החלטתי לא להתייאש, לקום לפני הזריחה ולתת לשלולית עוד צ'אנס אחד אחרון. כשהתעוררתי בשלוש לפנות בוקר זה המחזה שהמתין לי באגם מול למלון. יופי של התחלה, לא?
נסעתי אל השלולית, אבל עוד מהכביש הראשי ראיתי שההר כולו מכוסה בעננים ואין שום סיכוי שתצא תמונה כמו שרציתי. מבאס להפליא, אבל אם כבר התעוררתי, המשכתי בכביש וחיפשתי נושאים מעניינים לצילום. חיפשתי וחיפשתי, אבל הפעם לא מצאתי שום דבר מעניין. מאוד מדכא לבזבז כך התעוררות מוקדמת, אבל ככה זה בצילום נוף – לפעמים המזל איתך, ולפעמים לא. בעודי נוסע חזרה למלון לאכול ארוחת בוקר הבחנתי לפתע בזווית העין שההר "שלי" יצא מהעננים. עצרתי בחריקת בלמים, הסתובבתי ונכנסתי שוב לעמק אל השלולית. הפעם זה סוף סוף הצליח! בשעת בוקר מוקדמת בדרך כלל יש פחות רוח והפעם השלולית הייתה חלקה כמו מראה.
בדרך חזרה למלון עוד צ'ופרתי עם המחזה המרהיב הזה:
אז מי אמר שזה היה בוקר מבוזבז? כמו בהרבה מקרים בחיים, התמדה ודבקות במטרה בסוף נותנים תוצאות. לא בכל פעם שיוצאים מצליחים. לפעמים יוצאים, משקיעים מאמצים, עושים הכול נכון, אבל לא מצליחים. זה חלק מהחיים. מה שבטוח הוא שמי שלא מנסה ולא מתאמץ, גם לא יצליח.
אילן שחם הוא אמן צילום המתמחה בטבע, נוף, אבסטרקט ואקסטרים, זוכה בפרסים בתחרויות הצילום של נשיונל ג’יאוגרפיק טרוולר ו-Nature’s Best Photography. עבודותיו מוצגות במוזיאון סמיטסוניאן בוושינגטון ובתערוכות נוספות בישראל ובעולם. צילומיו הופיעו במאות מגזינים, ספרים, עיתונים ולוחות שנה, ושימשו לקמפיינים שיווקיים של חברות ענק ברחבי תבל. אילן מדריך סדנאות צילום בארץ וטיולי צילום בעולם, ומרצה על הסיפורים מאחורי הקלעים של צילום טבע ונוף ביעדים שונים בארץ ובעולם, אלסקה הוא אחד מהם. מוזמנים לעקוב אחריו בפייסבוק , באינסטגרם , ובאתר שלו .
לפנייה לכתב/ת 
