שתף קטע נבחר
 

ארבעה במיטה אחת

עילית ואלי זולטא החליטו לגדל את שני ילדיהם על פי עקרון הרצף. המשמעות היא שהילדים איתם כל הזמן, במהלך היום והלילה. "היינו במערכת חינוכית שכשלה, ואנחנו רוצים לתקן ולתת לילדים שלנו משהו אחר"

 

בימוי: הדר גיל-עד, הפקה ותחקיר: שני שדמה    (צילום: אורי דוידוביץ, עריכה: דפנה פלד )

בימוי: הדר גיל-עד, הפקה ותחקיר: שני שדמה    (צילום: אורי דוידוביץ, עריכה: דפנה פלד )

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

עילית (26) ואלי (49) זולטא מתל אביב, הורים לאדריאן בן השנתיים ולמוזס בן השלושה חודשים, אף פעם לא היו אנשים של מוסכמות חברתיות. אולם ההחלטה לגדל את שני ילדיהם בשיטת "עקרון הרצף" לא נבעה מרצון להיות מיוחדים או שונים מהכלל, אלא מהצורך לתת לילדיהם את מה שחסר להם כשגדלו.

 

"אני חושב שהמסגרות במדינת ישראל כשלו ואיבדו את זה", אומר אלי, סולן להקת הרוק "אלמנה שחורה". "אנחנו בעצמנו היינו במערכת חינוכית שכשלה", מוסיפה עילית. "נכווינו, ואנחנו רוצים לתקן ולתת לילדים שלנו משהו אחר".

משפחת זולתא (צילום: אלבום פרטי)
"היתרונות עולים על החסרונות"(צילום: אלבום פרטי)

הילדים צמודים להורים

עקרון הרצף הוא שיטה התפתחותית שנוסחה על ידי התרפיסטית ג'ין לידלוף. "זה בעצם אומר שהילדים איתנו כל הזמן בכל מה שאנחנו עושים", מסבירה עילית. "אם אנחנו הולכים לסופר, לבנק, לעבודה, לישון, הם כל הזמן איתנו. הם לומדים מה לעשות דרך מה שאנחנו עושים".

 

"בתכל'ס זה קוף אחרי בן אדם", מוסיף אלי. "אני לא אגיד לאדריאן - 'קום ותסדר'. אני ארים, אסדר, והוא ילמד כתוצאה מאיך שאני מתנהג".

 

קיימות לא מעט ביקורות על שיטת עקרון הרצף. הטענה העיקרית היא שהשיטה אינה מתאימה לחברה המודרנית. "אין לנו חששות בנוגע לאופן שבו אנחנו מגדלים את הילדים שלנו", טוען אלי.

משפחת זולתא (צילום: אלבום פרטי)
אין התעקשות לקום בשעה מסויימת(צילום: אלבום פרטי)

 

"הרווח שהילדים מקבלים מלהיות צמודים אלינו כל הזמן זה כלים לחיים שלא מלמדים בבית ספר ובמוסדות", אומרת עילית. "כשאתה נשלח למוסדות חינוכיים אתה נזרק למים ואתה צריך ללמוד לשחות לבד, ואין לך דמות מתווכת שמסבירה לך כל מיני סאב-טקסטים של המציאות שאין לך כלים לקרוא. כשיש לך מדריך שצמוד אליך, אתה יכול לשחות בצורה הרבה יותר בטוחה ונעימה ואתה יכול לפרוח ככה הרבה יותר טוב".


 

מה זה אומר בפועל על החיים שלכם?

אלי: "החיים שלנו עובדים במקצב אחר. בחרנו להיות יותר פנימה ופחות החוצה. אז יש לנו פחות זמן להביא כסף אבל יותר לעבוד על חינוך ועל חיזוק המשפחה. אני לא אצרח על הילד שלי כי אני ממהר. מכיוון שיש לנו יותר זמן אז אנחנו נותנים דגש על הזוגיות שלנו ועל המשפחה.

 

"לדוגמה, כולנו ישנים יחד, אין איזו התעקשות שצריך לקום בשעה מסוימת, שש או שבע בבוקר. זה מוליד שבטיות מאוד חזקה. הילד מקבל יסודות של אהבה ושל חום, ואין לו חסכים של 'איפה אבא?' או 'איפה אמא?'. בסופו של דבר זה מתחיל ונגמר בכמה כסף אתה רוצה להביא הביתה. אם אתה בעניין של להביא 20 אלף שקל בחודש, אז תגיד שלום לילדים".

משפחת זולתא (צילום: אלבום פרטי)
שמים דגש על המשפחתיות(צילום: אלבום פרטי)

עילית היא סטודנטית באוניברסיטה הפתוחה, ויחד עם אלי היא מנהלת אולפן הקלטות, שאליו הם מגיעים בכל יום עם הילדים. "אנחנו לומדים לתמרן בין החיים שלנו לילדים", מספרת עילית. "כבר יצא לי לקחת את אדריאן לשיעורים באוניברסיטה".

 

מה עם זמן לאינטימיות ביניכם?

עילית: "זה העשור שמוקדש לילדים, ככה הוחלט בינינו. כמו שאנחנו לומדים לתמרן בעבודה שלנו, בלימודים או בצרכים האישיים שלנו, ככה אנחנו לומדים לתמרן גם בזמני הזוגיות שלנו. הזמן שלנו אמנם מועט, אבל הוא איכותי. אנחנו מקדישים את עצמנו לילדים, וזו השקעה משתלמת ולזמן ארוך. זו העבודה הכי שווה בעולם לעבוד עם הילדים שלך".

 

מהם החסרונות של אורח החיים שבחרתם?

"למרות החסרונות, היתרונות עולים עליהם. החסרונות הם לינה צפופה, האחד עולה על השני במהלך הלילה. מבחינת החיים הצמודים - צמצום הספונטניות הזוגית. הכל צריך להיות מאוד מתוכנן".

 

מתי הילדים יתחילו ללכת למסגרות?

"קשה להגיד. כשזה יפסיק להיות נעים לכולנו אז זה יקרה. אנחנו כל כמה חודשים חושבים אם זה מתאים לנו או לא.

 

"אנחנו נמצאים בקהילה תומכת ומחבקת, ורובם בחרו בשיטה הזאת. הקהילה הזו מפגישה באופן יזום את הילדים יחד כמה פעמים בשבוע, כך שהילדים נמצאים בחברת ילדים נוספים, ואני יודעת שעשינו את הבחירה הנכונה".

 

סייעה בהכנת הכתבה: שני שדמה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלבום פרטי
"בחרנו להיות יותר פנימה ופחות החוצה"
צילום: אלבום פרטי
מומלצים