אימא ואימא בטיפולי פוריות
עדית ויערה גל רצו להקים משפחה. אחרי שש שנים של טיפולי פוריות מתסכלים הן נכנסו להיריון בהפרש של עשרה ימים וכיום מגדלות שתי בנות. "נשים במצבנו לא יכולות לאמץ במדינת ישראל ולא יכולות להשתמש בפונדקאות. האופציה היחידה הייתה להיכנס להיריון"
אחרי תקופה ארוכה רוויה באכזבות והתמודדויות לא פשוטות גילו השתיים שהן בהיריון במקביל, ואף ילדו בהפרש של עשרה ימים זו מזו. כיום הן מגדלות יחד את שתי בנותיהן - עומר ונעמה. "אני חושבת שישראל 2018 הרבה יותר מוכנה ופתוחה לקבל משפחות חד-מיניות", אומרת יערה. "לאורך כל הדרך והתהליכים שעברנו לא נתקלנו באיזושהי אמירה שפגעה בנו על זה שאנחנו משפחה חד-מינית".
"כל חודש הייתה אכזבה עצומה"
"שנה אחרי שהכרנו כבר התחלנו בטיפולים", מספרת עידית. "לא חשבנו שזה ייקח כל כך הרבה זמן. אני רציתי לעשות את הסיבוב הראשון אבל הייתה לי בעיה בבלוטת התריס, אז יערה התחילה ואז הבנו כמה זה לא קל, וכמה הזמן דוחק בנו".
לאחר כמה ניסיונות שבהם לא הצליחה יערה להיכנס להיריון החליטו השתיים לנסות להרות במקביל. "לא חשבנו שתהיה בעיה. שתינו נחשבות לנשים פוריות, אז אין סיבה שלא", מספרת יערה. "ברגע שהבנו שזה לא הולך לי בקלות היה ברור שעדית מצטרפת, ושזה לא או עדית או אני אלא שאנחנו עושות את זה במקביל, וברגע שהראשונה תצליח עוצרים שם ונושמים".
איך עברתן את התקופה של טיפולי הפוריות?
עדית: "כל חודש זו אכזבה עצומה. זה מתסכל ומייאש. אני יכולה להבין למה יש זוגות שלא שורדים את הטיפולים האלה".
יערה: "הלב נשבר כל פעם מחדש, וצריך למצוא את הכוחות לאסוף את כל השברים ולהדביק אותם בשביל להצליח להמשיך הלאה. כשזה קורה במקביל זה עוד יותר קשה, כי זה לא רק לאסוף את השברים שלי מהרצפה, אלא גם להיות שם בשביל עדית. אני חושבת שהסבבים האחרונים שהיינו בהם היו עבורנו הסבבים האחרונים באמת. היינו מאוד קרובות לקו האדום, גם מבחינת הגיל וגם מבחינת הזמן".
כאמור, לאחר שש שנים ועשרות ניסיונות וטיפולים קרתה תפנית בעלילה, ועדית גילתה שהיא בהיריון. "בשבועות הראשונים החלטנו לא להתלהב, ולכן יערה בכל זאת המשיכה עם הסבב שלה", מספרת עדית. "חשבתי שעשיתי כל כך הרבה טיפולים ולא נקלטתי, אז כנראה שגם הפעם לא איקלט", מוסיפה יערה. לשמחתן ולהפתעתן של השתיים, מספר שבועות לאחר מכן גילתה גם יערה שהיא בתחילתו של היריון ולדבריהן, השבועיים הראשונים היו סוג של אופוריה והלם.
"היה לנו ברור מהרגע הראשון שאנחנו עושות הסכם הורות", אומרת יערה. "זה נותן לנו את הלגיטימציה המשפטית לכך שאנחנו משפחה, לכך שאני אמא של נעמה אפילו שלא ילדתי אותה", מוסיפה עדית.
איך עובדת החלוקה בטיפול בבנות?
יערה: "הן בנות חמישה חודשים וכרגע עדית בבית איתן ואני חזרתי לעבוד עד ספטמבר, ואז הן נכנסות למעון והחלוקה תהיה חצי-חצי. החלוקה בינינו היא משהו דינמי ומשתנה. בבוקר עדית מטיילת איתן ומטפלת בהן, ואני מחליפה אותה כשאני חוזרת הביתה. במקלחות אנחנו מתחלקות שווה בשווה. מכיוון שאני מיניקה את נעמה אז אני בעיקר איתה, ועדית מאכילה את עומר".
מהו הקושי הכי גדול מבחינתכן בהורות?
"חוסר שינה, אבל אנחנו לא יכולות להתלונן כי הן ילדות טובות והן ישנות יפה. אני חושבת שהקושי הוא בעיקר לעשות את הג'אגלינג הזה בין עבודה, זוגיות ומשפחה, אז בעצם הקושי הוא ללמוד להיות הורים. בנוסף, יש קושי כלכלי. כשמדובר בשתי בנות בבת אחת אז הכל כפול. אם מעון עולה 3,200 שקלים בחודש, תכפילו את זה. ההוצאות הכספיות שגדלו בבת אחת הן סוג של קושי".
סייעה בהכנת הכתבה: שני שדמה
לפנייה לכתב/ת 
