הבייביסיטר של הבתים: גרה בת"א בלי לשלם שכר דירה
מיכל לנסברג בת ה-37 מתפקדת כבר שלוש שנים כהאוס סיטרית, ששומרת על הכלב והחתול או משקה את העציצים בזמן שהבעלים בחופשה. בין לבין היא חוזרת לגיחות קצרות אצל ההורים ולמגורים פשוטים עם אוהל בטבע. ריאיון
"מדי פעם עולה בי המחשבה להתמסד", אומרת עם חיוך מיכל לנסברג (37). "אז אני אומרת לעצמי, 'מה, אני אשכור עכשיו בית? אני אקום כל יום ב-8:00? למה לי? אני עושה עכשיו מה שאני רוצה. כשאתה פותח את עצמך לדברים הם מסתדרים, אפילו יותר טוב. אני יותר שמחה מאז שאני בהרפתקה הזו".
במציאות בה נדמה שכולנו נמצאים במרדף אחרי הדירה, לנסברג החליטה לעשות את מה שאחרים יראו כבלתי נתפס - לחיות בלי בית קבוע. כבר שלוש שנים שהיא מתפקדת כהאוס סיטרית, בייבי סיטר של בתים. בחורה ששומרת לכם על הכלב והחתול או משקה את העציצים בזמן שאתם בחופשה. בין לבין היא חוזרת לגיחות קצרות אצל ההורים ולמגורים פשוטים עם אוהל בטבע.
"עברתי בערך עשרה בתים בשלוש השנים האחרונות", היא מספרת. "יש בתים שחזרתי אליהם כמה פעמים, הרבה מבקשים ממני לחזור. בכל בית אני נשארת בממוצע שבוע שבועיים. השיא היה חודשיים וחצי באותו בית. אני אוהבת להסתובב' לא אוהבת להיות במקום אחד. יש לי הרבה יותר חופש מלרוב האנשים. עשיתי את זה בכל הארץ. היה לי בית בעין הוד, הייתי בדרום, במושב ליד ירושלים, בתל אביב, בגן חיים ליד כפר סבא, בפרדס חנה, ברמת השרון".
איך אנשים מגיעים אליך?
"יש קבוצה בפייסבוק והרבה מגיעים מפה לאוזן דרך אנשים שכבר הייתי אצלם. הכי טוב זה דרך המלצות כי אז התחושה הרבה יותר בטוחה".
"אני עושה את זה בשביל עצמי קודם כל. יש לי את המקום האידיאולוגי שנמצא בי בתור מיכל' אבל זה לא הסיבה שאני עושה את זה. נפתחתי לעולם מדהים וזה רק חיזק לי את האידיאולוגיה' שאפשר לחיות טוב בפשטות ובכיף. מבחינתי יותר חשוב לי החופש. קשה לי להיות בין קירות כל הזמן. כשאני מתעוררת לטבע אני מרגישה יותר טוב. כשאני נמצאת בבית' גם כשהיה לי בית משלי, הסתגרתי.
"העובדה שאין לי בית גורמת לי לזוז יותר, לחיות יותר, להכיר לחוות הרבה יותר. שלוש השנים האלה היו משמעותיות עבורי בתור מי שאני. טיילתי בעולם לפני זה שבע שנים, אבל הקונספט שאפשר לחיות ככה בארץ, הרבה יותר טוב כי יש לך פה את הקרובים שלך ואת המשפחה".
כמה כסף חסכת בשנים האלו?
"לא הייתי במקום של לחסוך. בשנה האחרונה אני חוסכת. יש הוצאות. בכל זאת אני יוצאת, אני חיה. אפשר לחסוך הרבה מן הסתם, אין לי כמעט הוצאות, אני מוציאה 1,000 שקל בחודש, תלוי ברצונות שלי. בשלוש השנים האחרונות לא הוצאתי כסף על בגדים. היום זה נראה לי מטומטם להוציא כסף על בגדים כי קיבלתי כמות גדולה, גם במסיבות של החלפת בגדים. זורם הרבה יותר שפע כשאתה פתוח לעולם הזה. נפתחתי למקומות שלא חסר. זה קשה להגיד את זה וזה נוגד ערכים של אנשים. כשאתה חי את זה אתה מבין, שהרבה זה 'סטייט אוף מיינד'".
יש לך בסיס קבע?
"הבסיס קבע שלי הוא ברעננה אצל ההורים שלי, אבל כמו כל בחורה בגיליף אני מעדיפה להיות שם כמה שפחות על אף שהם מקסימים, כי אני צריכה ספייס. אני כן נעזרת בהם לפעמים, אבל אני חושבת שהרבה פחות מחברות שלי בנות גילי, שיש להן משפחה וילדים. בחיים לא נכנסתי למינוס, אני לא מגיעה למקומות האלה. יש לי כן ציוד שמאופסן אצלם במחסן מלפני שלוש שנים אבל אני משתדלת לצמצם, כי הרצון לציוד הוא מציק".
"לא נוגעת בדברים אישיים"
לנסברג, שיוצרת תכשיטים ומוכרת אותם דרך האינטרנט, מגיעה לכל בית עם שני תיקים, לא גדולים במיוחד. "יש בהם את הדברים הבסיסיים שעוברים איתי: בגדים, נעליים, תיק כלי רחצה, החומרים שאני צריכה לתכשיטים, המצלמה, המחשב והטאבלט".
את מביאה מצעים גם? זה לא מגעיל אותך לישון במיטה של מישהו אחר?
"אני מביאה מצעים מהבית, אבל בכל מקרה זה לא ממש עניין. מיטה זה דבר נעים, אבל אני לא יכולה להגדיר את עצמי כאדם מאוד סטרילי. לא היה לי מצב שהרגשתי שג'יפה ומלוכלך מידי. אנשים מסדרים לפני שהם יוצאים. זו פריווילגיה, הם נותנים לי בית. אני רואה את זה כזכות אז אין לי את הרגש של להרגיש לא בנוח. אין לי בעיה להתקלח במקלחת של מישהו אחר".
ומה קורה עם דברים אישיים של אנשים? ראית דברים מוזרים?
"אני לא נוגעת בדברים אישיים. מן הסתם אם אני צריכה מספריים או משהו, אני אמצא את עצמי קצת מסתכלת, ואז אני תמיד שואלת את עצמי איך הייתי מרגישה. תמיד אני חוזרת לעצמי במקומות האלה. אני לא יודעת אם אם הייתי מרגישה סבבה לתת למישהו אחר לגור אצלי בבית, אז אני מתייחסת בהתאם כתודה וברכה".
איזה תגובות את מקבלת מאנשים שהם שומעים איך את חיה?
"אני לא יכולה להגיד שאני מקבלת תגובות מזלזלות, אבל אני יכולה להרגיש לפעמים שזה לא טריוויאלי להם שאני מסתובבת ככה. אני כן שומעת 'את לא רוצה בית?', 'זה לא מרגיש לך הפכפך ושאין בסיס?'. אני יכולה להבין אותם, רך הרוב לא ככה. זה לא נראה להם נורמלי והם מושרשים לזה שהם צריכים מקום להיות בו. ברמה האישית יותר טוב לי ככה, אני מאפשרת לעצמי הרבה יותר ולהיות בהרבה יותר מקומות. אני בוחרת לחיות חיים שהם הרבה יותר חופשיים, זה יותר נכון לי".
וכמה זמן אפשר באמת לחיות את החיים האלה?
"זה תלוי בך ובמי שאת. אין לי ילדים, אבל ראיתי אנשים שעושים את זה גם עם ילדים. אפשר לחיות ככה הרבה זמן השאלה כמה רוצים. אם אני תמיד אעשה את זה? אני יודעת שאני רוצה להסתובב. אין לי את החלום של בית ודירה. לאנשים זה חופש, שתהיה להם את הדירה, אבל בעיניי זה סוג של נטל. כרגע אין לי זוגיות אבל אני מאחלת לעצמי אהבה בחיים. הרבה פעמים כשמגיעה זוגיות, היצרים האלה עולים. אני כן מאחלת לעצמי שאהיה עם בן זוג שפתוח לחיים חופשיים יותר. לילדים שלי ארצה שקודם כל יעשו מה שטוב להם, לפני שהם חושבים על כסף".
לפנייה לכתב/ת 
