חמאס נכשל, אך מצבור השנאה והייאוש בעזה גובר - והבעיה רחוקה מפתרון
ארגון הטרור קרא להמונים להסתער על הגדר לרגל "יום הנכסה" ויום השישי האחרון של הרמדאן, אך הצליח להניע בקושי רבבה. ייתכן שהכוננות המוגברת של צה"ל בתחום הלוחמה הפיזית והתודעתית הרתיעה, אך גם אם כעת נראה שאפשר לנשום לרווחה - מדובר במצב זמני בלבד. פרשנות
ההמון הפלסטיני התחיל להתאסף אתמול (ו') ליד אזור התעשייה של מעבר קרני סמוך ל-13:00. היו שם לא יותר מכמה מאות בני אדם - וקריין נלהב שצרח סיסמאות דתיות וקרא לצעירים שהתגודדו במרחק בטוח מהגדר לממש את זכות השיבה לאדמות המולדת הפלסטינית. אבל הם לא זזו. על סוללות העפר שמול הגדר, במרחק של 150-200 מטרים בין העמדות, שכבו הצלפים של צה"ל וצפו במתרחש בלי תזוזה. בשעה הזו הכול היה עדיין שקט. אפילו עפיפונים לא נראו בשמיים.
בין העמדות, על סוללות העפר במרחק 20 מטרים מהגדר היו הפעם גם צוותי תיעוד גדולים של יחידות האיסוף של המודיעין ואנשי דובר צה"ל. הפעם היה הצבא נחוש לא רק למנוע את מעבר הגדר, אלא גם לראות מקרוב את ה"לבן בעיניים" של המפגינים. מאוחר יותר, אותם צעירים שעמדו שלווים כביכול - במרחק של כ-100 מטרים מגדר המערכת מאחורי הגדר התלתלית המעכבת שפרס צה"ל - ירוצו לגדר, יזרקו מטענים וינסו בחסות עשן הצמיגים שיבעירו להתקרב אליה.
זמן קצר לאחר מכן, קרוב ל-14:00, כמו לפי אות, התגברה המהומה: אוטובוסים הביאו כ-2,000 בני אדם, גברים ונשים צעירים וצעירות בעיקר; כמעט שלא היו הפעם ילדים. כמו צה"ל, גם חמאס הפיק את הלקח מהביקורת שנמתחה עליו ברצועה ובעולם הערבי, על שהוא שולח ילדים קדימה ובחסותם מנסה לפרוץ את הגדר. מהמקום שבו שכבתי, על הסוללה, לא ראיתי אפילו ילד אחד. בינתיים, הממונה על מערכת ההגברה בצד הפלסטיני הגביר את הווליום למקסימום והכרוז צווח בכל כוחו והרעים בתערובת של סיסמאות ותשבחות ל"גיבורים השאהידים". כשנצרד, הוא השתתק, ואז נשמעו במערכת ההגברה שירי מלחמה ובשמיים הופיעו עפיפוני התבערה הראשונים.
חמאס נכשל כישלון חרוץ בהבאת ההמונים לגדר
מהצד הישראלי, קצת מאחוריי, התרומם רחפן, פוצץ שני עפיפונים בשנייה - ונחת. החיילים, שתיעדו את המקרה, מחאו כפיים. ההמון התחיל לנוע לעבר גדר המערכת, אבל עדיין לא העז לעבור את הגדר התלתלית. שני נערים פרצו קדימה וגלגלו צמיגים בוערים אל מול עמדת הצלפים. העשן השחור התאבך בעצלתיים. אחר כך הגיעו עוד נערים וגלגלו צמיגים אל מול עמדת הצלפים. חבורה אחרת פרצה בריצה דרומה וניסתה להתקרב אל מול עמדת צלפים אחרת. אמבולנס ליווה אותם ביללות סירנה - לא כדי שיפנו לו דרך- אלא כדי להלהיב את הצעירים שרצו אל הגדר. המג"ד הורה לחיילים לירות באוויר כדי להרתיע את הצעירים. צרור קצר - והם נעצרו.
במשך כל השעות, עד 18:30 לערך - אז החלו המתפרעים הפלסטינים להתפזר - לא הבחנתי במוטיבציה גבוהה. להיפך: המפגינים פעלו כאילו בעצלתיים; רק עפיפוני התבערה התרוממו משכונת סג'עייה, הממוקמת מרחק מאות מטרים ספורים מאיתנו. הרוח הצפון-מערבית סחפה אותם לעבר שדות נחל עוז. כמה מהם נחתו והבעירו קוצים יבשים. גם מערך הכיבוי היה מוכן הפעם, והכבאיות של מערך כיבוי האש האזרחי וכן כבאיות של חיל האוויר הסתערו על כל מוקד שריפה. גם בנושא הזה לא רשמו הפלסטינים הישגים.
באותה שעה נשמעה נהמה מההמון שהתרכז ברחבה שליד מעבר קרני. כמה צעירים רצו קדימה עם קאטרים, חתכו את הגדר התלתלית ורצו לעבר גדר המערכת. הצלפים בעמדה הסמוכה שמו את ראשי המסיתים על הכוונת - אך לא ירו. הצעירים, שמספרם פחות משמונה, רצו והשליכו מטעני צינור ומטענים קטנים נוספים אל מעבר לגדר - מטענים שהאפקט שלהם דומה לרימוני יד. הם ניסו להרחיק את החיילים ולגרום לצלפים להוריד את הראש - ואז לחתוך את הגדר, כך הסביר לי אחד הלוחמים. המג"ד ביקש אישור ממח"ט הגזרה לירות לעבר רגלי משליכי המטענים שמתפוצצים בזה אחר זה. הרשות ניתנת, אחד מהם נופל וחבריו מושכים אותו אחורה. אמבולנס פלסטיני דוהר קדימה, מעמיס את הפצוע - ונבלע בין סימטאות סג'עייה.
המחזה הזה חזר על עצמו, אם כי בתדירות נמוכה. ברור לגמרי שהפלסטינים שבאו לגדר היו כמי שכפאם שד. את האלפים שרצו לגדר בראשי חץ עם אנשי חמאס בראשם - כפי שהיה ביום הנכבה לפני שבועיים - לא ראינו אתמול. זו הייתה התנהלות עצלה, כאילו כדי לצאת ידי חובה.
נראה שחברו כאן כמה דברים: אלוף אייל זמיר, שתכנן את פריסת הכוחות לפני שסיים את תפקידו לפני יומיים, הפיק היטב את הלקחים מיום הנכבה: הפעם היו כוחות רבים פרוסים בצפיפות שנראתה היטב בצד השני. אין ספק שהיה לזה אפקט מרתיע. היו גם הפלות רבות מבעבר של עפיפונים על ידי שימוש ברחפנים. השדות סביבנו ומאחורינו היו מלאים בעשרות, אם לא מאות, עפיפונים שנחתו שם.
אבל לא רק בתחום הלוחמה הפיזית היו הפעם כוחות צה"ל ערוכים היטב: גם בתחום מלחמת התודעה נערך דובר צה"ל כדי לתעד את טבען האמיתי של "צעדות השיבה" - ההפגנות שבראשן המפגינים הלא חמושים הלכו משליכי המטענים ונושאי מגזרי התיל (הקאטרים). אלא שהיה מעט מאוד מה לתעד וטוב שכך. הפלסטינים דיווחו על ארבעה הרוגים, אך לכך לא התקבל עדיין אימות.
חמאס נכשל אתמול כישלון חרוץ. לקריאתו להמונים להסתער על הגדר לרגל יום הנכסה ולרגל יום השישי האחרון של הרמדאן היה מענה קלוש מאוד. בקושי 9,500 בני אדם הגיעו לגדר וסמוך ל-18:00, כפי שקבעו הוועדות שארגנו את ההפגנות - הם עזבו לתפילת הערב ומשם לסעודה השוברת את צום הרמדאן.
סביר בהחלט להעריך שלהיערכות המוגברת והמתוחכמת של צה"ל גם בתחום הלוחמה הפיזית וגם בתחום לוחמת התודעה היה אפקט מרתיע. צוותי הצילום הבינלאומיים שהעריכו כי אירועי הדמים של יום הנכבה עלולים לחזור על עצמם, התבדו ונשמו לרווחה. אבל הבעיה העזתית לא נפתרה. היא מונחת שם כמורסה הומניטארית ומצבור של שנאה וייאוש, ולכן גם אם מותר לנו היום כישראלים לנשום לרווחה - צריך לדעת שהסיפור עדיין לא תם.
לפנייה לכתב/ת 
