איך תיראה משפחה בעשור הבא? לא כמו שחשבתם

משפחה היא כבר מזמן לא אימא, אבא ושני ילדים וחצי. כפי שאפשר לראות בפרויקט משפחה מודל 2018, אנשים בוחרים את אורח החיים שמתאים להם, ולא חיים כפי שההורים שלהם גידלו אותם. נראה שהכל אפשרי והשמיים הם הגבול, אבל כידוע, לכל תקופה החידושים שלה – ואיתם האתגרים שמלווים אותה. אי אפשר להתעלם מהטכנולוגיה שנכנסה לחיינו והשפיעה על היחסים בבית ומחוצה לו, מהמרדף אחרי הקריירה ומהרצון לממש את עצמנו ולהגשים חלומות. ואיך כל זה מסתדר עם השאיפה להיות ההורים הכי טובים לילדינו?

"ההפרדה בין הבית לעבודה כבר לא קיימת", אומר פרופ' יאיר עמיחי-המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי הרצליה. "ככל שאנשים עובדים בחברה שהיא גלובלית יותר, כך הלחצים עוברים לכל ממדי החיים האחרים. ה-FOMO (חרדת החמצה) היא חוויה שכל הזמן נוכחת בחיים שלנו. אנשים הולכים לישון עם הסמארטפון ומרגישים צורך אובססיבי לבדוק כל הזמן מה קורה".

לא רוצים לפספס שום דבר(צילום: shutterstock)

איך זה משפיע על הקשר עם הילדים?

"דיברתי עם קלינאית תקשורת שעובדת עם ילדים, והיא רואה קשר ישיר בין מידת האובססיביות של ההורים בקטע הדיגיטלי לעיכוב בהתפתחות השפה של הילדים. לפני השפה המילולית ישנה השפה האמוציונלית, והיא תלויה מאוד בקשר העין הישיר ובקריאת תווי פנים. הילד לומד שהעולם מגיב אליו. הוא חוזר על הבעות פנים שהוא מקבל עליהן משוב חיובי. הוא מבין שהוא יכול להפעיל את העולם סביב הצרכים שלו, וזהו אחד הצרכים הפסיכולוגיים הכי חשובים שיש לנו.

"כשההורה לא מגיב, כשהריקוד המשותף הזה לא קיים, יש עיכוב בפיתוח השפה הלא מילולית ואחרי זה בשפה המילולית. לא מדובר פה עדיין על מחקר, אבל זה כבר משהו שצץ, וזה לא מפתיע.

"אני גר בשכונה שיש בה הרבה משפחות צעירות. אני מסתכל על ההורים בגן המשחקים ורואה איך הם מנסים לעשות מולטי-טסקינג, והם באמת נקרעים. רואים שקשר עין כיום, באופן די מסיבי, הולך לאיבוד. ההורה נמצא במיליון מקומות, וזה משהו שבוודאי מקרין על התקשורת עם הילד".

ההורים נקרעים(צילום: shutterstock)

להמציא את ההורות מחדש

"נראה שאחת הסיבות לכך שמודל המשפחה נשאר דומיננטי היא היכולת של התא המשפחתי ללבוש צורות חדשות ומעודכנות ברוח הזמן", מסביר ד"ר אייל דורון, החוקר ומפתח חשיבה יצירתית. "הצורך של שייכות ומשפחתיות נשאר רלוונטי מתמיד, בעוד שהמסגרת של 'מהי משפחה' גמישה יותר ופתוחה לעוד ועוד פרשנויות. לכן, סביר מאוד להניח שהמשפחה כאן כדי להישאר".

"הערך של המימוש העצמי והאינדיבידואליות התחזק מאוד בעשורים האחרונים. מצד שני - גם התפיסה שמימוש עצמי מלא מתקיים רק כשאנו מצליחים לעשות 'גם וגם וגם'. התוצאה היא מתחים, לחצים ורגשות אשם. מודל ההורות הנוכחי בעיניי הוא מודל של Lose-lose situation: הורים שחוקים ואשמים שתמיד מרגישים שהם לא עושים מספיק, כשרוב האינטראקציות המשפחתיות מוקדשות למשימות, לוויכוחים ולשגרה מורטת עצבים.

"כמו כל מכשיר טכנולוגי סביבנו, הגיע הזמן שגם אנחנו נשדרג גרסאות, ואין לנו ברירה אלא להמציא את ההורות שלנו מחדש - מודל הורות שיהיה הרבה יותר אינטואיטיבי, יצירתי, שמח ואנרגטי, לטובת כל הצדדים".

משפחתיות בעוד עשור

"לדעתי, הרב-גוניות בצורות החיים רק תלך ותגדל, ויצוצו עוד מודלים ודרכים מיוחדות של התארגנויות משפחתיות", אומרת אסנת גרתי, פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי לילדים. "יותר אנשים למשל יביאו ילדים לעולם שלא במסגרת תא משפחתי 'מסודר'. מבחינת הטכנולוגיה, אני מקווה מאוד שכהורים נדע להתנתק מהטכנולוגיות ונשריש בתרבות ההורית הרגלים של משפחתיות, חזרה לטבע, נוכחות הורית וקשר בלתי אמצעי, אחרת הקשר בין הורים וילדים והמשפחתיות יהיו בסכנה ממשית".

גרתי מדגישה כי "לטכנולוגיה אין הרבה מה להציע מבחינת קשר רגשי, השקעה הורית ותמיכה משפחתית. כהורים בעידן הזה אנחנו צריכים להילחם על כך שהצעירים שגדלו בתוך המסכים והטכנולוגיה יפנימו מאיתנו גם ערכים של קהילתיות, משפחתיות, קשר ותמיכה, כדי שיוכלו להתנהל בתוך עולם טכנולוגי מפותח ובתוך קריירות תובעניות, וגם לא לוותר על קשרים אמיתיים עם הסביבה. בטוח שהטכנולוגיה תשפיע על עיצוב ההורות שלהם, אבל לנו ההורים ולמודל המשפחתי שאנחנו נותנים להם יש השפעה חזקה יותר לטעמי".  

לטכנולוגיה אין הרבה מה להציע מבחינת קשר רגשי(צילום: shutterstock)

"מבחינת הרווחה הפסיכולוגית שלנו אנחנו חייבים לחזור לאחור", מציין פרופ' עמיחי-המבורגר. "זה אפשרי, ואם כולנו נחבור יחד – התקשורת, האקדמיה, מערכת החינוך וההורים – יש סיכוי טוב שיהיה שינוי. אנשים כבר מבינים את הנזק. מישהו סיפר לי שהוא נסע לחופשה חלומית באיים המלדיביים, ונדהם מעצמו שהשאלה הראשונה ששאל כשהגיע היתה אם יש WiFi.

"אנחנו לא נוותר על הסמארטפון, אבל נמדר אותו. הרווחה הפסיכולוגית שלנו היא כמו חשבון בנק. אי אפשר למשוך כל הזמן. יש לזה עלויות. רואים כיום עלייה בכל ההיבטים של תסמונות קליניות שליליות, החל מילדים, שמקושרים יותר מאי פעם ומדווחים על בדידות, ועד מבוגרים עם תחלואת לב.

"אנחנו לא משחקים פה בקטע של מותרות. הפגיעה היא לא בשוליים. זה משפיע על כל ההיבטים שעוסקים בכאב ולחץ. אנחנו חברה לחוצה. יש הבנה שאי אפשר לכוון את האקדח הזה למוח כל הזמן, ואי אפשר לחיות בלחץ כל הזמן. אף אחד לא מרוויח מזה".

מהו הפתרון? איך אני כהורה יכולה לעשות שינוי?

פרופ' עמיחי-המבורגר: "אם נמשיך ככה, בעוד עשור יהיו יותר שחיקה ויותר לחץ שישפיעו על התחלואה - אבל אם נבין שחשוב קודם כל לדאוג לרווחה הפסיכולוגית שלנו, יכול להיות שינוי. אני אומר לאנשים עוד משהו שנראה לפעמים קצת מוזר - תורידו את רמת החיים שלכם. תפסיקו את המרוץ המטורף, תירגעו קצת. איכות חיים ורמת חיים זה לא אותו הדבר.

"אנחנו מושפעים ממסעות פרסום שיוצרים רעב טוטאלי, ואנחנו למעשה אף פעם לא נצליח לספק את הצורך הזה, כי מדובר במנגנונים פסיכולוגיים הכי מתוחכמים שיש שמשעבדים אותנו לרעב הזה, ואז אנחנו צריכים לעבוד יותר.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

"בגלל המרוץ המטורף הזה ההורים לא יכולים להיות עם הילדים. סיפוק צרכים בסיסיים זה חובה, אבל יש המון דברים שהם לא חובה ואפשר קצת להוריד את הרגל מהגז ולהירגע קצת, כי בסך הכל איכות החיים שלנו לא תלויה בצריכת עוד מוצרים או עוד חופשות.

"הרווחה הפסיכולוגית שלנו מתחילה בדברים הכי קטנים, וברגע שאנשים וגופים יפעלו יחד יהיה שיפור, וניצור תשתית נכונה למערכת יחסים איכותית שתשפיע על כל ההיבטים של החיים שלנו. אנשים צריכים להיות מודעים להתנהגות שלהם, וכך יוכלו להתחיל את השינוי".

גרתי מוסיפה כי ההגשמה העצמית והחופש נכנסים יותר ויותר למרכז הבמה, ומעוררים קונפליקט ממשי לגבי הצורך במחויבות ובמשפחה. "מי שבוחר במשפחה יהיה מאותגר מאוד בעתיד, אולי אפילו יותר מאשר כיום. אבל יש בזה גם הרבה טוב: הקונפליקט מתבל את ההורות והמשפחתיות ומוסיף אלמנט של בחירה, בכך שאנשים יצטרכו לשאול את עצמם כמעט בכל יום במה הם בוחרים ומדוע.

"הוא מכניס גם אלמנט של מולטי-טסקינג ושילובים בלתי אפשריים שיכולים להיות מתישים, אבל גם הופכים את המשפחתיות וההורות למורכבים ונהדרים מעצם המאמץ והחשיבה שאנחנו צריכים להשקיע בהם".