משחק ראש
אפרו או ראסטות, בלונד או "אלי אוחנה" - ראשיהם של הכדורגלנים הפכו למגרש משחקים שבו אין תספורת הזויה או מופרעת מדי. מהמשולש של רונאלדו הברזילאי עד הפריזורה של בקהאם - כך הם יוצרים לעצמם זהות ומכתיבים אופנה
כתבת: דניאל סעדון, צלם: תומריקו, במאי: שי רינגל, עורכת: רחל קרחי, צולם במספרת Barber & Shop בתל-אביב
כבר כמה עשורים ששחקני כדורגל הם לא רק שחקני כדורגל. הם כוכבים לכל דבר. מודלים להערצה, דוגמנים, פרצופים על גבי קלפים ומדבקות, מכתיבי אופנה. מחוץ למגרש זה בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר, במיוחד בימינו, בעידן האינסטגרם. כל מה שרונאלדו לובש הופך למחרת לפריט המבוקש ביותר.
על המגרש זה קצת יותר מסובך. כשכולם לובשים אותו דבר, אין יותר מדי דרכים להיות מקורי ושונה. אחדים מוציאים את זה החוצה באמצעות כוריאוגרפיות אחרי שערים, אחרים באינספור קעקועים שמעטרים את זרועותיהם, אבל אין ספק שסימן ההיכר הכי בולטשל כדורגלן על הדשא הוא השיער שלו.
לאורך ההיסטוריה אפשר לראות שחקנים עם תספורות ותסרוקות שונות ומשונות. חלקם זורמים עם האופנה (גם אם היא לא כל כך מתאימה לפעילות ספורטיבית), יש שמבליטים את התרבות של מולדתם, אחרים ממציאים את עצמם בכל פעם מחדש. הנה כמה מהפריזורות הכי בולטות, מעניינות, מקוריות ומופרעות שהתרוצצו במגרשים לאורך השנים.
ברק ורעמה
כשאומרים לי אפרו, בהקשר של כדורגל כמובן, הדבר הראשון שעולה לי לראש זה מרואן פלאיני. רעמת התלתלים המרשימה (והמוזרה בו זמנית) של הבלגי הפכה מזמן לסימן ההיכר שלו. לאחרונה המגזין היוקרתי GQ צילם הפקת אופנה שלמה בכיכובו, כשבכל פריים תסרוקת הזויה אחרת לראשו. אבל הוא ממש לא הראשון.
האפרוחים
אפרופו מחומצנים, טרנד הראשים הצהובים (החדש יחסית, חוץ מההבלחה המרשימה של פול גאסקוין בשנות ה-90 וההלבנה הקבוצתית של רומניה ב-1998) הופיע לאחרונה על ראשו של הוולשי ארון ראמזי ביורו האחרון בצרפת. עד מהרה נפלו בו הגדולים ביותר כמו מסי, ניימאר ועומר אצילי.
המוהיקן האחרון
לפני כמה שנים טרנד המוהיקן (או "מוהוק") היה כל כך פופולרי עד שלא יכולתם להסתובב בתל-אביב מבלי לראות לפחות גבר אחד שמתהדר בו. "מדובר בראש המגולח ברובו, פרט לקווצת שיער בצורת פס המשתרעת מאמצע המצח עד אמצע העורף ונהוג להרים אותה למעלה בצורת קוצים", כך ויקיפדיה. בעולם הכדורגל תספורת המוהיקן תפסה קצת פחות, אבל סטפן אל שעראווי וראג'ה נאינגולן הכי מזוהים איתה.
מעבר לקשת
יש לי תחושה שמאז ימי "קטנטנות", לכל בנות ישראל יש חולשה עזה לגברים דוברי ספרדית עם שיער ארוך גולש. מתברר שלא רק על מסך הטלוויזיה, כשהם מדקלמים טקסטים גרועים במיוחד, אלא גם בכדורגל יש לדרום אמריקאים קטע של לגדל שיער ארוך ולשים עליו סרט/קשת. בילדותי זה היה קלאודיו קאניג'ה הארגנטינאי, בימי נעוריי זה היה דייגו פורלאן האורוגוואי בעל הרעמה הבלונדינית, היום זה בן ארצו אדינסון קבאני, שמקבל הרבה יותר זמן מסך בזכות הברזילאי הקטן שלצדו בפ.ס.ז'.
רוח התקופה
בשנות ה-70 היה זה פאול ברייטנר הגרמני, ששיחק עם שיער נפוח וזקן של מילואימניק עייף. כעבור עשור, חלוצה המיתולוגי של נבחרת מערב גרמניה, רודי פלר, הופיע גם הוא עם פריזורה ברוח התקופה, אבל קצת פחות נפוחה. בראשית שנות ה-90, לבש כריס וודל את המדים הלאומיים של אנגליה כשלראשו "מאלט" (או תספורת "אלי אוחנה" כפי שקראו לזה אצלנו), שגם נראית כאילו ממש לא כיף להזיע איתה בעורף וגם גורמת לו להיראות כמו בלת'זאר ברט, דמות הנבל מהסרט "המיניונים".
המופרע
הכדורגלן שהיה היקר בעולם לכמה רגעים זוכה כאן למקום של כבוד. שיערו של פול פוגבה מככב בתדירות גבוהה כל כך בצהובונים בבריטניה, שראוי שיזכה למדור משלו. בכל כמה שבועות, או לרגל כל מאורע, הקשר הצרפתי צובע, גוזר ומצייר על שיערו צורות שונות ומשונות שגורמות לנו לחשוב פעם אחר פעם שגרוע מזה כבר לא יכול להיות, ואז להתבדות.
אסיפה כללית
גם זלאטן איברהימוביץ' וגארת' בייל מטפחים שיער גולש שמעורר בי קנאה (בעיקר בלילות הקיץ הלחים של תל־אביב, כשאני נראית יותר כמו פלאיני מאשר בחורה), אבל הם, בניגוד לגברברים הלטינים שהזכרתי קודם, יותר בקטע של לאסוף את השיער לקוקו. הרבה יותר נוח. חבל שאת שניהם לא נראה ברוסיה.
ראסטה מן
הייתה איזו תקופה במרד גיל ההתבגרות שלי, שממש רציתי לעשות ראסטות בשיער. אחרי שהבנתי שזה לא הדבר הכי היגייני בעולם, ויתרתי על הרעיון, והכי קרוב שהגעתי לראסטות היה מלא צמות קטנות על כל הראש שקלעה לי חברה אתיופית מקסימה בטירונות.
אבל תסרוקת הראסטות המוכרת לא הייתה פופולרית רק בנעוריי או בקרב זמרי רגאיי ג'מייקנים, אלא כיכבה גם באצטדיונים, על ראשם של שחקנים מרשימים במיוחד כמו אדגר דווידס ההולנדי והמשקפיים, הנריק לארסון השבדי, ורוד חוליט, עוד הולנדי, שבשנת 1990 היה לו הרבה יותר שיער מהיום.
התקפת המשולש
התספורת הזכורה ביותר של כוכב הענק הברזילאי היא ללא ספק המשולש ההזוי שעיטר את ראשו כשהניף את גביע העולם ב-2002. שנים אחרי הזכייה גילה רונאלדו שבחר בתספורת המשונה רק כדי שאנשים יפסיקו לדבר על הפציעה שסחב באותה התקופה. כנראה שזה באמת עבד, כי כולם דיברו רק על השיער הביזארי שלו.
הדוגמן
אי אפשר לדבר על כדורגלנים ועל שיער בלי להזכיר את דייויד בקהאם, שעל ראשו יישק דבר. כל תקופה במהלך הקריירה שלו מאופיינת בפריזורה אחרת, שהפכה בזכותו לפופולרית בכל רחבי העולם. בין אם זו תסרוקת הדייויד בקהאם המפורסמת, צמות על כל הראש, שיער ארוך אסוף לקוקו קטן, או אפילו סתם גלאח. כנראה כי הכל נראה עליו טוב כל כך.
סיפור בזיג-זג
בניגוד לרבים מחבריו, לכריסטיאנו רונאלדו אין קעקועים, וגם כשהוא עושה משהו עם השיער – זה תמיד קטן כזה, צנוע. לפעמים בשביל היופי, ולפעמים מסתתר מאחורי זה סיפור מרגש. אחת התספורות היותר מוכרות שלו הייתה מעין "זיג-זג" בצד הפדחת, בדומה לצלקת שנותרה על ראשו של אריק אורטיז, פעוט בן עשרה חודשים שסבל ממחלה קשה. כשרונאלדו שמע את סיפורו, הוא החליט לממן את הניתוח והציל את חייו. התספורת הוקדשה לו.
לפנייה לכתב/ת 
