עשרת הדיברות לשדרים ולפרשנים
לא תצרח, לא תלמד את המאמן איך לשחק ולא תנזוף בשחקנים. לקראת חודש מלא בשידורי מונדיאל, עמיר פלג קורא לשיפור חוויית הצפייה בכדורגל
לא תצרח
זה נשמע כמו אזהרה מפני המעשה החמור מכל שמוזכר בתנ"ך, אבל גם בשידורי כדורגל הוא עלול להיות קטלני. עכשיו במיוחד, כשרואים גם את הרגעים הכי גדולים בצורה כל כך חדה, צווחות היסטריות עלולות להרוג לנו אותם, ואין צורך להעלות אוקטבות בכל פעם ששחקן עובר את קו האמצע. את בדיקת הרזולוציות של עור התוף תשאירו לרופא אף־אוזן־גרון.
לא תלמד את המאמן איך לשחק
מרבית הפרשנים שלנו התנסו באימון (ולא בדיוק הצליחו), אחרים שוחחו על טקטיקות עם אברם גרנט ומרגישים שהם פרופסורים לכדורגל, אבל במיוחד באירוע השיא של הכדורגל העולמי אסור שישכחו מאיפה הם באו. להגיד ש"מאמן ברזיל טעה במערך", או ש"איסקו היה חייב לפתוח במקום דויד סילבה", זה נשמע די מגוחך, אפילו כשמדובר בבוגרי הקורסים של אייל לחמן בבית הספר למאמנים בווינגייט, ובטח כשפסגת האימון שלך הייתה בנוער של מכבי פ"ת או בבוגרים של מכבי הרצליה.
לא תנזוף בשחקנים
אנחנו בטורניר גמר גביע העולם, לא במשחק בין מכבי חיפה להפועל עכו. כמי שנוהגים להרעיף סופרלטיבים על שחקני ליגת העל שלנו, כדי למנוע אי־נעימות כשפוגשים אותם אחר כך במסדרון, כדאי להרגיע עם ביקורות ישירות למגן היפני: "מה אתה סתם מגביה לרחבה?!" או: "אני לא מבין את אחמד אלמוחמדי, שנותן יותר מדי שטח לאינייסטה". זכרו, כל אלה שהגיעו למעמד הזה הצליחו קצת יותר מאלילים כמו ערן זהבי וערן לוי.
לא תנסה להישמע בינלאומי
בשבילנו מסי, למרות כל מה שקרה, זה עדיין מסי (לא "הפרעוש"), ארגנטינה היא ארגנטינה (לא האלביסלסטה), ברזיל אינה הסלסאו (אלא אם כן קוראים לכם סלבה ברזילאי), ונבחרת ספרד זו נבחרת ספרד, לא "לה רוחה". אין שום סיבה לעשות רוח.
לא תרעיף על הצופים סטטיסטיקות משעממות
השדר המוביל בתחום בוודאי יודע למי הכוונה. ממש לא מעניין כמה גולים הובקעו בתולדות המפגשים בין סרביה לשווייץ, שלא לדבר על מאזן הניצחונות וההפסדים של נבחרת רוסיה לדורותיה באצטדיון לוז'ניקי. אפשר לשלוף נתון מעניין פה ושם, אבל אסור לשכוח לרגע: אנשים רוצים בסך הכל ליהנות מכדורגל, לא לשמוע הרצאה בחוג לסטטיסטיקה.
לא תשפוט את השופטים לפני שראית הילוכים חוזרים
ואם כבר עשית את זה וטעית, תודה שיצאת טמבל.
לא תהיה חוכמולוג
אין צורך לדווח על מגמות בדקה השלישית ("טוניסיה באה להסתגר"), וגם לא בדקה ה-30 ("לאנגלים יש בעיה באגף שמאל של ההתקפה"). פרשן כדורגל, במיוחד אם הוא גם מבקר מסעדות, לא יכול לנחש איך יהיו המנה העיקרית והקינוח אחרי ביס אחד מהמנה הראשונה.
לא תזלזל בנבחרות שנחשבות ל"חלשות"
נכון, אמנם מדובר רק בפנמה, בסעודיה ובדרום־קוריאה, אבל תזכרו שכל הקטנות האלה עדיין יותר גדולות מאיתנו. בהרבה!
לא תדבר על עצמך
"אני העפתי את פרננדו סנטוס כשהוא היה בפנאתינייקוס ואני אימנתי במכבי תל־אביב". כך התגאה אחד מבכירי פרשנינו כשדיבר על מאמן נבחרת פורטוגל, שזכתה בהמשך ביורו 2016. לא היו דברים מעולם, אבל ככה זה כשהפרשן מתעקש לדחוף את עצמו. משפטים כמו "שיחקתי נגדם פעם בנבחרת", "אני זוכר אותו עוד מסלטה ויגו", או "שוחחתי איתו כשהיינו בהשתלמות ביובנטוס", תמיד נשמעים פאתטיים. גם כשהם נכונים.
לא תנפח את השכל
כשאין מה להגיד, פשוט תשתקו!
לפנייה לכתב/ת 
