קמע בן כ-1,000 שנה ועליו ברכה בערבית התגלה בי-ם
קמע חרס הנושא ברכה בערבית, המתוארך לתקופה העבאסית, התגלה בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים, בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל-אביב
פיסת חרס שעליה כתובת בערבית מהתקופה העבאסית (מאות 10-9 לספירה), נחשפה בשבוע שעבר בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב, בחניון גבעתי בעיר דוד בגן לאומי סובב חומות ירושלים בחפירות שנעשו במימון עמותת אל עיר דוד. על החפץ הזעיר, שגודלו סנטימטר אחד, הוטבעה כתובת בערבית בת שתי שורות. הכתובת, שפוענחה על-ידי ד"ר ניצן עמיתי-פרייס מבית הספר לתלמידי חו"ל (רוטברג) באוניברסיטה העברית, נושאת ברכה או תפילה פרטית:
כרים יבטח באללה
רבו (רב) העולמות אללה
נוסח השורה הראשונה מוכר מחותמות עשויות אבני חן חצי יקרות, כמו גם מכתובות גראפיטי לאורך דרך עולי הרגל למכה מהמאות ה 10-8 לספירה. חלקן התחתון של האותיות בשורה השנייה שחוק, וקריאתה מתבססת על נוסחים דומים המופיעים על חותמות אישיים ובמספר פסוקי קוראן.
מנהלי החפירה, פרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, אמרו: "גודלו של החפץ, צורתו, והטקסט שעליו, מעידים ששימש, ככל הנראה, כקמע לברכה ולהגנה".
החפץ הזעיר התגלה בתוך חדר קטן, כשהוא חתום בין רצפות טיח. שברי כלי חרס שהתגלו במקום, בהם גם נר חרס שהתגלה בשלמותו, מתוארכים לתקופה העבאסית". החוקרים ציינו כי מצב השרידים במקום נמצאו באיכות ירודה, דבר שהקשה על זיהוי תכלית המבנה. "מעניין לדעת שהתגלו כאן מספר מתקנים המעידים על פעולות בישול", אמרו החוקרים. "בחפירות קודמות שנערכו באתר נחשפו מתקופה זו מבנים צנועים, הכוללים בתי מגורים ששולבו עם חנויות ובתי מלאכה. סביר להניח שהמבנה האמור שימש חלק מאותו אזור תעשיה".
הקמע הזעיר מהווה עדות ישירה לחיי היום-יום בירושלים בתקופה האסלאמית הקדומה. בשלב זה לא ברור האם החפץ הונח במתכוון תחת אחת הרצפות בזמן הבנייה, או שמא נישא על ידי אדם ששמו כרים ואבד לו, אולם נראה שהיה זה קמע שהכתובת עליו, המהללת את האל, אמורה הייתה להביא לבעליו ברכה. לדברי החוקרים, "כיוון שאין בקמיע נקב המאפשר השחלתו על חוט, יש להניח שהיה משובץ בתכשיט או נתון בתוך מיכל כלשהו".
ד"ר ניצן עמיתי-פרייס, שפענחה את הכתובת, מציינת שחותמות עשויות אבנים חצי יקרות, הנושאות טקסטים דומים, מוכרות מהתקופה העבאסית, אך חפצי חרס כאלה, ודאי כה זעירים, נדירים יחסית בממצא הארכיאולוגי.
לפנייה לכתב/ת 
