"הילד מת", אבל קבר אין. תעלומת יוסף דבוש
בגיל שנה וארבעה חודשים יוסף דבוש נלקח לבית החולים ולמחרת אמרו להוריו שהוא מת. זה היה בשנת 1955, הם לא קיבלו גופה ולא ראו קבר. לאחרונה מצאה משפחתו מסמך ולפיו יוסף חדל להיות תושב ישראל שמונה שנים לאחר מכן. "שיגידו לנו מה קרה איתו - חי? מת?", דורשת אחותו אילנה. משרד הפנים: "דבוש לא רשום כנפטר"
"אני לא מאמינה שהוא מת. ואם הוא מת - אני רוצה לראות קבר, ומי קבור בקבר". יותר מ-60 שנה עברו מאז סיפרו להוריו של יוסף דבוש שהוא נפטר, אבל הם לא ראו את גופתו. רק לאחרונה הצליחה משפחתו למצוא מסמך לפיו בשנת 1963 יוסף חדל להיות תושב, עובדה שגרמה להם להתחיל לחפש אחריו מחדש והם דורשים כעת תשובות ברורות מהמדינה.
שלום דבוש עלה לישראל מלוב בשנת 1950 ושנה אחריו עלתה ג'וליה. שניהם התגוררו בהרצליה, בשנת 1952 הכירו והתחתנו. ובתאריך 6.8.1953 נולד בנם הבכור יוסף. "בחודש דצמבר 1955 יוסף לא הרגיש טוב, היה לו שלשול והוא נלקח לבית החולים, שם אושפז", מספרת אחותו אילנה. "אמא הייתה בהריון עם הילד השני, ולא היה מקובל אז שההורים ישנים עם הילד שמאושפז. למחרת בבוקר הם חזרו לבית החולים ואמרו להם שיוסף נפטר. הם לא ראו את גופתו, וכאשר ביקשו לקבור אותו נאמר להם שהוא נקבר בקבר אחים".
אילנה ובני המשפחה אינם יודעים באיזה בית חולים מדובר. קרובי משפחה רחוקים שנשאלו לגבי בית החולים לא זכרו אף הם.
מרים דבוש, אחותה של האם ג'וליה, הייתה אז ילדה. "אני זוכרת שהוא היה ילד יפהפה, שאני הייתי קשורה אליו נורא, כי לא היו לי אחים קטנים. באותו יום הם היו אצלנו בצהריים והילד היה בסדר גמור, טיפה שלשל, זה הכול. לקחו אותו בלילה לבית החולים, השאירו אותו לישון שם ולמחרת אמרו להם שהוא נפטר".
הייתה לוויה?
"לא ראיתי כלום. לא הייתה הלוויה, אני זוכרת שרק ישבו שבעה".
צו גיוס בגיל 18
מרים מספרת כי אחרי ההודעה על פטירתו של יוסף, אחותה ג'וליה השתנתה. "היא הסתגרה בתוך עצמה, כאב לה מאוד מאוד הסיפור. אחרי זה נולדו להם עוד ילדים. היא לא ידעה מה עושים, לאן ללכת, למי לפנות. הם היו עולים חדשים, כשנתיים בארץ. ג'וליה הייתה ילדה בת 16 כשהתחתנה, וכשיוסף נולד היא בקושי הייתה בת 17 ופתאום מעלימים לה אותו אחרי שנה. זו הייתה בשבילה מכה רצינית, היא לא ידעה איך לאכול את זה. היא כל הזמן בכתה. האימא שלי הייתה נכה, וג'וליה לא יכלה לשתף אותה בכל הבעיות שלה, היו לאמא שלי מספיק בעיות משלה". כמה שנים לאחר היעלמותו של יוסף, אמו ג'וליה מתה. "אמא כל הזמן בכתה וכמה שנים לאחר מכן נפטרה מצער".
האחות אילנה מספרת: "גדלנו לתוך זה שהיה לנו עוד אח ואומרים שהוא נפטר. סיפרו לנו תמיד את אותו הסיפור. כשהוא הגיע כביכול לגיל 18 שלחו לו צו גיוס ואחרי שלא הגיע ללשכת הגיוס באו שוטרים צבאיים לקחת אותו. אנחנו כילדים לא הבנו מה פתאום הם מחפשים מישהו שהוא בכלל מת? זה נראה לנו נורא מוזר. שאלנו על זה המון שאלות, אבל אבא לא דיבר על זה ובכל פעם שהנושא עלה הוא בכה, בגלל כל הכאב שעבר. היה לו מאוד קשה לדבר על הדברים האלה, אז כאילו הנחנו את זה".
3.jpg "המסמך של משרד הפנים. חדל להיות תושב ב-1963")
אילנה מספרת כי בשנה האחרונה חל מפנה בהתייחסות המשפחה לתעלומת ההיעלמות של אחיהם הבכור יוסף, גם בגלל הפרסומים בפרשת ילדי תימן וגם בגלל קרוב משפחה שסיפר להם דברים מהתקופה ההיא. "מישהו מהמשפחה אמר לנו שהוא חושב שאנחנו צריכים לבדוק את זה, כי הוא היה באותה תקופה ויודע שדברים לא היו כמו שהם נראים, התחלנו לבדוק ולא מצאנו תעודת פטירה שלו. אין תעודת פטירה. הייתי במשרד הפנים בראשון לציון וביקשתי פרטים עליו. אמרו לי לפי מספר תעודת הזהות שהוא לא מת, ביקשתי מהפקידה: 'את יכולה למסור לי פרטים עליו'?. היא אמרה לי שרק עם צו של בית משפט, אמרתי לה: 'למה צו של בית משפט, אם הוא מת תגידי לי שהוא מת'. אז היא אמרה שהאדם עם תעודת הזהות הזו לא מת".
"נושא אפוף מסתורין"
הצעד הבא של אילנה היה לבדוק אם יש קבר לאחיה. "הלכנו לחברה קדישא וביקשנו לראות אם לפי הרשומות בשנים האלו יש קבר של ילד בשם הזה ועם תעודת הזהות הזו. גם שם אמרו לנו שאין קבר כזה, הוא לא רשום בחברה קדישא".
בהמשך הבדיקה הצליחו בני המשפחה להשיג מסמך ממשרד הפנים שמאוד הפתיע אותם ורק הגביר את החשדות שלהם לגבי אמינות הסיפור על פטירתו של אחיהם. במסמך מופיע שבשנת 1963 יוסף חדל להיות תושב. "עכשיו זה היה תמוה, אם הוא נעלם בשנת 55' איך בשנת 63' הוא חדל להיות תושב?. אולי עזב את הארץ, או שנתנו אותו לאיזו משפחה שעזבה את הארץ אחרי כמה שנים".
במשפחה ממשיכים לחפש פתרון לתעלומה ואף יצרו קשר עם משרד חקירות. "הם רוצים הרבה כסף, רק לחקירה התחלתית כ-20 אלף שקל. כולנו אנשים עם משפחה, חיים על הקצה, אז זה לא כזה פשוט".
מה אתם רוצים שהמדינה תגיד?
"מה קרה איתו? חי? מת? אני לא מאמינה שהוא מת. ואם הוא מת אני רוצה לראות קבר, ומי קבור בקבר, זה לא מספיק שיגידו לי שהוא רשום. צריך לבדוק, יש DNA, יש אחים בחיים, אנחנו חיים בעידן שאפשר לבדוק את הדברים. זה נראה כמו נושא אפוף מסתורין, איפה שאתה נוגע אנשים מפחדים להגיד לך דברים, אתה בא למשרד הפנים ולא רוצים לדבר איתך. כאילו מה עשינו? אנחנו אנשים שומרי חוק, אנשים טובים, יראי שמים, לא מסתבכים, אז למה צריכים לפחד? בואו, תנו לי הבהרות לגבי מספר תעודת הזהות הזה. אבל אין עם מי לדבר, אני צריכה לבוא עם צו של בית משפט ולקחת עו"ד בשביל להוציא צו? אבל זה אחי, מותר לי לקבל עליו פרטים. זו זכות או שאין לנו זכויות בעולם הזה? אני לא יודעת כבר", אומרת אילנה בתסכול.
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה כי "ככלל, תעודת פטירה מונפקת כאשר לאדם מעודכנת פטירה במרשם האוכלוסין. הודעה על הפטירה מועברת לרשות האוכלוסין וההגירה על ידי משרד הבריאות ו/או הצגת תעודה ציבורית מאומתת ורשמית ממדינה אחרת. בהיעדר אלה, איננו רשאים לעדכן פטירה לאדם. מאחר שיוסף דבוש אינו רשום כנפטר, אין סמכות חוקית להנפיק תעודת פטירה ויש לפנות לגורמים הרלוונטיים בנושא".
ממשרד הבריאות נמסר: "על פי תקנות הארכיונים קיימת חובת שמירה של 15 שנה להודעות פטירה, 10 שנים להעתק רשיון קבורה ושלוש שנים להעתק דו"ח נתיחת גוויה. לכן החומר לא נשמר במשרד הבריאות".
לפנייה לכתב/ת 
