צאו מתסביך ירושלים. האירוויזיון שייך לת"א
כל סטודנט לפסיכולוגיה יודע שאובססיית ירושלים של מירי רגב ושות' מעידה על חוסר ביטחון במעמד העיר. תחרות הזמר האירופית צריכה להתקיים בת"א, ועל כך יסכימו החרדים, התיירים הלהט"בים וכל מי שעיניו בראשו
נטע ברזילי באירוויזיון(צילום: AFP)
בריטניה 1997. שרת התרבות הבריטית מכנסת מסיבת עיתונאים. הממלכה זכתה לא מזמן בתחרות האירוויזיון וה-BBC, תאגיד השידור הציבורי, מתכנן לארח את התחרות בשנה הבאה בעיר ברמינגהם - השנייה בגודלה במדינה. שרת התרבות לא אוהבת זאת. היא יוצאת בשצף קצף כנגד ההחלטה. "לונדון!", היא זועקת אף שאינה אחראית כלל על השידור הציבורי. "בירתנו הנצחית! העיר ששרדה את הבליץ הנורא במלחמת העולם השנייה! עירנו האהובה שנוסדה כבר בשנת 43 לספירה, לא תארח את האירוויזיון? בשביל מה אנחנו צריכים את ה-BBC אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו?".
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
האירוע הזה מן הסתם לא התרחש מעולם. אירוויזיון 1998 התקיים בברמינגהם ואף פוליטיקאי בריטי לא פצה פה. אף אחד גם לא הרים גבה כשגרמניה החליטה לארח את אירוויזיון 2011 בעיר דיסלדורף (גרמניה ארחה את האירוויזיון שלוש פעמים, ואף אחת מהן לא בברלין הבירה ולא בבון בירתה לשעבר של גרמניה המערבית). אף אזרח שוודי לא נעלב כאשר שוודיה, שזכתה באירוויזיון שבע פעמים, ארחה את האירוע פעמיים בעיר מאלמה ופעם אחת בגטבורג.
התחרות מעולם לא התקיימה בבירת שוויץ ברן, אף שהמדינה זכתה בה שלוש פעמים. הגדילה לעשות אירלנד, שהחליטה לארח את האירוויזיון של 1993 בעיירה הנידחת מילסטריט (אל תטרחו, אין לה אפילו ערך בוויקיפדיה בעברית). אף אירי לא ראה זאת כפגיעה בדבלין עיר הבירה או בזכותו ההיסטורית של העם האירי על דבלין עיר הנצח.
אבל במדינת ישראל הדברים נראים אחרת. כל אירוע - ממשחק כדורגל ידידותי ועד תחרות הזמר האירופית - הופך בעל משמעות פוליטית ונתפס כהזדמנות להוכיח לעולם את בעלותנו על ירושלים ואת הקשר הבלתי ניתן לערעור בין עם ישראל לעיר הקודש. למרבה הצער, העולם לא ממש מתרשם מכך וההתעקשות הזו נתפסת לרוב כפתטית ואף מעוררת גיחוך. האירופאים יודעים את מה שכל סטודנט שנה א' בפסיכולוגיה יודע: תסביך ירושלים שלנו מעיד יותר מכל על חוסר ביטחון.
האירוויזיון התקיים כבר פעמיים בירושלים, בימים שבהם פוליטיקאים נזהרו קצת יותר בלשונם והריצה המטרפת לכותרות - גם אם הדבר פוגע באינטרס הכללי - לא הגיעה עד כדי אמנות כפי שהיא היום.
ב-79' וב-99' היה האירוויזיון צנוע יותר: לא היו שלושה משדרים, המשלחות נחתו פה שבוע לפני התחרות ולא שבועיים, ומספר האוהדים והמעריצים שהגיעו היה נמוך בהרבה. אז, כמו היום, התיירים שהגיעו היו רובם ככולם מקהילת הלהט"ב. והנקודה הזאת משמעותית בעיניי לקביעת העיר המארחת.
מצעד הגאווה בתל אביב(צילום: רויטרס)
אין הדבר אומר שאירוח האירוויזיון בתל אביב יעלים את ירושלים כליל, חלילה. ניתן בהחלט לשלב את ירושלים במהלך המשדרים, בתוכנית האומנותית בין שלב השירים ובין שלב הניקוד או בקליפים המוקרנים בין שיר לשיר. אמנם בדרך כלל מתקיימים האירועים, הקוקטיילים והמסיבות בעיר המארחת בלבד, אבל אני בטוח שאף אחד לא יתנגד אם כמה מהם יעברו, למשל, למוזיאון ישראל או למגדל דוד. אם השרה מירי רגב תימנע - בניגוד להרגלה - מהשתחלות לאירוע והתעקשות ללחוץ יד לזמרת האסטונית למשל, יעברו גם האירועים בירושלים בהצלחה וללא חרמות.
ובל נשכח את איומי החרדים ודרישתם שלא לחלל שבת בירושלים. ב-99' התקיימה החזרה הגנרלית ללא קהל, אף שנמכרו אליה כרטיסים, בשל האולטימטום שהציבו החרדים, והביזיון היה רב. הפעם, כפי שהבהירו האירופאים, הקונץ של חזרה ללא קהל לא יעבוד. אירוח בתל אביב, איומי החרדים אכן מרגיזים וחצופים, וברור שאין להם בעלות על ירושלים, אבל הפעם יש חפיפה בין הרצון שלהם לאינטרס הכללי.
מיקום האירוויזיון אינו שאלה פוליטית. גם מי שמתנגד לכל פשרה בירושלים וגם מי שמאמין שניתן וצריך להגיע לפתרון מדיני בעיר, ייאלץ להודות שתל אביב היא בירתה הכלכלית והתרבותית של ישראל, והיא מצטיירת בעולם באור חיובי הרבה יותר מירושלים. יש לקוות שהתאגיד, שעד כה פעל בשקט ובתבונה, יידע להדוף את לחצי הפוליטיקאים ובראשם את ההתערבויות הבלתי פוסקות של הצרה הצרורה המכונה מירי רגב. אז נפגש בתל-אביב?
- סער נתנאל כיהן כחבר מועצת עיריית ירושלים בשנים 2009-2003, והפיק מסיבת גאווה בירושלים באירוויזיון 99'
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
סער נתנאל
צילום: אוריאל הרשקו
מומלצים
