למה הם ולא אנחנו / טור
לא אחטא לאמת אם אומר שנבחרת ישראל לא נופלת מזאת הפנמית, רק שהאדומים ממרכז אמריקה נמצאים במונדיאל ואנחנו מאז 1970 רק חולמים עליו. גד ליאור קינא באוהדי פנמה
אוי, כמה שקינאתי אמש באוהדים הפנמים. מדינה עם פחות מארבעה מיליון תושבים שיגרה לעיר סוצ'י, להופעת הבכורה אי-פעם של נבחרתם למונדיאל, יותר מעשרת אלפים אוהדים אדומים. הם צהלו ושמחו שעות לפני המשחק, חלמו על הפתעה במחצית הראשונה המאופסת ורקדו ופיזזו גם אחרי המשחק, למרות ההפסד 3:0 לבלגיה, שלטעמי היא מהנבחרות המעולות במונדיאל ואיש לא יתפלא אם תגיע ברוסיה לשלבים המאוחרים ביותר.
האמת, אף לא אחד משחקני פנמה הוא דמות מוכרת בעולם הכדורגל. כמעט כל שחקן בלגי שווה יותר מכל שחקני פנמה גם יחד, למשל דה בריינה, לוקאקו, קורטואה ואדן הזאר, שגם אחיו הצעיר עלה אתמול כמחליף. לפנמה אין אפילו שחקן אחד בליגות הבכירות באירופה.
איפה הם ואיפה אנחנו? נבחרת פנמה(צילום: MCT)
ולכן כל כך קינאתי. לא אחטא לאמת אם אומר שנבחרת ישראל לא נופלת מזאת הפנמית, רק שהאדומים ממרכז אמריקה נמצאים במונדיאל ואנחנו מאז 1970 רק חולמים עליו.
לידי ביציע ישבו שני פנמים, שבמפתיע התברר כי הם דוברי עברית ולומדים במרכז הבינתחומי בהרצליה. "אנחנו מאושרים שפנמה במונדיאל. ברור שנחטוף מבלגיה, אפילו שביעייה", הם העריכו בתחילת המשחק. בהפסקה, לנוכח התיקו המפתיע, הם כבר דיברו אחרת: "אולי תהיה סנסציה". דקתיים אחרי תחילת המחצית השנייה סתם להם מרטנס את הפה עם שער אדיר. לוקאקו הוסיף שניים ובתעלת פנמה האוניות לא צפרו אמש בשיגעון.
ולמרות הכל, נשיא פנמה חואן קרלוס וארלה, שצפה נרגש במשחק באצטדיון בסוצ'י, חייך ושמח גם אחרי המשחק. שגרירת פנמה בישראל, אדיס אורייטה, שטסה במיוחד למשחק, סיכמה: "זה אירוע היסטורי לכל פנמי. בשבילנו להיות במונדיאל זה כמו שהאדם הראשון תקע את הדגל על הירח".
לפנייה לכתב/ת 
אוהדי פנמה
צילום: EPA
מומלצים
