בין ייאוש לתקווה: ביקור בטרמינל החדיש לעזה שהכי קרוב לחו"ל
מערכת כריזה, מסכי מידע, עמדת דרכונים, מכשירי שיקוף: על אף מראה של מסוף גבול שוקק, רק אלף איש עוברים בו מדי יום לעומת 30 אלף פלסטינים לפני הפיכת חמאס. ישראל קוראת לסוחרים ערבים ישראלים לרכוש דרכו סחורה זולה מעזה. תמונת מצב, ערב מלחמה אפשרית נוספת
המעבר אמנם פעיל בימים אלה - חולפים בו כאלף איש ביום ממוצע מצד לצד, חלקם פלסטינים חולים או פצועים, אחרים דיפלומטים ונציגי ארגונים כמו הסהר האדום ואונר"א או סוחרים פלסטינים בעלי היתר מיוחד. במעבר עוברים בממוצע מדי שבוע גם כ-100 שקי דואר לעזתים.
בטרמינל החדיש יחסית, שמנוהל על-ידי רשות המעברים במשרד הביטחון, האווירה מודרנית, מזכירה מעברי גבול מערביים יבשתיים ואפילו בית נתיבות של נמל תעופה. דלפקי בידוק נוחים להמתנה, עמדות החתמת תעודות ודרכונים, מכשירי שיקוף, מסכים רבים ובהם הסברים לבאים, כרוז בערבית שמופעל כל כמה דקות, תקרה גבוהה וכמובן מאבטחים אזרחיים שאוסרים להכניס נוזלים ומגבילים גם את המעבר עם לפטופים וטאבלטים. לרגע נדמה שרק דיוטי פרי חסר במעבר שהקימה ישראל אחרי ההתנתקות, אך מ-2007 ממתין כסוג של פיל לבן לתקופות משגשגות ושקטות יותר.
ואולם, דרך המעבר ניסו אנשי חמאס להבריח מאות אמצעים צבאיים קטנים כמו רחפנים וציוד צלילה לפעילי הקומנדו שלו, שהזמין בדואר מסין בשמות פיקטיביים של סוחרים עזתים. בנוסף, המעבר הוא יעד קבוע לפצצות המרגמה של חמאס, כפי שהיה בצוק איתן.
כאשר חוצים לצד השני של המעבר, אחרי צעידה של כ-800 מטרים בשמש הקופחת, מגיעים למחסום עזתי ראשון שהוקם לפני כחודש, המכונה "33", ונמצא על כביש 4 הישן בצדו העזתי, שבעגה הצבאית מכונה ציר טנצר. לאחר תחקור קצר של הביטחון הלאומי של חמאס, העזתי שחוזר לרצועה עובר מחסום נוסף, של ועדת התיאום של הרשות הפלסטינית בעזה, מולה מתנהלים גורמי התיאום והקישור הישראליים.
עד לפני חודש הבידוק בצד העזתי נוהל על ידי אנשי הרש"פ, כפי שנקבע בהסכם הפיוס בנובמבר 2017, אך עם קריסתו חמאס שוב השתלט על חלקו העזתי של המעבר. כמו בטרמינל הישראלי של ארז, כך גם הבידוק במחסומים העזתיים: הפלסטינים המעטים שחוזרים מישראל נשאלים אם התבקשו להעביר פריט כלשהו לאדם ברצועה, וכ"ו.
משני צדי המעבר יש גורמים שמנסים לשפר את המצב, ולו במעט: בשבועות האחרונים סוכם על הפעלת שאטל פלסטיני לחוזרים לרצועה שיחסוך את ההליכה בשמש או את הנסיעה הפרימיטיבית בטוקטוק מהטרמינל הישראלי למחסום החמאסי; ישראל אפשרה בימים אלה לעוד שבעה סוחרי זהב גולמי למכור את מרכולתם בגדה. הם מתווספים לעוד שבעה שכבר עושים זאת. כל סוחר שכזה יכול להעביר שני ק"ג זהב, מצרך חשוב עבור המוסלמים במוסד הנישואים. ק"ג זהב מעזה זול בהפרש ניכר ביחס למחירו ברשות או בישראל.
בקרוב צפויים לעבור במעבר ארז לתוך עזה גם סוחרים ערבים ישראלים, שלהם קראה ישראל להשקיע ברצועה - ברכישת סחורות, חומרי גלם, מוצרי מזון ואף בהקמת מפעלים. מדובר בפיילוט שקיבל את כל האישורים וצפוי לצאת בקרוב לדרך במטרה להקל על הקושי הכלכלי החריף בעזה. על פי התוכנית סוחרים ישראלים מיפו או מעכו, מנצרת או מהמשולש, ינצלו את מחירי הרצפה שבהם נמכרים מוצרים בעזה - מפירות דרך שתייה קלה וחטיפים ועד לפרחים המפורסמים של הרצועה, וימכרו אותם בישראל, בעיקר במגזר הערבי.
גם כוח העבודה הזול (השכר הממוצע בעזה הוא 56 שקלים ביום למי שהתמזל מזלו ונמנה עם 51% שלא נמצאים במעגל האבטלה) אמור לפתות את הסוחרים הערבים-ישראלים, מעבר לתחושת ההזדהות עם אחיהם הפלסטינים.
חידוש העסקים עם העזתים? ביקוש נמוך בקרב הסוחרים
מכסת הסוחרים שנקבעה למהלך היא 500, אבל לאור הביקוש הנמוך בשלב הראשוני, הצפי הוא שייכנסו לרצועה כמה עשרות בודדות, לפחות בהתחלה. "יש אוכל על המדפים בחנויות בעזה ויש מוצרים במחסנים, אבל אין מי שיקנה אותם, אין כוח קנייה ברצועה", הסביר גורם ביטחוני, "ישנם כיום כמה סוחרי טקסטיל מזרח ירושלמים שרוכשים מעזה אבל הם בודדים. לקחנו במהלך הזה סיכון מחושב ונקווה שחמאס לא ינצל זאת לרעה. יש פוטנציאל להשקיע בעזה גם בהקמת מתפרות וחממות, שחמאס השתמש בהן למטרות צבאיות ופגע בענף החקלאי שמאוד שגשג ברצועה, השדות שלהם שנהרסו בגלל צעדות השיבה. גם לרהיטים מתוצרת עזה יצא שם טוב בעבר".
לפי גורמים ביטחוניים שמעורים במצב האזרחי ברצועת עזה, המצב שם אכן מחריף, אך עדיין לא נרשמת קריסה הומניטרית כללית ואין מגפות. "השווקים מלאים אבל אין מי שיקנה. לא אוכלים כמעט גלידות ברצועה, ואנשים לא יודעים מתי יגיעו ארבע שעות החשמל היחידות ביממה. משפחות נמצאות לפעמים בכוננות להסתער על מכונת הכביסה ועל מכשירי החשמל ברגע שהחשמל חוזר", תיאר אחד הגורמים, "מפעלים נסגרים ובעליהם מוכרים את החשמל מהגנרטורים שלהם. בכיתות בבתי הספר חם מאוד כי אין מזגנים".
הגורם סיפר כי "המחסור בחשמל יוצר מצבים בהם אנשים, בעיקר מבוגרים, מתאמים את שובם לבניין רב הקומות שבו הם גרים למועד החזרת החשמל, כדי שיוכלו לעלות במעלית ולא ברגל. זה יוצר ריצה שלהם לכניסות לבניינים של 15 קומות. חמאס לוקח מהסולר שמיועד לטורבינה בתחנת הכוח המקומית לטובת צרכיו הצבאיים".
לפי הגורמים, גם סיוע שיועבר מבחוץ לפרויקטים גדולים לא יספיק בהכרח לשיקום המצב בעזה, בגלל התנהלות חמאס: "אין ברצועת עזה תוכנית חומש לשנים הבאות מבחינת הקמת תשתיות כמו צנרת הולכת חשמל או מים לאוכלוסייה. גם אם תהיה עכשיו תפוקת חשמל מלאה לרצועה - מישראל, ממצרים ומתחנת הכוח המקומית - הדבר ייתן חשמל לשמונה שעות ביממה לאזרחים, בעוד לבכירי חמאס החשמל מסופק בכל שעות היממה".
350 במקום 1,000 משאיות
גם במעבר השני לרצועת עזה, לסחורות וחומרי גלם, בכרם שלום, המצב רחוק מלהיות אופטימי. מ-1,000 משאיות ביום בתקופה שלאחר צוק איתן ירדה הכמות לכ-350 בממוצע, ולכך התווסף החורבן וההרס שגרמו העזתים לצד הפלסטיני של המעבר, שם גם שיבשו את מעבר הדלקים, הגז והאגרגטים לתוך עזה. הנזקים מוערכים בכ-30 מיליון שקלים וחודשיים לפחות של תיקון, אך בינתיים נמצא פתרון זמני של שינוע וסינון החומרים בעזרת טרקטורים כחלופה למסועים שנהרסו.
למרות הדעיכה בהפגנות הגדר, יש מי שיצא נשכר מהן. במערכת הביטחון גילו כי מעבר לתעריף ההשתתפות בהפגנות האלימות, חמאס גם משלם 500 דולרים לכל פלסטיני שנפצע קשה מירי צה"ל, 200 דולרים לפצוע בינוני, ומענק חד פעמי של 2,000 דולרים לכל משפחה שבנה נהרג בעימותים.
עד כה נהרגו מאש צה"ל מאז סוף חודש מרץ יותר מ-165 פלסטינים, רובם פעילי טרור לפי הצבא, ותקצוב הדמים כנראה הגיע מאיראן, מממנת מרכזית של מהומות הגדר. בסוף השבוע האחרון היה ניתן להבחין במחזה נדיר שבמזרח התיכון הנוכחי יכול להיראות רק בפינה שנקראת רצועת עזה: כרזות עם תמונות מנהיגי איראן, בהם חמינאי, בחלוקת מזון לארוחת סוף חג הרמדאן. "רק כאן השיעה שולח את הסונא למות תמורת כסף", הוסיף הגורם הביטחוני.
לפנייה לכתב/ת 
