"את הטיפים שרונית אלקבץ נתנה לי בגיל שמונה לא אשכח"

אמנות הקולנוע אוהבת ילדים. הם מסחטת רגש טבעית ומלאת כרימזה, וכשהם מצליחים להביע את עצמם על המסך קשה שלא להתפעל, לחוש את כאבם או שמחתם ולהיזכר בילד שהיינו פעם. בקולנוע הישראלי היו כמה ילדי פלא כאלה, שהחזיקו סרט שלם על כתפיהם הקטנות והמשיכו משם לקריירת משחק ארוכת שנים - לוסי דובינצ'יק ב"קלרה הקדושה", אניה בוקשטיין ב"ארץ חדשה", יואב רוטמן ב"מבול"; כמו גם מקרים אחרים של כוכבים צעירים שפרשו ממשחק וויתרו על אור הזרקורים, למשל קאיפו כהן מ"הקיץ של אביה" ובן ציון מ"אבא גנוב".

אולי אתם עוד לא מכירים את השם שלה, אבל מנואל אלקסלסי-ורדי היא ככל הנראה ילדת הפלא הבאה. בשנה הקרובה היא מככבת בשלושה סרטים - "דרייבר" שיצא לאקרנים בסוף השבוע האחרון, ו"אין בתולות בקריות" ו"מראות שבורות", שניהם ייצאו במהלך השנה הקרובה ומועמדים בקטגוריות השונות לפרסי אופיר. בנוסף היא הופיעה בסדרה "הרמון" בתור שבת, נכדתו של שבתאי ובכמה תפקידים קטנים בסדרות נוער.

היא בת 12, מתגוררת בתל אביב עם אימה, הבמאית והשחקנית דקלה אלקסלסי. דקלה היא בת דודתם של רונית ושלומי אלקבץ, כך שמצלמות ומשחק ליוו את מנואל מאז שהייתה ילדה קטנה. אימה מספרת שבתור תינוקת היא הייתה מביאה אותה לסטים איתה כדי לחסוך את הבייביסיטר. כך היא בעצם קיבלה את התפקיד הראשון שלה בהיותה בת שנה, בסדרה של חיים בוזגלו "לחיות מחדש". "המצלמה טבעית לי, זה כמו הבית השני שלי. מגיל קטן אני על סטים בגלל אימא שלי", היא אומרת בריאיון ל-ynet ומתקנת את עצמה - "בזכות".

אלקסלסי האם נוכחת בריאיון, ומספרת שהיא לא תכננה שמנואל תהפוך לשחקנית. היא ביימה את הסדרה "שוברי גלים" וכתבה לה תפקיד קטן לצד דנה פרידר. "עם כל הלחץ שהיה שם היא לא התבלבלה. היינו בשוק. רק אז קלטנו שיש פה משהו, אבל לא חשבנו שזו תהייה קריירה. ואז המלהקת יעל אביב ראתה אותה ונתנה לה את התפקיד המשמעותי הראשון ב'מראות שבורות' - שזה סרט שתראי רק בגיל 18 כי הוא מאוד קשה".

כמו ילדים שחקנים רבים, אלקסלסי-ורדי לא זוכה לראות את הסרטים שבהם היא משתתפת משום שהם בעיקר פונים למבוגרים. זוהי בחירה אסטרטגית שלה ושל אימה, כדי להימנע מחשיפת יתר בגיל צעיר. "דרייבר", שכאמור יצא לאקרנים בסוף השבוע האחרון, הוא הסרט הראשון בהשתתפותה שהיא ראתה מתחילתו ועד סופו.

"הרגשתי שהתפקיד נכתב עליי". מתוך "דרייבר"(צילום: אוהד רומנו)

מתוך "אין בתולות בקריות" עם ג'וי ריגר

את הסרט ביים יונתן אינדורסקי, אחד מיוצרי "שטיסל", וכמה מן השחקנים המוכרים בישראל מבליחים בו להופעות קטנות ומרגשות, החל מרבקה מיכאלי ועד דב נבון, בועז קונפורטי ועוד. אלקסלסי ורדי כאמור מגלמת את חני, שעל אף גילה הצעיר יודעת הרבה יותר ממה שאביה חושב. היא משחקת את הדמות בבגרות, פשטות וכנות רבה ופעמים רבות הלב יוצא אליה.

"זה היה התפקיד שהכי רציתי לקבל", היא מספרת, "אפילו ישנתי עם הבגדים שלה והתפללתי לפני האוכל כמוה. אני זוכרת שממש הכנתי את עצמי לאודישן הזה - הרגשתי שכתבו את התפקיד הזה עליי".

מה זאת אומרת?

"חוץ מזה שהיא דתייה, היא כמוני. מאוד אכפת לה מדברים. אני חיה רק עם אימא שלי ואם אני אגור עכשיו רק עם אבא זה יהיה לי מוזר".

(צילום: אוהד רומנו)

את הטיפים לקראת האודישן השני שלה היא זכתה לקבל מקרובת משפחתה רונית אלקבץ ז"ל לפני שלוש שנים. "אימא שלי הייתה בחו"ל אז הלכתי להתייעץ עם רונית. היא נתנה לי כמה עצות שאני לא שוכחת עד היום".

כמו מה?

"היא אמרה לי שאני שרה את הטקסט במקום להגיד אותו מהלב. היא גם אמרה לי לחזור על טקסטים לפני השינה כדי לזכור אותם. בהתחלה ממש פחדתי ממנה ורק אחרי זה הבנתי כמה מדהימה היא, אחרי שראיתי כמה דברים שלה".

אתן מדברות עליה בבית?

"לפעמים. אני רואה דברים שלה בטלוויזיה כדי לקבל ממנה השראה. היא המודל לחיקוי שלי והשחקנית האהובה עליי".

יצא לך לבקר אותה בתקופה האחרונה שלה?

"אני זוכרת שבאנו ליום הולדת של הבנים שלה והיא לא הייתה יכולה לצאת כבר. היא נשארה בחדר".

אומנם אלקבץ לא זכתה לראות את קרובת משפחתה הצעירה מיישמת את העצות שלה על המסך, אבל היא כן ידעה שמנואל התקבלה לתפקיד. "רציתי נורא שהיא תראה אותי משחקת, אבל…", היא אומרת.

רונית אלקבץ. "מודל לחיקוי"

חגגה עם מזרק שוקולד

כשאלקסלסי ורדי קיבלה את התפקיד היא חגגה בדרך שבה ילדות חוגגות הצלחות - עם מזרק שוקולד ממקס ברנר וצרחות התרגשות. "שאלתי את אימא שלי אם אני יכולה לצרוח. היא אמרה לי שכן".

לאחר תקופה ממושכת של חזרות שבהן היא נדרשה ללמוד טקסטים ארוכים ואף נגינה באקורדיון, החלו הצילומים בבני ברק - היכן שמצלמות ושחקנים הם לא דבר מבורך במיוחד. "פעם אחת צילמנו והיו מלא שלטים שכתבו עליהם: 'זהירות מצלמים, תשמרו על הילדים שלכם'. והייתה פעם אחת שצילמנו בלילה ובגלל שהייתי הבת היחידה בין גברים הם עקבו אחרינו ולא נתנו לנו לצלם ואיימו שיתקשרו למשטרה. די פחדתי כי לא עשיתי להם כלום".

מה הייתה הסצנה האהובה עליך?

"כשאכלתי את העוגה. חיכיתי לזה כי היה לה ריח ממש טוב וזה גירה אותי".

לדבריה המשחק לא משפיע לה על הלימודים ועל חיי החברה. "כשאני בימי צילום אני כמעט ולא נפגשת עם חברות. יש לי מונית שלוקחת אותי ישר מבית הספר אז בתקופה הזאת אני רק עם מבוגרים, אבל בסט יש לי כמה חברים - לא הייתי לבד".

את מרגישה שאת עושה ויתורים בגלל המשחק?

"כשאין לי צילומים אני בדרך כלל עם חברות. כשאני בצילומים אני צריכה יום וערב להתאמן על טקסטים ולעשות חזרות עם אימא".

פה אימא שלה מזכירה שכשהיא לא בתקופת צילומים היא גם הולכת לאודישנים. איך היא מתמודדת עם הדחיות בגילה הצעיר? "אם אומרים לי לא, אז לא נורא. אני גם מבינה את זה - נגיד היה אודישן שממש רציתי אבל הם חיפשו מראה אחר, מישהי יותר גדולה. אימא שלי תמיד אומרת שהם לא בוחנים אותי, הם רק רוצים לראות אם אני מתאימה". 

"היו לי חברים על הסט". מתוך "דרייבר"(צילום: אוהד רומנו)

לגבי המשחק אלקסלסי-ורדי בטוחה שזה הדבר שהיא כרגע רוצה לעשות. "ההבדל ביני לבין בנות אחרות בכיתה שחולמות להיות שחקניות הוא שהן רוצות להיות מפורסמות אבל אני עושה את זה כי אני אוהבת לשחק. זה כמו הבית שלי. אני לא עושה את זה כדי להיות מפורסמת".

ואיך החברות שלך מגיבות כשהן שומעות שאת הולכת לצילומים? 

"כעיקרון אני לא מספרת, אבל כשרואים אותי מפרגנים לי. אני לא רוצה שיקנאו, אז אני מעדיפה לשמור את זה לעצמי. על 'דרייבר' ממש רציתי לספר כי זה התפקיד הראשון הראשי שלי ונורא התלהבתי".

ההחלטה לא לספר על הקריירה שלה היא עוד החלטה שנועדה לשמור עליה. אלקסלסי-ורדי לומדת בכיתה ה' בבית ספר במרכז תל אביב עם בנים ובנות לאנשי תעשייה - ולפחות חמש ילדות מהשכבה שלה ניסו להתקבל לתפקיד חני ב"דרייבר". באחת הסצנות בסרט היא עולה על גלגל ענק בלונה פארק, ושם היא כמעט נשברה והתקשתה לשמור את הסוד מחברותיה. "סגרו את כל הלונה פארק בשבילנו, כשהגעתי לשם הייתי בשוק. זו הייתה חוויה וממש רציתי לספר לחברות שלי על זה".

אולם אם עד כה הן הצליחו לשמור על אנונמיות מסוימת, בשנה הבאה כל זה ישתנה כשאלקסלסי-ורדי תכבב בעונה השנייה של "נעלמים" בתפקיד מרכזי. "היו כמה דברים לנוער שאמרתי להם לא, אבל 'נעלמים' זה דבר שאני שמחה שעשיתי".  

את מפחדת מהפרסום?

"אני פוחדת שיהיו תגובות רעות אבל אני מחכה לזה. מעניין אותי לדעת איך אנשים יגיבו לזה".

יצא לך להתמודד כבר עם תגובות רעות? 

"פעם אחת קראתי תגובה מגעילה של מישהו מהשכבה שלי שאמר שאני מדברת כמו מפלצת אז פשוט עשיתי לו סמיילי בוז. היו עוד כמה שאמרו אבל פשוט התעלמתי. אני לא מתייחסת לזה כי הם מקנאים, בגלל זה אני מעדיפה לא לספר".