סלובניה: תחנת חובה באירופה
מרגישים תחושת מיצוי מאירופה? לפניכם טיול מפתיע במדינה שהתגלתה כאחד הסודות השמורים והיפים ביותר ביבשת. יניב חלילי חזר מ"תגלית השנה" עם חוויות מגוונות ותמונות שעושות חשק לעזוב הכל ולקפוץ לביקור
אם היה נערך מצעד שנתי בין כל מדינות אירופה, סביר להניח שסלובניה הייתה זוכה במקצה "תגלית השנה". אחת המדינות הקטנות באירופה, עם שני מיליון תושבים ושטח קצת יותר גדול ממדינת ישראל.
סלובניה היא אחד הסודות השמורים והיפים ביותר ביבשת הלבנה. אבל, כידוע, נכנס יין – יצא סוד. והיין הסלובני נחשב לאחד הטובים בעולם, על כן ביקור במדינה מחייב שתייה מרובה ממנו – וכך יוצא הסוד (לשעבר): סלובניה היא תחנת חובה.
מאיפה מתחילים? בכפר
המהדרין מתחילים טיול בחו"ל בבירת המדינה אליה הם נוסעים, אבל בסלובניה אפשר להתחיל את הטיול בליפיצה (Lipica) - כפר שנמצא בטבורו של מחוז ליטורל במערב המדינה. הכפר התפרסם בזכות הסוסים שלו, המהווים מוקד משיכה לתיירות עולמית.
מדובר במסורת בת כמה מאות שנים, ששורשיה בממלכת הבסבורג האוסטרית. הסוסים הליפיצינים נחשבים למשובחים בין סוסי העולם ומחירו של סוס מתחיל ב-7,000 אירו. אפילו למלכה אליזבת, הידועה בחיבתה לסוסים משובחים, היה סוס ליפיצי, שהלך לעולמו בשנה שעברה.
בליפיצה אפשר ללמוד רכיבה על סוסים בקורסים מיוחדים, לצפות באימונים מיוחדים שנערכים להם או לשכור כרכרה מלכותית רתומה לשני סוסים ולרכוב במרבדים הירוקים של ליפיצה. המומחים טוענים שאוויר הפסגות המשובח של ליפיצה הוא שמקנה לסוסים את תוחלת החיים הארוכה שלהם. אחד מהם, סוס הרבעה, הוא אב ל-25 צאצאים. שיהיה במזל. בערבים מציע ליפיצה מספר בתי קזינו, כמו זה שצמוד למלון "מאסטוסו", אליו מגיעים גם איטלקים רבים, מרחק חצי שעה נסיעה מכאן.
לפרטים נוספים על ליפיצה
חוויה לכל החושים בטבורה של סלובניה
ליפיצה, כאמור, נטועה בין הרים מרהיבים שבין חמוקיהם מסתתרים כפרים רבים ומסעדות מקומיות מעולות. אחד המתחמים המושקעים ביותר הוא קאסה קרסנה (Casa Krasna) שנמצא בכפר קרסנה.
מדובר במתחם אירוח בן חמישה חדרים, שפועל כל ימות השנה ומתוחזק על ידי בני זוג צעירים ונמרצים. בחלל התחתון של המתחם פועלת מסעדה מצוינת, שמגישה מנות דמיוניות כמו סרדינים במרינדת יין עם ריבת בצל אדום וקציפת מי ים או ריקוטה של פטריות כמהין עם שמן זית, המוגשת בתוך כלי זכוכית. כשמרימים את המכסה, בוקע מכלי הזכוכית עשן של עלי ברוש שנקטפו בסמוך. ארוחה מרהיבה שנוגעת בכל החושים - והכל בטבורו של הטבע האינסופי של סלובניה. קשה לתאר במילים – צריך פשוט לחוות.
לפרטים נוספים על קאסה קרסנה
מערות נטיפים מהמרהיבות בעולם ועמוד יהלום אחד
גולת הכותרת של חבל ארץ זה היא מערות שקוציאן (Škocijan caves). מערכת מערות שנמצאות תחת הר ונוצרו באבן-גיר. מדובר באתר שימור של אונסק"ו ובאחת ממערכות מערות הנטיפים המרהיבות והגדולות בעולם.
הסיפור של היווצרות המערות לא פחות מרתק מתצורתן: המערות היו קרקע ששכנה מתחת לפני ים עתיק, לפני 150 מיליון שנה. פאסט פורוורד בזמן – ו"רק" לפני שני מיליון שנה – החלו להיווצר המערות באמצעות חדירת המים אל הקרקע והבקעתה. המערות נמתחות לגובה של 120 מטרים והן כה ארוכות ומלאות חללים, שהכניסה אל תוככי המערה נעשית באמצעות רכבת תיירים חביבה שנוסעת שני קילומטרים אל מעבה המערה.
קירות המערה לחות, מה שאומר שמדובר במערות "חיות", כלומר שהליך היווצרותן לא נפסק ומים ממשיכים לחלחל. הנטיפים מרהיבים ונושאים צבעים שונים, מה שמעיד כי מדובר בקרקעות ובמתכות שונות השוכנות בתוך החלל.
גולת הכותרת של המערות והאלמנט המפורסם ביותר שלהן הוא עמוד היהלום – עמוד גבוה שמיתמר מהרצפה לגובה רב ונראה כמו יהלום מנצנץ בחשיכה. בקרקעית המערות יש אגמים תת קרקעיים ונהר הרקה זורם בקרקעיתו. בתוך המים חי אחד הדגים המוזרים והמרתקים ביותר בעולם – הפרוטיאוס המצוי. הדג העצלן חי במימי מערות כיוון שחשיפה שלו לשמש תביא למותו המהיר.
הדג נמתח לאורך של 30 סנטימטרים והוא רובץ כמעט ללא תזוזה, כדי לשמר את האנרגיה שלו. הוא יכול לחיות בלי מזון עד עשר שנים (!) והוא משולל יכולת ראייה, אבל מריח ושומע. גם זה משהו.
ביציאה ממתחם המערות אפשר להבחין בחלל שחור. תחילה אפשר לחשוב שמדובר באבן בזלת שחורה, אולם סיפור חלל היציאה מרתק יותר. מסתבר שהנאצים השתלטו על המערה במלחמת העולם השנייה והפכו את המתחם למחסן נשק, בגלל שמדובר במתחם תת-קרקעי יחסית מוגן. פרטיזנים רבים, בהם גם יהודים, השתלשלו באישון ליל אל תוך המערה, נלחמו בנאצים, הניסו אותם ופוצצו את הדינמיט שהוטמן במערה – ומכאן צבעה השחור.
לפרטים נוספים על מערות שקוציאן
מנות אוכל עם פוטנציאל אינסטגרמי אדיר
ומשחור – לירוק. בדרך מליפיצה ללובליאנה - בירתה של סלובניה, עצרנו לאכול באחת המסעדות הטובות ביותר במדינה: זלאטי גריץ' (Zlati Gric). סופרלטיבים רבים נקשרו בשמה של המסעדה, שמצדיקה כל אחד מהם – ואף יותר.
על ראש גבעה מוריקה, מוקפת במרבדי פרחים מרהיבים, שוכנת המסעדה הביתית והחמימה שמעוצבת כפונדק דרכים עם רהיטי עץ יפים. המסעדה נשענת על המטבח הסלובני המודרני, כלומר שימוש בחומרי גלם מוכרים אבל הכנה והגשה בסגנון מודרני ומפתיע.
כך, מנת פתיחה של יריעות דקיקות של בשר חזיר הוגשה על מתקן עץ שדימה מתקן לייבוש כביסה. שני חוטי מתכת נמתחו בין קני העץ ועליהם נתלתה "הכביסה" – יריעות הבשר. מנת עיקרית של דג סלמון הוגשה בעיטור פרחים בשלל צבעים – כולם אכילים.
מנה מצוינת נוספת של אומלט הוגשה כשעליה גורדו פטריות כמהין מיובשות ומעוטרות בפרחים סגולים אכילים. סלובניה היא אימפריה של פטריות כמהין ואפשר למצוא אותן – אם רק תבקשו – כמעט בכל מנה. גם פרחים אכילים הם חלק מהתפריט הקבוע במסעדות רבות ואין ספק כי הם הופכים כל מנה לבעלת פוטנציאל אינסטגרמי אדיר.
לפרטים נוספים על המסעדה זלאטי גריץ'
אם מטיילים - כן שותים
סלובניה נחשבת גם למעצמת יין. במדינה יש עשרה חבלים שונים - כל אחד מהם מגדל גפנים שונים ומייצר יין משובח ועטור פרסים. לאורך הנסיעה בסלובניה והאכילה במסעדותיה, כדאי לנסות את היין המקומי המשובח. מבין שלל חבלי הארץ, עמק ויפאבה (Vipava Valley) נחשב לחבל היין הטוב ביותר במדינה ואתר "לונלי פלנט" בחר בו לאחד מעשרת המקומות שהכי שווה לבקר בהם באירופה.
בטבורו של החבל, בין יערות קארסט וטרנובו, נמצא כפר ושמו סלוצ'ה. כמו באגדות, גם הכפר הציורי מלא בבתים יפים, מדשאות מוריקות וכנסיה קטנה. ליד הכנסיה "סן לורנס", נטוע יקב קטן ושמו ליסיאק 1956, שמייצר יין מקומי מצוין.
היקב מציע טעימות והדרכות יין ואף מארח, בתיאום מראש, ארוחות צהריים וערב מול נוף מרהיב. חלק מהיין מוצא את עצמו בתוך הבישול, כך שמתקבלת ארוחה משכרת שנוגעת בכל החושים. מומלץ מאוד. רק תתכננו את הטיול כך שלא תצטרכו לנהוג בסיום ביקור משכר שכזה.
לפרטים נוספים על היקב Vinalosjak
שייט באגם יפה עם סלב אולימפי לשעבר
לא רחוק מלובליאנה נמצא אגם בלד (Lake Bled) - אגם יפהפה של מים צלולים, מוקף בהרים ובכפרים ומה שנחשב לאחד מאתרי הנופש והרחצה של הסלובנים החביבים. מביני עניין פורשים שמיכה ושוכבים להשתזף על גדות האגם. אפשר ורצוי גם לעלות על סירת עץ שתביא אתכם אל מרכז האגם, לאי קטנטן ועליו יש כנסיה, מוזיאון קטן וגלידריה מופלאה.
מטפסים אל ראש מגדל הפעמונים של הכנסיה וחורתים בראש את הנוף שנשקף, כדי שילווה אתכם הלאה עוד שעות רבות. על הסירה פגשנו את ג'וזף, שהיה שייט אולימפי בנבחרת יוגוסלביה באולימפיאדת טוקיו 1964. “זכינו במדליות באליפות העולם, אלה היו ימים יפים", הוא נאנח ומעלה זיכרונות מהתקופה בה סלובניה הייתה אחת ממדינות יוגוסלביה.
“הייתי באמריקה, במפלי הניאגרה, איפה לא? אנשים שואלים אותי 'אם היית ספורטאי אולימפי, איך זה שאתה לא שט מהר יותר?' ואני עונה להם 'בשביל ליהנות, צריך לשוט לאט ולהתבונן על הדרך'”, הוא מחייך וחותר במתינות את מרכז האגם. 14 אירו יעלה לכם שייט הלוך ושוב למרכז האגם ואם אתם עולים על סירת עץ, נסו לעלות על זו שמשיט ג'וזף בעל הסיפורים.
לפרטים נוספים על אגם בלד
לובליאנה: פתוחה יותר ממה שחשבתם
והנה דבר אחד שלא ידעתם על לובליאנה: היא עיר מאוד פתוחה וסובלנית ובשנים האחרונות עושה מאמצים גדולים להפוך ליעד ידידותי לגייז. זה לא עניין של מה בכך, עבור עיר שנטועה במזרח אירופה - אזור שלא בהכרח מצטיין בסובלנות כלפי קהילת הלהט"ב. אבל הסלובנים יגידו לכם שני דברים: הראשון - “אנחנו לא נמצאים במזרח אירופה, אלא במרכז אירופה".
השני - “אנחנו אנשים נעימים ומקבלים כל אחד כמו שהוא". כחלק מהמאמץ למצב את עצמה כיעד עבור הקהילה הגאה, עורכת סלובניה מדי שנה את אירועי ה-Pink Week, פסטיבל גייז, שכולל טיולים ואירועים שונים. לפסטיבל נותנות חסות חברות מסחריות והוא נעשה במימון משרד התיירות הסלובני, שמנסה ללמוד מהאופן בו הפכה תל אביב לבירה עולמית עבור הקהילה.
בסיכום אירועי ה-Pink Week התקיימה ארוחת ערב מפונפנת במסעדה של מלון אינטרקונטיננל בעיר ואחריו מסיבה במצודת לובליאנה. המצודה, המשקיפה ממרומי גבעה גבוהה אל מרכז לובליאנה, נחשבת לפנינה ארכיטקטונית ונערכים בה אירועי תרבות חשובים. כך, בסיומו של ה"שבוע הוורוד", הגיעו למצודה שלל ידוענים מקומיים והרימו את התקרה במסיבת ריקודים לכבוד שבוע הגאווה המקומי. תרימו גם אתם.
לפרטים נוספים על ה-Pink Week
הכותב היה אורח של Pink Week
