חויב במזונות אף שלא הוכח שהוא האב הביולוגי

ביהמ"ש דחה דרישה של גבר לערוך בדיקת רקמות לבתה של אשתו לשעבר. הנימוק: שמירה על האינטרסים הפסיכולוגיים והחברתיים של הילדה

עו"ד נורית פישפורסם: 25.06.18 , 07:16

בית המשפט למשפחה בתל אביב חייב לאחרונה גבר גרוש בתשלום מזונות של 1,800 שקל לחודש לילדה כבת 5.5 של אשתו לשעבר, אף שהתעקש כי אינו אביה. השופטת תמר סנונית פורר קבעה שאין לבצע בדיקת רקמות עקב חשש לממזרות, טובת הילדה ושמירה על האינטרסים הפסיכולוגיים, החומריים והחברתיים שלה.

הילדה נולדה בקיץ 2012 – חודשיים אחרי שבני הזוג התגרשו – אך הבעל לשעבר סירב להירשם כאביה. במאי 2013 הגישה נגדו גרושתו תביעה למזונות יחד עם תביעת אבהות ומשמורת. בנובמבר 2014 חייב אותו בית המשפט במזונות זמניים של 1,350 שקל ובמחצית הוצאות החינוך והרפואה של הקטינה.

אבהות

גילה שהילד לא בנו. אשתו תפצה ב-64 אלף ש'

עו"ד שני פינקלשטיין-מרום

גבר תבע מאשתו לשעבר 400 אלף שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. מאחר שלא הוכיח נזקים נפשיים הפוגעים בתפקודו, נפסק לו סכום נמוך

גילה שהילד לא בנו. אשתו תפצה ב-64 אלף ש'

בפסק דין שניתן בתיק האבהות בנובמבר 2016 נקבע כי לבני הזוג לא תיערך בדיקת רקמות עקב החשש מפגיעה בטובת הקטינה. ההחלטה הזו הסתמכה על חוות דעת של בית הדין הרבני ותסקיר עובדת סוציאלית שקבעו כי אם יימצא שהגרוש אינו אבי הילדה היא תסומן כ"ממזרה" – סטטוס שעלול לפגוע בה ובמשפחתה בעתיד.

השופטת סנונית פורר נדרשה לבדוק אם על אף היעדר הוכחה חד-משמעית בעניין האבהות אפשר לחייב את הנתבע במזונות הילדה – וזאת על סמך "אבהות אזרחית". מדובר בהלכה שגובשה בבתי המשפט למשפחה ומאפשרת לקבוע אבהות על סמך ראיות שלא מספיקות לקביעת ממזרות אך כן לחיוב במזונות. מטרת ההלכה הזו היא לא להותיר ילדים שקיים לגביהם חשש ממזרות ללא מימון.

בעוד שהאב התנגד לכך כמצופה, האם ביקשה לפסוק לילדה מזונות גבוהים יותר מהמזונות הזמניים, בטענה שהיא לא מצליחה לפרנס אותה לבדה ואילו יכולת ההשתכרות של בעלה לשעבר גבוהה.

"טובת הילד"

השופטת סנונית פורר הסבירה כי מאחר שהצדדים היו נשואים בזמן שהאם הרתה, ההנחה היא שהנתבע הוא אביה למרות התכחשותו. השופטת הסתמכה על הכלל "רוב בעילות אחר הבעל" שמקורו בהלכה היהודית, ולפיו נקודת המוצא הראייתית היא שמדובר באביה של הקטינה, מאחר שהיא נולדה בעת שהצדדים היו נשואים. על כן, ומאחר שהאב יהודי - הוא חויב במזונות הקטינה.

השופטת ציינה כי אינדיקציה נוספת שמחזקת את הרושם כי הנתבע הוא אבי הקטינה היא העובדה שלבית החולים הוא הגיע עם תעודת הזהות שלו כשבכוונתו להירשם כאביה הקטינה, ובסופו של דבר נמנע מכך רק משום שנקלע לריב עם גרושתו.

משכך קבעה השופטת סנונית פורר שיש די ראיות לכך שהנתבע הוא אבי הקטינה מבחינה אזרחית ולצורכי מזונות.

לגבי סכום המזונות נקבע שצרכיה השוטפים של הקטינה נאמדים ב-3,200 שקל בחודש, ולנוכח פערי ההשתכרות בין ההורים ואופי הסכסוך, יישא האב בקצת יותר ממחצית, ובסך הכול 1,800 שקל לחודש כולל הוצאות מגורים וחינוך.