"חזרתי להרגיש טוב"
יש לה שם נוראי, וסיכויי ההישרדות נחשבים לנמוכים, אבל תרופה חדשה נותנת תקווה גם לחולי לוקמיה מיאלואידית חריפה. אברהם, למשל, חי איתה בשלום גם בגיל 77 ולא עוצר לרגע
בשיתוף סורוקה, מרכז רפואי אוניברסיטאי מקבוצת כללית
אברהם היה בטוח שלו זה לא יכול לקרות. אחרי הכל, במשך שנים הוא הקפיד לעשות ספורט, לבקר בחדר כושר, לצאת להליכה של שעה וחצי בכל יום. בדיוק כמו שכתוב בספר. ואז זה פשוט קרה. האבחון: לוקמיה מיאלואידית חריפה. בתרגום חופשי: סרטן בדם, בגרסה חשוכת מרפא. שנתיים חלפו, והוא עדיין עושה ספורט, עובד וחי כמו כל אדם בריא.
אברהם, בן 77 מאזור השפלה, אב לשלושה וסב לתשעה, מבין דבר או שניים במחקרים קליניים, ככימאי עם תואר שלישי במכון ויצמן. "כשהגעתי לרופא עם הבדיקות, חשכו עיניו", הוא צוחק. "הכל היה אדום. שלחו אותי לחדר מיון ולא הבנתי מה אני עושה שם, כי הרגשתי טוב. רק אחרי בדיקת מח עצם, התברר שאני לוקה בלוקמיה מטיפוס AML. לא התמוטטתי, אבל ראיתי שפניהם של רעייתי ושלושת הילדים נפלו".
לוקמיה מיאלואידית חריפה (AML) היא הלוקמיה החריפה השכיחה ביותר בקרב מבוגרים, ומקורה בתאים שאחראים על יצירת כדוריות דם לבנות ואדומות במח העצם (מיאלואידים). המחלה מתבטאת בעייפות גבוהה, דימומים וזיהומים חוזרים כתוצאה מירידה משמעותית בתאים לבנים ואדומים, שנגרמת מהתאים הממאירים שתופסים את מקומם של התאים הנורמליים במח העצם ומשבשים את תהליך ייצור תאי הדם. ככלל, מדובר במחלה חשוכת מרפא וסוערת עם שיעור הישרדות נמוך ומספר מקרי מוות רב ביותר – כ-26% סיכוי להישרדות של חמש שנים, כאשר בחולים מבוגרים יורד הסיכוי לשישה אחוזים בלבד.
הישרדות מפתיעה
בפני אברהם הוצגה האפשרות המתבקשת: לעבור טיפולים כימותרפיים בבית החולים. הילדים שלו היו אלה שביקשו קודם להתייעץ, וכך שמעו על תרופה כימית קלה יותר בשם וידאזה, ויחד איתה הציעו לו בבית החולים בילינסון לשלב טיפול ניסיוני שבדיוק היה במחקר. הטיפול הצליח מעל למשוער, אבל הניסוי נסגר ואז המליצו לו הרופאים לשלב את הכימותרפיה עם תרופה חדשה.
הטיפול המקובל ללוקמיה שממנה סובל אברהם הוא כימותרפיה, לעיתים השתלת מח עצם ולאחרונה גם טיפול אימונולוגי של תרופה בשם מילוטרג. התרופה שקיבל אברהם יחד עם הכימותרפיה היא ונטוקלקס (Venclexta). מחקרים שהוצגו בכנס הסרטן האחרון שנערך בשיקגו על התרופה, מחזקים את התקווה למהפכה בכל מה שנוגע לטיפול במחלה.
"התרופה נוגדת את אחד הסמנים שנמצאים בתוך תאי הלוקמיה, בי.סי.אל2-", מסביר פרופ' יעקב רואו, מנהל המכון ההמטולוגי במרכז הרפואי שערי צדק. "הוונטוקלקס פועל כניגוד למולקולה הזאת, ועוזר מאוד יחד עם התרופות הכימותרפיות".
על פי המחקר, התרופה בעצם מחזירה לתאים את היכולת להפעיל את מנגנון המוות התאי המתוכנן (אפופטוזיס), ובכך היא הפכה לתרופה הראשונה שמחסלת תאים סרטניים באופן הזה. לאחר שקיבלה מה-FDA ארבע פעמים מעמד של תרופה פורצת דרך, היא אושרה במסלול מהיר לטיפול בלוקמיה לימפטית כרונית (CLL), לקבוצת חולים שיש להם צורך רפואי שאין לו מענה (חסר בזרוע הקצרה של כרומוזום 17), ולאחרונה אושרה גם בקומבינציה טיפולית עם Rituximab לכל חולי CLL בקו שני, כלומר לאחר שטיפול אחד נכשל.
מחקרי פאזה ראשונה ופאזה שנייה שפורסמו לאחרונה, הראו יעילות משמעותית של ונטוקלקס בחולים קשים, בשילוב עם תרופות כימותרפיות שונות – הפוגה מלאה של מעל ל-60% עם חציון הישרדות של 12 חודשים ומעלה – יותר מפי שניים מהטיפולים הקיימים כיום.
בכנס הסרטן האחרון (אסקו), הוצגו תוצאות עדכניות של שילוב התרופה יחד עם כימותרפיה מסוג HMA בחולים שלא יכולים לעבור כימותרפיה והשתלה בשל מצבם. המחקר הראה שרידות חציונית של 17.5 חודשים, והערכות שמחצית החולים שורדים 12 חודשים. גם כאן, שיפור משמעותי לעומת המצב כיום.
מחיר החיים
"ישנן כמובן גם תופעות לוואי", אומר פרופ' רואו, "אבל התרופה בטיחותית, וצריך לזכור שאנשים עם מחלה כזאת מוכנים לקבל או לספוג תופעות לוואי שלא היו מוכנים לספוג אלמלא סבלו מהמחלה. כלומר, החיים שווים יותר. יש לנו כאן סרטן מאוד אכזרי, אז מן הסתם אם יש תרופה שמאריכה חיים – המחיר שווה. לצורך העניין, תן לי תרופה חדשה לסרטן קטלני ותגיד שאולי היא עושה נזק לכליות, אני אקח. יעילות מול בטיחות אלה דברים שנשקלים כל יום, ומהבחינה הזאת הרפואה היא כמו אמנות".
את התרופה, שעדיין אינה בסל התרופות למחלה שממנה הוא סובל, קיבל אברהם רק בזכות הביטוח הפרטי שלו. "תופעת הלוואי העיקרית שלה היא פגיעה בכדוריות הדם הלבנות", הוא אומר, "ולכן שבוע לפני שאני מקבל את הטיפול בבית החולים, אני מזריק לעצמי חלבון מסונטז שמאיץ את הטרומבוציטים. בין הטיפולים חזרתי להרגיש טוב, צועד לפחות שעה ביום וחי כבר שנה וחצי עם הטיפול באיכות טובה".
פרופ' רואו מבקש עדיין להסתייג מעט, אבל מסכם: "עם כל ההסתייגות, התרופה הזאת בשילוב וידאזה (כימותרפיה), נותנת לאנשים האלה תקווה שלא הייתה להם בעבר. זה נראה מאוד מבטיח, גם אם מוקדם"
אופטימיות זהירה / ד"ר אורי רוביו
בבוקר יוני, 2025, יום קייצי יפה.
בלילה התורן במחלקה ההמטולוגית קיבל לאשפוז את א.פ. חולה בת 43, בריאה בדרך כלל, אך בחודש האחרון החלה לסבול מדלקת גרון עקשנית שלא השתפרה עם אנטיביוטיקה. היא הופנתה למיון סורוקה כשהיא סובלת מחולשה וחום 39. בספירת דם נמצאו 120,000 תאים לבנים, ובמשטח הדם הראשוני הסתבר כי מדובר בריבוי תאים צעירים הקרויים מיל ובליסטים, שאופייניים ללוקמיה מילואידית חריפה.
בדרכי למחלקה, העברתי במחשבותיי את הצפוי לקרות עוד מעט לכשנפגוש אותה. להתוודע לחולה חדשה ומיד לבשר לה את הבשורה הקשה – מחלה שמאיימת על חייה. אבל רגע. ב- 2020 חלה פריצת דרך בחקר המחלה והבנת המנגנונים העומדים בבסיסה. המחקר הביא לפיתוח אמצעי אבחנה מתקדמים ושינה את הנוף הטיפולי במחלה. ביכולתנו היום לדגום בבדיקת דם פשוטה את תאי המחלה, לרצף תוך שעה את הגנום של התאים הסרטניים ולקבל דו"ח מפורט של המוטציות הגנטיות הדוחפות את התאים להפוך ממאירים.
בעבר נאלצנו לבצע דגימת מח עצם לחולה – בדיקה לא נעימה וכואבת, אפיון המחלה היה חלקי וכל החולים קיבלו טיפול זהה ששילב שתי תרופות כימותרפיות. לאחר טיפול ראשוני וארוך זה, נאלצו החולים לעבור טיפולים כימותרפיים נוספים ופעמים רבות גם השתלת מח עצם מתורם.הרהרתי בחולי הלוקמיה אז והיום... למרות הבשורה הקשה על מחלתה ידעתי שיש ביכולתנו גם לרפא אותה, בסיכויי הצלחה גבוהים. בדיקת הדם תישלח למעבדה, וכבר באותו ערב היא תקבל משלב תרופות ביולוגיות המכוונות ספציפית למוטציות שיתגלו. כעבור יומיים מצבה ישתפר פלאים. חלום? תתפלאו, יש סיבה לתקווה.
ד"ר אורי רוביו סגן מנהל המכון ההמוטולוגי בבי"ח סורוקה, מקבוצת כללית
בשיתוף סורוקה, מרכז רפואי אוניברסיטאי מקבוצת כללית
לפנייה לכתב/ת 
