כשגברים חרדים מנצלים פרצה בדמוקרטיה

בנות שיראו נשים נואמות מעל במות – ידמיינו עצמן עושות זאת. בנות שיראו נשים נדחקות הצידה או אחורה יקבלו זאת בעתיד בהבנה. ביהמ"ש שיכריע בסוגיית האירוע החרדי בהפרדה בת"א צריך לקחת זאת בחשבון

נירית בליירפורסם: 24.06.18 , 12:13

כרזת האירוע

מה המשמעות של אירוע חרדי בהפרדה מגדרית בתל אביב? זה אירוע פרטי או ציבורי? כל מי שגר ברחובות הסובבים או עובר בהם מוזמן או מוזמנת להצטרף? מה ההבדל בין מצעד הגאווה בירושלים לאירוע חרדי בתל אביב? ומה ההבדל בין אירוע כזה לבין הג'ירו ד'איטליה למשל? אם התשובות לשאלות הללו לא ברורות לכל בר דעת, אזי בית המשפט הדן היום (א') בנושא ייאלץ להבהיר את ההבדלים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ההבדל הזועק ביותר בין האירועים הללו הוא הרצון העמוד מאחורי האירועים החילוניים - לקבל, להגיע לקהל נרחב ולהכיל - ולעומתם הרצון של האירוע החרדי לפלג ולהיבדל, אבל לעשות את זה במקום ציבורי.

מקום ציבורי, וממילא טקס ציבורי, מאלץ את כולנו לקבל מנהגים של בידול והפרדה כלגיטימיים. ועדיין, עיריית תל אביב לא אומרת "אין לכם מקום כלל בעירנו" אלא מציעה מקומות אחרים לקיום הטקס החרדי בתחומיה. אולם מארגני האירוע החליטו להגיע עד לבית המשפט החילוני, הפלורליסטי, הדמוקרטי, כדי שזה ייתן להם מקום בלב הקונצנזוס התל אביבי.

סובלנות הדדית היא האיזון שבית המשפט מחפש כשהוא נאלץ להכריע בין רגשות ציבור אחד לאחר ולפסוק בסוגיה של צמצום חופש הביטוי במדינת ישראל. הוא נדרש להשוות בין מצעד גאווה בירושלים לבין אירוע חרדי בהפרדה במרכז תל אביב. הוא נאלץ לדון ברגשות שנפגעים בכל אחד מהמקרים ובשאלה מתי ראוי לאסור התנהלות מסוימת למען רגשות הציבור. בית המשפט כבר אמר בעבר שהגבלת חופש הביטוי תיעשה רק במקרים שבהם הפגיעה ברגשות תזעזע את אמות הסיפים.

השאלה היא כמובן האם יש פה בכלל שאלה של חופש ביטוי? האם חופש ביטוי יכול לדור בכפיפה אחת עם הדרת נשים? האם אנחנו חיים במדינה, בחברה, שצריכה להילחם על החופש של אוכלוסייה אחת להדיר אחרת, והאם כשאנחנו שמים גבולות, אנחנו לא נופלים לאותה מלכודת בדיוק?

טורים נוספים של נירית בלייר:

זו חולשת הדמוקרטיה, חולשת הפלורליזם וקבלת האחר והשונה, והיום חבורת גברים חרדים המארגנים אירוע פרטי ביקשה לנצל בדיוק את החולשה הזאת. את הרצון שלנו לתת ביטוי לשונות ולמגוון. כל מי שמזהה את עצמו או את עצמה כפלורליסטית, כמי שמקבל את השונה, מתקשה להגביל את החופש של האחר, אבל אולי הגיע היום שאמות הסיפים זועזעו.

הגיע היום שבו עיר ישראלית, יהודית, מעורבת, מקבלת, המושתתת על מגוון תושביה, תגיד "עד כאן". הייחוד של תל אביב, חיפה וערים נוספות הוא היכולת להכיל ולקבל. לאירוע שמהותו הפרדה אין מקום ביישובים כאלה.

אסכם ואומר שכאשה ואימא, אין בי רצון שבנותיי יחונכו על ברכי מנהגים קדומים של הפרדה והדרת נשים. הדרת נשים היא נחלת העבר וטוב שכך. ילדים וילדות שואפים להישגים שהם יכולים לראות בעיניים. הם יכולים לדמיין את העתיד על בסיס ההווה, וההווה בישראל בידיים שלנו. בנות שיראו נשים נואמות מעל במות - יוכלו לדמיין עצמן עושות זאת. בנות שיראו נשים מנהיגות - יוכלו לשאוף למנהיגות ולהובלה. בנות שיראו נשים נדחקות הצידה או אחורה יקבלו בהבנה כשרגליהן יידחקו ואף יטעו לחשוב שזו הדרך הנכונה.

תפקידנו להילחם על עתיד בנותינו ובנינו ועל זכותן וזכותם לחיות במדינה המבוססת על ערכים של שוויון ועל הזדמנות שווה לכולן ולכולם. יותר מכך: כוחנו בשיתוף הפעולה בין כולנו, על השונות בינינו. הדרה מכל סוג תגרור אותנו לבינוניות וקידוש ההפרדה על חשבון היצירה המשותפת. קבלת ההפרדה וההדרה לקונצנזוס הלאומי שלנו תסיג אותנו שנים אחורה.