ארדואן יוכל לעשות בטורקיה כאוות נפשו
בשיטת הממשל החדשה, חשיבותו של הפרלמנט הטורקי תרד משמעותית. הנשיא ארדואן ימנה שרים ותפקיד ראש הממשלה יבוטל. האם לאחר שהבטיח את אחיזתו הכמעט-מוחלטת בשלטון, נראה ניצני שינוי?
"המטרה 2023" הייתה סיסמת הבחירות של מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) בראשות רג'פ טאיפ ארדואן, אבל לא במערכת הבחירות הנוכחית, שקבעה מי ישלוט בטורקיה עד לשנת המאה להיווסדה שתחול עוד חמש שנים, אלא כבר ב-2011. משנותיו הראשונות בשלטון חשב ארדואן לטווח ארוך, ופעל לשנות את פני טורקיה ולעצב אותן כרצונו. תוצאות הבחירות שנערכו אמש (יום א') הן נקודת מפתח בתהליך זה. טורקיה עברה לשיטת משטר נשיאותית, וארדואן עיגן עוד יותר את מעמדו כנשיא רב-העוצמה שלה. זאת, למרות שתוצאות הבחירות מסמלות גם המשכיות - הן בזהות ראש המדינה והן באופן התפלגות הקולות בפרלמנט.
לקראת הבחירות נראה היה שדווקא מתפתחת בטורקיה דינמיקה אחרת, שעשויה הייתה לכפות על ארדואן סיבוב בחירות שני לנשיאות, או לכל הפחות למנוע ממפלגתו את הרוב בפרלמנט שממנו היא נהנית מאז 2002. האופוזיציה קיימה עצרות בחירות המוניות ברחבי המדינה, ומפלגות האופוזיציה - בעלות האידיאולוגיות השונות זו מזו - הצליחו לפעול במתואם למען מטרה משותפת של החלשת ארדואן. הדבר יצר תקווה לשינוי, שהתנפצה בקלפיות.
בבחירות עצמן, הצליח ארדואן לשמור את כוחו - ואף לשפר אותו מעט - וזכה בכ-53% מהקולות בבחירות לנשיאות. גם במערכות בחירות קודמות הצליחו ארדואן ומפלגתו לגרוף כמחצית מקולות הבוחרים. ארדואן נהנה מבסיס תמיכה מוצק ויציב, שרואה בו מנהיג לאומי ללא תחליף. תומכיו מתהדרים ביציבות הפוליטית והכלכלית (למרות הצניחה בשער הלירה הטורקית לאחרונה) שהביא ארדואן, ורואים בו מנהיג בעל שיעור קומה שהעלה את קרנה של טורקיה בעולם. ארדואן מטפח דימוי זה באמצעות פרויקטים תשתיתיים גרנדיוזיים שאותם הוא מקדם. יריביו, לעומת זאת, רואים בו מנהיג מפלג וריכוזי - מנהיג שמסיט את טורקיה מהדרך שהתווה מייסדה אתאתורכ, מנהיג שמייצר משברים דיפלומטיים עם שכנים ובעלי ברית, מנהיג שרודף ומגביל את יריביו ובכך פוגע בדמוקרטיה.
אל מול הדשדוש של אקשנר, הפך לאורך הקמפיין מוהרם אינצ'ה לדמות המובילה באופוזיציה. אינצ'ה, שהתגלה כקמפיינר מוצלח וחרוץ, זכה לאחוז תמיכה גבוה יחסית במועמדותו לנשיאות (כ-31%) אך הוביל את מפלגתו (מפלגת העם הרפובליקאית, ה-CHP) לכ-23% בלבד מהקולות בבחירות לפרלמנט, פחות מהתמיכה שלה זכתה במערכת הבחירות הקודמת. תוצאה משמעותית בקרב מפלגות האופוזיציה השיגה המפלגה הפרו-כורדית (HDP), אשר חצתה את אחוז החסימה הגבוה (10%) ונכנסה לפרלמנט בפעם השנייה, למרות שמנהיגה דמירטש נאלץ לנהל את מערכת הבחירות שלו מהכלא. ערב הבחירות, ההנחה הייתה שכניסת המפלגה הפרו-כורדית לפרלמנט תעניק לאופוזיציה רוב בפרלמנט. ואולם, שיעור התמיכה הנמוך לו זכתה מפלגת ה"טוב", יחד עם אחוזי התמיכה הגבוהים מהצפוי שהשיגה ה-MHP (שממנה אקשנר לא הצליחה בסופו של דבר לקושש קולות), הבטיחו לארדואן פרלמנט כלבבו. זאת, למרות של-AKP יהיה בו את מספר המושבים הנמוך בתולדותיה.
בשיטת הממשל החדשה, חשיבותו של הפרלמנט הטורקי תרד משמעותית. הנשיא ארדואן יהיה זה שימנה את השרים, ותפקיד ראש הממשלה יבוטל. ארדואן יוכל לעשות בטורקיה כאוות נפשו. למרות האנטגוניזם הרב שהוא יוצר בקרב מתנגדיו, לא עומד מולו כיום - ולא צפוי לעמוד מולו בקרוב - יריב פוליטי כבד משקל. שלטון היחיד הממושך של ה-AKP הוא אחד הגורמים שהביאו את ארדואן לשנות את דרכו לאורך שנות כהונתו. בראשית ימיו בשלטון, הוא הוביל דווקא רפורמות דמוקרטיות וקירב את טורקיה לאירופה. זה השתנה לבלי היכר, ולא הועיל לטורקיה.
טורקיה מתמודדת כיום עם אתגרים סבוכים, ובהם כלכלה מקרטעת, משבר עם מדינות המערב והמזרח התיכון, פיצול פנימי, והסלמה בסכסוך עם הכורדים. התנהלות ארדואן בשנים האחרונות לא נותנת מענה לאתגרים אלה, ואף מחריפה אותם. הפרויקטים השאפתניים שמוביל ארדואן, כמו פתיחת שדה התעופה הגדול בעולם וכריית תעלה חדשה באיסטנבול, טובים אולי כתעמולת בחירות, אבל לא נותנים מענה לצרכי היום-יום של אזרחי טורקיה.
האם כעת לאחר שארדואן השלים את שינוי שיטת המשטר והבטיח את אחיזתו הכמעט-מוחלטת בטורקיה, וכשהוא יתחיל ליישם את תוכניותיו לקראת חגיגות המאה לטורקיה, נראה את המשך המגמה הזאת, או שמא נראה דווקא ניצני שינוי? שנותיו הראשונות של ארדואן בשלטון הדגישו את הפוטנציאל העצום שטמון בטורקיה. טוב יעשה הנשיא הנבחר אם יחזור למקורות שלטונו, ישנה כיוון, ויפעל למימוש פוטנציאל זה.
ד"ר נמרוד גורן הוא ראש מיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ומרצה על טורקיה באוניברסיטה העברית
לפנייה לכתב/ת 
