נתנאל בן ה-5 טבע למוות, איבריו הצילו שתי נערות
לפני שבועיים טבע למוות נתנאל חיים, בן 5 בבריכה פרטית בגבעת זאב. לאחר התייעצות עם רב בית החולים הסכימו הוריו לתרום את איבריו. כליה אחת הושתלה בנערה בת 16 וכליה וכבד הושתלו בנערה בת 20. "שימח אותנו לדעת שבננו היה מלא חיים והוא העניק אותם הלאה", אמרו הוריו
לפני שבועיים טבע למוות נתנאל חיים בן החמש בבריכה פרטית בגבעת זאב. הוריו, אלעזר ואילנה שלו, החליטו לאחר התייעצות עם רב בית החולים בו היה מאושפז נתנאל כי יתרמו את איבריו.
"במותו הוא הציל חיים, אני מרגישה שאולי הוא לא הספיק הרבה בחייו הקצרים אבל לאחר מותו הוא הצליח להציל שתי נשים צעירות", אומרת אמו אילנה.
לחתימה על כרטיס אדי מקוון - לחצו כאן
היא מוסיפה: "כשידענו שזה מוות מוחי, הרופאים סיפרו לנו אחרי שעשו בדיקות ומיפויים, שהמוח מת אבל שאר האיברים עדיין מתפקדים בגלל שהוא עדיין היה מחובר לכל המכשירים שמחיים אותו ולכן אפשר לחשוב על תרומת איברים.
"לא חשבנו בהתחלה שזה אפשרי. מבחינה הלכתית ידענו שיש רבנים ששומרים את זה אבל לא ביררנו את זה, ואחרי שהעלו את האפשרות הזו אז עלינו לדבר עם הרב של הבית חולים והוא אמר לנו שמבחינה הלכתית זה בסדר. הוא הסביר לנו את כל המשמעויות של זה, וברגע שהבנו שזה בסדר מבחינה הלכתית אז כבר לא הייתה שאלה, לשנינו זה היה ברור שנתנאל ייתן חיים, כשמו".
איזה תגובות קיבלתם כשהחלטתם את ההחלטה הקשה הזו?
"כשהרופא בישר לנו שמדובר במוות מוחי וסיימו את התהליך לקביעת המוות אז שאלנו אותו. אחרי שהוא העלה את הסוגייה של תרומת איברים של מה אפשר לתרום ואז אמרנו 'הכל'. לב, כבד, כליות, ריאות וכו', וזה מאוד שימח אותנו לדעת שהגוף של הבן שלנו מלא בחיים והוא יוכל להעניק אותם הלאה. זה שימח אותנו מאוד.
"נכון, אנחנו רצינו כל הזמן שנתנאל חיים יקום בריא ושלם ויחזור להיות איתנו ממש כמו שהיה קודם, אבל לא אנחנו מנהלים את העולם. אנחנו מודים לקב"ה על נתנאל חיים כפי שהוא לכמעט 6 שנים ואנחנו מודים גם על הזכות הזו שנתנאל חיים יוכל להמשיך להעניק חיים הלאה. כבר לפני ההלוויה, כבד וכליה אחת נתרמו, כמה ימים אחר כך כליה אחת נתרמה לנערה בת 16 אנחנו יודעים, עוד רגע היא תתחתן, תביא ילדים, זה דבר עצום וגדול וגם משמח לחשוב עליו עם כל החלל שגם קיים אצלנו בלב".
יש משהו אולי מנחם לדעת שהחיים של נתנאל חיים ממשיכים בעזרת התרומה הזו?
"כשהוא היה מאושפז בטיפול נמרץ באותו שבוע, אז התפללתי לקב"ה שירפא אותו רפואה שלמה ואמרתי כל מיני משפטים שככה יילך מהעולם בלי שלא עשה כלום. הרגשתי כזו ריקנות, סוג של בזבוז. כשנודע הנושא של תרומת איברים אז זה היה כזה סוג של שלווה, סוג של רוגע, של טוב.
"בסופו של דבר כן יש לזה משמעות, הוא עשה משהו חשוב לעם ישראל. לא שזה מרגיע או שהכאב הולך, אבל כן יש בזה משהו טוב שהוא עשה טוב לאחרים, לא הספיק הרבה בחיים שלו אבל בסוף שלו הוא עשה משהו", אומרים ההורים בכאב.
לפנייה לכתב/ת 
