סיבת הגירושין: אגרנות כפייתית והיעדר מין

בני זוג נפרדו על רקע ההפרעה של הבעל והסירוב של האישה ליחסי אישות. בית הדין נדרש להכריע מי יותר "אשם" והאם על הבעל לשלם את הכתובה

עו"ד לאה קליין אליאבפורסם: 28.06.18 , 07:09

בית הדין הרבני בנתניה הכריע לאחרונה בתביעה בין בני זוג לשעבר, שהתגרשו על רקע האגרנות הכפייתית של הבעל מחד, והסירוב של האישה ליחסי אישות מאידך. הדיינים קיבלו באופן חלקי את תביעתה של האישה, וחייבו את הבעל לשעבר לשלם לה שליש מהכתובה – 60 אלף שקל.

בני הזוג נישאו ב-1999 ולהם שלושה ילדים קטינים. בינואר 2016 הגיש הבעל תביעת גירושים וציין בה שנישואיהם עלו על שרטון. כעבור חודש הוא עזב את הבית משום שלטענתו אשתו השפילה אותו לעיני ילדיהם והשליכה לעברו כיסא. ביולי 2016 סיכמו הצדדים על גירושים ומכאן נותר לבית הדין לעסוק בתביעת האישה לתשלום דמי הכתובה שלה בסכום של 180 אלף שקל.

דיני משפחה

עקב בגידה: בית הדין אסר על אישה להינשא

עו"ד יניב גיל

10 ימים לפני החתונה מנע הרבני בחיפה מגרושה להינשא לבחיר לבה, אחרי שהתברר שהארוס בילה אצלה לילה עוד לפני שהתגרשה מבעלה

עקב חשש לבגידה: בית הדין אסר על אישה להינשא

הבעל ביקש לפטור אותו מהכתובה בטענה שאשתו לא קיימה עמו יחסי אישות במשך שנים והיא נחשבת למורדת שמפסידה את כתובתה.

מנגד, האישה טענה שבעלה סובל מבזבזנות ומאגרנות כפייתית, ובשל כך הוא מטופל פסיכיאטרית. לדבריה, ביתם הפך למחסן וזו הסיבה שהיא לא מסוגלת לקיים בו יחסי אישות עם בעלה – כך שאין להטיל את האשם עליה. במענה לטענה זו השיב הבעל כי אשתו ידעה על בעיית האגרנות שלו עוד לפני שנישאו.

הדיינים - הרב אברהם שינדלר, הרב רפאל בן שמעון והרב יאיר לרנר – השוו בין הבעל הסובל מבעיית אגרנות כפייתית שגורמת ללכלוך בבית לבין בורסקאי, המעבד עורות ודבק בו ריח רע. לדבריהם, מאחר שאשתו מאסה בבעלה וסירבה לקיים עמו יחסי אישות, הבעל מחויב לתת לאשתו את כתובתה כפי שמחויב הבורסקאי לאשתו.

הדיינים ציינו שהבעל מבזבז את מרבית משכורתו על קניית חפצים כדי לאגור אותם, ומאחר שאינו מסוגל לשנות את הרגליו, אין אפשרות שיוכל לפרנס את אשתו. לכן, ציינו, טוב שהצדדים הסכימו להתגרש – כיוון שאחרת הם היו מחייבים אותו לתת גט – וכעת הוא חייב לתת לה את כתובתה.

בסוגיית סכום הכתובה הדיינים היו חלוקים בדעותיהם. הרב בן שמעון ציין שהבעיה של הבעל הייתה בת תיקון אך מאחר שלא קיבל טיפול מתאים, השווה אותו לסרסור שבמודע ממשיך במעשיו הרעים ומשכך המליץ שהבעל יחויב בתשלום מלוא הסכום.

הרב לרנר הציג עמדה שונה שלפיה לא ראוי להאשים את הבעל בכך שלא טיפל בעצמו, וציין כי על פי רוב אדם חולה מתכחש למחלתו. לכן, לדבריו, אין להטיל על הבעל אשמה בלעדית למצבו ויש לחייבו בתשלום של שליש כתובה בלבד.

הרב שינדלר הצטרף לפסיקתו של הרב לרנר והוסיף כי יש לקחת בחשבון שהאישה הסכימה להינשא לבעל מסיבותיה על אף מודעותה לבעייתו. שבסיכומו של דבר הדיינים קבעו כי בני הזוג יתגרשו והבעל ישלם לאשתו שליש כתובה בסך 60 אלף שקל.