מונדיאל 2018: כשהווידאו הרג את הנבדל
שלב הבתים של המונדיאל הראה שמשמעותם של שופטי הווידאו הרבה יותר גדולה מהכרעות הנוגעות לפנדלים. מיעוט נבדלים, תוצאות צמודות, ירידה בכדורי עומק, מצבים נייחים בתוספת הזמן - כל אלה קשורים אחד לשני ומושפעים מהשימוש החדש בטלוויזיה, שהולך לשנות מקצועית את הדרך בה משחקים כדורגל. אורי קופר מנתח
גרמניה כבר בבית, אבל בסוף השבוע האחרון טימו ורנר, החלוץ הפותח של הנבחרת שלא הבקיע אפילו שער אחד, עוד היה מאושר. "אין שערים נורמלים במונדיאל הזה", הוא קבע בהתייחסו לשער השנייה האחרונה של טוני קרוס. "השערים הם או במצב נייח, או עצמיים, או עצומים. למזלנו אנחנו קיבלו אחד עצום". צודק, באמת מדובר בשער גדול, אבל גם הוא היה במצב נייח, ובתוספת זמן, ובעוד אנחנו אוהבים את השערים הגדולים, דווקא האחרים, הפשוטים, דורשים התייחסות, כיוון שיש להם השפעה עצומה על עתיד הכדורגל.
בשלב הבתים של מונדיאל 2018 היו לא מעט אירועים שחזרו על עצמם. לא רק בעיטות חופשיות ישירות, ותחושה (נדגיש - תחושה - והדבר יוסבר מיד) של ריבוי שערים בקרנות, אלא גם כמות היסטורית של שריקות לפנדלים, תוספות זמן ארוכות במיוחד, שערים בדקות האחרונות, מיעוט קאמבקים ועוד. כל אלה אינם יד המקרה אלא יש ביניהם קשר ישיר ניתן להסברה שעיקרו VAR, שופטי הווידאו. ואת ההסבר צריך להתחיל דווקא בנבדל.
כל אחד שם לב שבמהלך שידורי המשחקים קורה שהשדר מכריז "אין כאן נבדל" או מתלונן על הרמת דגל מאוחרת מאוד של הקוון. לא מדובר במקרה אלא בתוצאה של הוראה ישירה מפיפ"א לשופטים. בעקבות השימוש בווידאו קיבלו הקוונים הנחיה לא להרים דגל במקרה גבולי. לתת למהלך להמשיך ולשחקני ההתקפה הזדמנות להבקיע. אם יובקע שער כמובן שתיבדק האפשרות לנבדל.
אז איזה פרמטר של המשחק הושפע יותר מכל בעקבות השימוש בווידאו? קודם כל פנדלים, כמובן, אבל גם כמות הנבדלים. במונדיאל הנוכחי נשרקים בממוצע 2.9 נבדלים למשחק, לשתי הקבוצות יחד. זהו. הכי מעט בטורניר כלשהו מאז החלו למדוד את הנתון, וירידה של 35 אחוזים מהמונדיאל הקודם. מספר הנבדלים למשחק בליגות הבכירות באירופה, למשל, הוא בין 4 ל-5 למשחק. יש פה שינוי מהותי.
על פניו, הדבר אמור לשרת את ההתקפה, כלומר להביא לריבוי שערים, אבל המציאות מורכבת יותר, אפילו הפוכה. נושא הנבדלים הובהר על-ידי פיפ"א בכנסים שונים עוד לפני הטורניר, ואצל הצוותים המקצועיים של הנבחרות נוצר חשש שמיעוט שריקות לנבדלים יקשה על ההגנה. לכן, רואים הרבה פחות יציאה למלכודת נבדל. ההגנות נשארות קרובות יותר לשוער, נסוגות, נמצאות בעמדה אחורית מאוד.
קו ההגנה נמוך ביותר, כמעט אצל כל נבחרת, ולכן גם קשה יותר לסדר מצבי הבקעה בעזרת שליחת כדור לשטח שמאחורי אותו קו ההגנה. ברור שראינו כמה מסירות גדולות, אבל מספר מסירות המפתח לאותו שטח מדובר, המסירות שבדרך כלל גורמות לנו להתלהב, ירד במונדיאל בלמעלה מ-30 אחוזים. זה אומר שיש פחות מקום ליצירתיות במשחק מסודר - לזה עוד נחזור.
התוספת שתופסת
בנוסף להגנה הנמוכה, המקשה על שליחות כדורים, רוב הנבחרות הגיעו למונדיאל עם דגשים הגנתיים ברורים ודומים. 22 נבחרות, גדולות וקטנות כאחד, הופיעו למונדיאל במערך 1-3-2-4 או 2-2-4 עם עיקרון זהה: ללא הכדור מגינים בשלושה קוים. 4 בהגנה, 4 בקישור, 2 בקו הקדמי של ההתקפה (כשאין חלוץ שני אז מי שמאחוריו - אוזיל, מודריץ', חאמס וכו' - מצטרף לחלוץ במשימות הגנתיות). עיקר הסידור הזה הוא קודם כל עם מחשבה הגנתית – למנוע מהיריב להכניס כדורים בין אותם קווים.
אז ההגנה נמוכה ונסוגה, וגם משחק הלחץ פחות אינטנסיבי ואגרסיבי ממה שהתרגלנו אליו בכדורגל קבוצות. מאמני נבחרות חוששים שבכדורגל המודרני אי-תיאום מירבי במשחק לחץ יביא לשבירתו ולחשיפת ההגנה. הפועל היוצא של כל אלה, מהנבדל ועד הדגשים ההגנתיים, הוא פחות שערים ממשחק שוטף, מהסוג שוורנר כינה אותם "נורמלים". בשלב הבתים של המונדיאל בברזיל הובקעו 99 שערים "רגילים". ברוסיה המספר ירד ל-72.
לכן, צריך להסתכל על משוואת סוג השערים בצורה הפוכה. לא היו לנו "הרבה" יותר שערים מקרנות ובעיטות חופשיות, חמישה יותר מאשר בשלב הבתים של המונדיאל הקודם. גם העליה הזו קשורה לשופטי הווידאו כיוון ששחקנים, היודעים ש-33 מצלמות מקליטות אותם, מפחדים לתפוס יריבים ברחבה במקרים האלה, אבל שוב, העליה לא דרמטית. כן דרמטי הוא הזינוק בכמות השערים בפנדלים - 18 מול 9 בשלב הבתים הקודם, כפול - ופה אחריות שופטי הווידאו ברורה, והירידה הגדולה בשערים ממשחק שוטף שהוסברה כאן קודם. אלה גורמים לכך שאנחנו פשוט "זוכרים" יותר את השערים הנייחים.
למה זוכרים? כיוון שהנתח של אותם נייחים מסך השערים הוא גדול יותר, ובנוסף מיעוט השערים במשחק השוטף הביא לתוצאות צמודות. 33 משחקים מתוך 48 הסתיימו בשוויון או בניצחון בשער אחד - ולכן השערים הנייחים היו משמעותיים יותר מתמיד, זכורים יותר. לכן גם ראינו המון שערים בדקות האחרונות של המשחקים. ככל שהמשחק צמוד יותר הסיכוי לשער מאוחר גבוה יותר. קבוצה רוצה להשוות או להשיג הכרעה, וזאת בניגוד למשחק "גמור". משחקים צמודים, אגב, גם זוכים לתוספת זמן ארוכה. ודאי שמתם לב לכך במונדיאל.
אורוגוואי היא אולי סמל המונדיאל עד כה. למרות כלים עצומים בהתקפה, הנבחרת של אוסקר טבארס חושבת קודם כל הגנה. עם שני קווים הגנה חזקים אורוגוואי היא היחידה שלא ספגה אפילו שער אחד
בינתיים (במונדיאל הקודם לא הייתה אף נבחרת כזו), הבקיעה את כל חמשת השערים שלה במצבים נייחים ובשני משחקים כבש בדקה ה-89 או בתוספת הזמן.
סגנון הכדורגל הזה הוא הפוך ממה שראינו ברוב אירופה בעונה האחרונה, אבל השימוש בשופטי וידאו יכול, לפחות עד שקבוצות יסתגלו, להביא את המשחק לכיוון הזה. הרבה פנדלים, קושי גדול יותר להבקיע במשחק מסודר, תוצאות צמודות, שערים מאוחרים, תוספות זמן ארוכות.
שלב הנוק-אאוט שמתחיל מחר יהווה סימן חשוב האם כך יקרה. מונדיאל, תמיד, מהווה בסיס טקטי לחיקוי לשנה-שנתיים שאחריו. בכל מקרה, גם אם הפנייה המקצועית לא תהיה מאוד חדה ברור לנו כבר עכשיו שהשימוש בווידאו משנה את הכדורגל. לא רק כרגע, בטורניר הנוכחי, אלא גם קדימה, כנראה לתמיד.
לפנייה לכתב/ת 
