דו קיום בקאזאן: העיר שמוכיחה שאפשר אחרת
רב מקריית מלאכי לצד סופרמן עם פאות, בית כנסת תוסס לצד מסגד מרהיב. יאיר קטן ועוז מועלם, שליחי ynet ו"ידיעות אחרונות", על סיפורה של העיר המוסלמית
בכניסה לבית הכנסת בקאזאן עמד מאבטח במדי צבא ועישן. הוא הינהן לשלום ונתן לנו להיכנס, אבל רק אחרי כמה צעדים שמענו אותו לראשונה, כשהוא עקף אותנו בריצה וצעק במבטא כבד: "כיפה, כיפה!" שלא ניכנס בטעות לאולם המרכזי בלי כיסוי ראש.
זה בדיוק הקסם שבקהילה היהודית כאן. היא פועלת בתוך עיר מוסלמית, שהמסגדים היפהפיים שלה מקשטים את הנוף, אבל הכבוד אליה עצום. היהודים, כמו הנוצרים, זוכים לאהבה גדולה ברפובליקת טטארסטן שבתוך רוסיה, שקאזאן היא בירתה. האיסלאם ברפובליקה שייך לזרם סוני מתון, ולא רק שאין לקאזאנים בעיה עם החבר'ה היהודים, הם גם מעריכים אותם במיוחד. וכבר שמענו סיפור אמיתי על המופתי שסידר טרמפ לרבי כדי שיגיע לתפילה בזמן.
אגב, אם חיפשתם סימבול נוסף לחיבור ולחיים המשותפים בקאזאן, המסעדה שנמצאת ממש מול בית הכנסת נושאת את השם "קפה סוריה". כששאלתי את ניסן, אחד מצעירי הקהילה, אם השומר/אחראי על חלוקת הכיפות מוצב שם בגלל גילויי אנטישמיות, הוא צחק וענה: "מה פתאום! זה רק ליתר ביטחון בגלל המשוגעים ברחובות ששותים יותר מדי בלילה".
לפני 21 שנים, כאשר חב"ד החייתה מחדש את הקהילה היהודית בעיר, נשלח לקאזאן ילד בן 23 מקריית מלאכי כדי לנהל את העסק. הרב יצחק גורליק עדיין פה, שולט ביד רמה בעניינים ומוביל את עשרת אלפים היהודים במקום. נכון, חלק נכבד מהם חילוני וגם ביום כיפור העמוס, הבניין קולט רק כמה מאות מתפללים - אבל עדיין יש כאן לב יהודי פועם והרב גורליק הוא דמות מוכרת ברחובות.
"חשוב להבין שלקחו ליהודים כאן את הכל", הסביר גורליק, "גזלו מהם את השפה, את התרבות. אולי נשארו החגים ואיזו מצה בפסח. אבל את הנשמה, האש בפנים, אף אחד לא יכול לקחת מהיהודים. יכולים להיות כאן אנשים בני 80 ו־90, שפתאום קולטים כמה הייתה חסרה להם היהדות, הזהות הזו. כשהגענו לכאן בשנות ה־90, היו כל מיני פעילויות ומופעים עם שירים בעברית, אבל כמה אפשר 'הבה נגילה'? אז התחלנו ממחנות קיץ לילדים, וההורים עצמם, כמו גם אנשים מבוגרים, התחילו לבוא לשיעורים וללמוד מאפס".
גם עכשיו אנחנו בקיץ, ובקומה השנייה, בין בית הכנסת לישיבה הקטנה והמטופחת של הקהילה, כבר התחילו להעסיק את הילדים. ואיך תופסים את תשומת הלב של ילד יהודי? סביר להניח שאם לא היינו רואים בעצמנו, לא היינו מאמינים. לקייטנה שמפעילה צעירה נחמדה ומלאת פירסינג קוראים "סופר ג'וּ" (superjew), כשהסמל שלה הוא הלוגו של סופרמן בתוספת פאות מסתלסלות. הקריפטונייט של סופר ג'ו, סביר להניח, הוא שרימפס.
דיברנו על ההערכה מצד האוכלוסייה בקאזאן. איך היא מתבטאת? כמו במקרה של
הקהילה היהודית, גם ההתעוררות של חיזוק הזהות הטטארית התחילה בשנות ה-90, והרב גורליק ציין שפרנסי קאזאן ניסו ללמוד מהיהודים איך להוביל את התהליך. ראש העיר אפילו קורא למחיה התרבות הטטארית "בן גוריון שלנו".
וישנו גם הצד הספורטיבי בכל הסיפור. טוב, לא בדיוק עיסוק פעיל, אבל מתברר שלפני שקאזאן זכתה באירוח האוניברסיאדה ב־2013, טרם היציאה לכנס בו התקבלה ההחלטה, בעירייה המוסלמית ביקשו מגורליק ואנשי הקהילה היהודית להתפלל למען הצלחת המשימה.
וחוץ מזה, אל תשכחו שביברס נאתכו שיחק ברובין קאזאן! אנחנו לא בטוחים שהוא הגיע לבית הכנסת, אבל לפחות אף אחד פה לא חטף קריזה כשהוא לא שר את "התקווה"...
לפנייה לכתב/ת 
