12 רעיונות להפחתת זמן המסכים של הילדים
מסכים ממכרים, ולילדים קשה יותר ממבוגרים לנהל את הדחפים והרצונות שלהם. משפטים כמו "עזבו את הטלפון וקחו ספר" לא יקדמו אתכם לשום מקום. איך בכל זאת אפשר לגרום להם לעשות דברים נוספים? המומחים בכוננות חופש גדול
הזמן שהילדים צמודים למסכים הוא עניין כמעט בכל בית, ובמיוחד עכשיו כשהילדים יצאו ממסגרות ויש להם את כל הזמן שבעולם לבדוק מי העלה סטורי חדש, איזה משחק מעניין הם עוד לא מכירים או סרטון אטרקטיבי שהם "חייבים" לראות. משפטים כמו "אולי די כבר עם זה?" לא בדיוק מקדמים לשום מקום ומקסימום אתם זוכים בגלגולי עיניים. אז מה כן? כמה מומחים נרתמו למשימה המאתגרת.
טל רחמים, פסיכותרפיסט, מנהל היחידה לטיפול בגיל הרך במרכז ד"ר טל:
1. עקביות
כל כך מובן מאליו וכל כך קשה ליישום, בעיקר בחופשת הקיץ, שבה עבורנו, ההורים, השימוש של הילדים במסכים לעיתים מהווה כמה דקות של הפוגה ומנוחה. כאשר אנחנו עקביים בנוגע לזמני השימוש במסכים, בהדרגה הילדים יפנימו את זה והויכוח שמאפיין כמעט כל הורה וילד בנוגע לזמני שימוש במסכים יילך ויפחת. בין היתר, חשוב להימנע מהעברת ימים ברביצה מול מסכים, ובימים אחרים להגביל זאת, מאחר והדבר ייצור תסכול מיותר ומתח.
2. ללא טלוויזיה ברקע וללא אייפד על הספה
מסכים ממכרים, ולילדים קשה עוד יותר ממבוגרים לנהל את הדחפים והרצונות שלהם, מה שהופך את המשיכה למסכים לחזקה יותר. אם הטלוויזיה דלוקה ברקע, הטלפון של אמא על שולחן האוכל ועל הספה בסלון מונח אייפד - הסביבה של הילד עמוסה במסכים ויהיה לו מאוד קשה להעסיק עצמו לאורך זמן בדרך אחרת. הקפידו להרחיק את המסכים, כולל שלט הטלוויזיה. כאשר הילד ירצה בהם הוא יפנה אליכם ואתם תשקלו אם להיענות לבקשתו.
3. צרו יחד "כרטיסי מסך"
כל "כרטיס מסך" מאפשר זמן שימוש במסכים על פי החלטתכם, למשל כרטיס מזכה בעשרים דקות משחק באייפד או בצפייה בפרק של תוכנית אהובה. החליטו כמה כרטיסים מקבל ילדיכם מדי יום. בסיום הזמן/הפרק ילדכם יחזיר את לכם את הכרטיס, ויוכל לקבל מלאי חדש של כרטיסים למחרת. נגמרו הכרטיסים - נגמר הזמן. הדבר יאפשר לילדים צעירים לפתח את תחושת זמן שלהם, לחוש יותר השפעה ושליטה, ולרוב יפחית את התסכול עם סיום השימוש במסכים.
הסכנה ברשתות החברתיות:
רוני לנגרמן-זיו, מדריכת הורים ומאמנת אישית להורים ולמתבגרים מוסמכת מכון אדלר:
4. אל תגידו - "קחו ספר"
אל תצפו שהילדים יתנתקו בעצמם מהמסכים. זה חלק מהחיים שלהם בכלל ומחיי החברה בפרט. בנוסף, זו פעילות מאוד אטרקטיבית, וכדי שהם יתנתקו מהמסכים צריכה להיות אטרקציה גדולה יותר. להגיד להם "תעזבו כבר את המסך, קחו ספר! אני בגילכם...", זה לא יעיל במיוחד ויוצר אנטי. משפט כזה מגיע בעיקר מחוסר אונים ותסכול שלנו מכך שאין לנו פתרונות ממשיים לדילמה הזו. בנוסף, לא להעניש ("אנתק לך את האינטרנט") ולא לתת כפרס ("תסדר את החדר ואחזיר לך את הטלפון"). כדאי שכל ההתנהלות סביב המסכים תהיה בתקשורת פתוחה בגובה העיניים מאשר ביחסים כוחניים של פרסים ועונשים.
5. דוגמה אישית
תסתכלו עליהם ותראו אותנו. גם אנחנו מחוברים למסכים שלנו וקופצים מכל הודעה. אז תגידו "אבל אנחנו עובדים, והם סתם משחקים". מבחינתם הם רואים - ומחקים. אם אנחנו רוצים שהם יתנתקו, עלינו להתנתק. לא נדרוש מהילדים לדחות סיפוק שאנחנו לא יכולים לדחות בעצמנו. לא בבת אחת, כמובן, הרי זה לא ריאלי שכולנו נזרוק את הטלפונים לים. אפשר להחליט למשל שארוחת ערב היא זמן נקי מסלולריים, כולל לא קמים להודעות או צפצופים. אפשר להחליט שיש עמדת הטענה במרכז הבית, וכולם מטעינים שם את הטלפונים בשעה מסוימת בערב ולא נכנסים איתם למיטות. ככל שנתחיל בגיל צעיר יותר, ההרגלים ייטמעו מהר יותר.
קראו עוד:
איך תיראה משפחה בעשור הבא? לא כמו שחשבתם
גיל שוחט: "אין אצלי ממתקים בבית"
6. לעדכן מראש
כשאנחנו מעוניינים לרתום את הילדים לפעילות כלשהי שעשויה להיות פחות אטרקטיבית מהמסכים וככזו היא פוטנציאל להדליק מריבה בינינו לבינם, נעשה זאת תוך שמירה על כללי הבקשה: קודם כל בנימוס (בבקשה ותודה), עם עידוד מלא אחרי הביצוע ("ממש עזרת לי, תודה"), תוך עדכון מראש (למשל נשלח וואטסאפ: "אני בדרך חזרה מהסופר, אגיע בעוד חצי שעה, אם תוכל לעזור לי לפרוק את הדברים, תודה").
מתן בחירה במידת האפשר כשזו אינה מטלה דחופה ("אשמח אם תוכל לעזור לי לסדר את הממ"ד, בוא נקבע יום ושעה שמתאימים לך") - וגם כשזו מטלה שמחכה לביצוע ("תוכל להוריד את האשפה אחרי שייגמר הפרק? תודה"), ועם זאת לא לחשוב שהם יזכרו לבד, זה לא בראש מעייניהם. הם לא עושים לנו דווקא. לתזכר, בעדינות ובלי ארסיות ("זוכר שקבענו מחר בבוקר?").
7. שיחה מקדימה
כשאנחנו לא בבית והילדים כן, אין לנו באמת שליטה על הבחירות שלהם, אך כן יש לנו השפעה. כשהדברים נעשים בשיחה בגובה העיניים, עם הבנה שלנו את הצורך שלהם בשחרור גבולות, מאוד ייתכן רצון טוב מצדם להבין את הרצונות שלנו. כלומר, חשוב לאפשר את החופש בחופש, ואם יש מגבלה של שעות מסכים בשנת הלימודים אולי לא ריאלי לצפות שהיא תישמר כשיש להם שעות רבות לרבוץ בבית בלי מסגרת לימודים.
עם זאת אפשר לעשות עם הילדים הסכם שבמסגרת הזמן העומד לרשותם עד שאנחנו חוזרים הביתה, יש להם מטלות מסוימות, ובשאר הזמן הם חופשיים לנווט בין מסכים, חברים, תחביבים וכו'. בשיחה הזו אנחנו ניתן את ה"מה חשוב לי" שלנו, ונשאל אותם לדעתם. לא לדלג על הקטע הזה - אחרת זו תהיה עוד שיחת הטפה שאנחנו מדברים והם לא באמת מקשיבים.
נשאל - "למה הם מצפים?", "מה היו רוצים?", "כמה שעות ביום אתם חושבים להיות במסכים?" ומה הכוונה במסכים - זו לא רק הכמות (הזמן), אלא גם האיכות (של הפעילויות - וחשוב להתמצא במשחקים שלהם, באתרים שהם גולשים בהם, ביוטיוברים שהם צופים בהם, ברשתות החברתיות שהם משוטטים בהן - זה זמן השיתוף וההתעניינות).
העובדה שהקשבנו לא אומרת שכל בקשה שלהם צריכה להיענות בחיוב. נשקול את כל ההצעות והבקשות ונגיע יחד להסכם שכולל גם את שעות המסכים שלהם וגם את ביצוע המטלות, וגם את התוצאות (הידועות מראש) במקרה של הפרת ההסכם.
שירי בכר, מנחת הורים ומרצה:
8. לעודד כשהם לא מול המסך
את רוב היום הילדים שלנו מבלים מול המסך, ואנחנו מוטרדים מהתמכרות, תכנים, רביצה פאסיבית וקרינה, ובעיקר מתוסכלים מחוסר היכולת שלנו להזיז אותם ממקום רבצם. בתגובה אנחנו מאשימים, מבקרים, כועסים, חופרים, ממציאים עונשים לא קשורים ולא ריאליים, ומרעיפים תשומת לב דווקא על ההתנהגות שאנחנו רוצים לשנות.
תשומת לב, כל עוד היא ניתנת, מחזקת התנהגות ולא משנה אותה, ולכן, עם כל הקושי ולמען השינוי, חשוב לרכז מאמץ, לצמצם ביקורת על זמן מסך, ולעודד על רגעים נטולי מסך - "יופי שקמת להתאוורר קצת", "אני שמח שאתה יודע לעשות לעצמך הפסקות", "איזה כיף שאת מודעת ועושה גם דברים אחרים".
נכון שקשה למצוא רגעים כאלו, ורגעי המסך רווחים יותר, אבל חשוב שנתאמץ, נחפש ונעודד על ההפוגות, כי מילות העידוד שלנו יתנו להם את המוטיבציה להמשיך.
9. לחשוב איתם על אלטרנטיבות
המסך ממלא את כל זמנם, ולכן בלעדיו, מבחינתם, אין להם מה לעשות. קל להם יותר להעסיק את עצמם בלחיצת כפתור, ויש סיכוי טוב שגם החברים שלהם בבית, עם אותה פוזה וגישה בדיוק. צאו מנקודת הנחה שהם באמת צריכים עזרה, ובמקום כעס על הגישה, תפגינו אמפטיה לקושי ועזרו להם.
למדו אותם להיות אקטיביים וליזום מפגשים עם חברים, נסו להיות יצירתיים ולחשוב ביחד על חוג או תחביב למלא את זמנם, עודדו אותם לאתגר את עצמם בקריאת ספר, ספורט או אפילו עבודה שיכולה להניב להם קצת הכנסה. עזרו להם לסדר את שגרת יומם כדי שיזכרו להקצות גם זמן ללימודים ולשאר המטלות שמונחות על הפרק, וגם אם האלטרנטיבה לא תמלא מאה אחוז מזמנם, היא בהחלט תמלא חלק.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
10. לקבוע איתם זמנים נטולי מסך
המסכים מפריעים לשגרת יומנו. הם מגיעים על חשבון זמן ההתארגנות בבוקר, על חשבון שעות השינה בערב, על חשבון המטלות שצריכות להתקיים אחר הצהריים, על חשבון זמן חברים ועל חשבון הזמן שלנו יחד. חשוב לזהות את הזמנים שהמסך מפריע לשגרת היום ולהציב גבול ברור, למשל, בלי מסכים בלילה.
נקבע קודם כל לעצמנו זמנים שבהם אין שימוש בסלולרי: זמנים קבועים כמו בילויים משותפים וזמנים אקראיים כמו נסיעות. כשנשתף את הילדים שלנו בהחלטה, נהיה אמפטיים לקושי שלהם להיפרד מהמסך ונספר שגם אנחנו משתדלים.
שיר דרור, עובדת סוציאלית קלינית (.M.S.W), מטפלת בילדים ובני נוער:
11. יום חברים
מזמינים חברים או יוצרים שיתופי פעולה עם הורים אחרים ודואגים לפעילות פנאי. אפשר למשל לקנות פינג פונג שולחן שמתחבר לשולחן אוכל רגיל ולעשות טורנירים, אפשר לעשות יום יצירה מחומרים ממוחזרים או מוצרים מיוחדים שקניתם בחנות יצירה. אפשר לקבוע יום אפייה ולהכין בצק לפיצות/לחמניות/ עוגיות, והילדים יכינו את המאפה שלהם ואחר כך יכינו ארוחה משותפת.
12. יום התנדבות עם הילדים
למדו את הילדים ערכים. לכו איתם לגינה קהילתית, למחלקת ילדים בבית חולים, לסייד חדר אצל מיעוטי יכולת או אפילו להתנדב ב-SOS לטפל בבעלי החיים. בחרו בתחום כיד הדמיון הטובה עליכם, למדו אותם להעניק לקהילה וכמה טוב זה עושה על הלב והנשמה.
לפנייה לכתב/ת 
