בתה של האחות שנדקרה: "משהו צריך להשתנות"
אסתי איילון קובו, בתה של האחות רחל שנדקרה על-ידי אזרח זר אמרה בדמעות: "אסור שמקרים כאלה יקרו שוב". האחיות שובתות היום במחאה. בתה של טובה קררו, שהוצתה למוות בידי מטופל, ילדה בן ואמרה לאולפן ynet: "זה משהו שאפשר למנוע אבל קורה שוב ושוב"
אסתי איילון קובו, בתה של האחות רחל מבית החולים "שמואל הרופא" שנדקרה שלשום ונפצעה באורח בינוני בידי אריתריאי שביקש להתאשפז, התייצבה בצהריים (יום ד') בדמעות מול המצלמות וביקשה להעביר מסר: "אסור שמקרים כאלה יקרו שוב. מישהו ממקבלי ההחלטות צריך להבין שיש להם תפקיד לא פחות חשוב - ליצור פה תרבות עם אפס סובלנות לאלימות. משהו צריך להשתנות".
לדבריה, "הייתי שמחה להופיע בטלויזיה בנסיבות אחרות. אבל לצערנו כך יצא. אני רוצה להודות לצוותי הרפואה, מי שליווה את אמא במיון. תודה לכל מי שמתקשר ומתעניין. עברו כמעט יומיים, אנחנו עדיין כואבים ולא מעכלים את הפגיעה. אימא שלי אחות מסורה. גדלתי בבית שבו לו מגיעים למסיבות כי היא חייבת להגיע למשמרת, כי יש מישהו שצריך אותה יותר מאיתנו. כשמדברים על אחות רחמנייה זו היא. הגיע מטופל שרצה להתאשפז שוב והוא תקף אותה. כשהוא שלף את הסכין היא ניסתה להסביר לו מה לך ולסכין הזו. הוא לא חיפש אותה, הוא פגע בה כי הוא היה מתוסכל, כי הוא כעס. אני לא מצליחה להבין את זה. לפני שנה שרפו אחות, שנה אחרי דקרו את אמא שלי במהלך משמרת".
נופר קררו אסלן, בתה של טובה קררו שנרצחה לפני כשנה, ילדה אתמול בן. לאולפן ynet סיפרה הבוקר כיצד נרתמה למאבקן של האחיות נגד האלימות המופנית כלפיהן, נוכח דקירת האחות בבית חולים בבאר יעקב. "אני חושבת שאמא שלי הייתה היום מאוד מאוד שמחה להיות כאן איתי, אבל לצערי זה לא מתאפשר. אני מקווה שממה שקרה לאמא שלי בסוף ילמדו וישנו משהו. הלוואי שהיא האחרונה".
על האירוע האחרון אמרה קררו אסלן: "זה מזעזע. זה לא צריך להמשיך לקרות, זה לא צריך להיות. זה פשוט משהו שאפשר למנוע אותו ואנחנו כל פעם מגיעים לזה שזה קורה שוב ושוב. זה מחזיר אותי שנה ושלושה חודשים לאחור".
היא סיפרה כי השתתפה בדיוני ועדת הבריאות בכנסת. "הוועדה עשתה עבודה מאוד רצינית והוציאה המלצות מאוד פרקטיות ומאוד ברורות. אבל משום מה לא רואים את זה קורה בשטח. עצוב שמחכים שלעוד מישהי יקרה מה שקרה לאמא שלי".
לדבריה, "בשטח לא השתנה מספיק, חד משמעית. יש יותר תחושה שאנשים יותר מודעים לזה, יש יותר פחד, יש יותר הבנה שיש כאן פוטנציאל של באמת סכנה אמיתית לאחיות ולרופאים אבל בפועל אין שינוי. מי שרוצה לפגוע באחות עדיין יכול להיכנס למרפאות, עדיין אין מאבטחים במרפאות, אין שום בעיה".
אילנה כהן, יו"ר הסתדרות המערך הסיעודי, אמרה כי דווקא הרצח של קררו "עשה בדיוק הפוך. הרבה מטופלים אמרו לאחיות, 'אנחנו נשרוף אותך כמו ששרפנו את טובה'. האחיות לא מתכוונות עם השביתה הזאת לסיים את המאבק. לא נוריד את הנושא מסדר היום. צריך להבין שצריך קודם כל להזרים כוח אדם סיעודי ולהוריד את העומסים בבתי החולים כי זה גם אחד הגורמים. צריך להבטיח שאנשים שמגיעים לעבודה יחזרו בשלום".
סלבה איזוצקויבר, אח בבית החולים שהיה עד לדקירת האחות, תיאר את שאירע בבאר יעקב: "הייתה משמרת רגילה לחלוטין, הכל היה שקט. ביקרתי במחלקה הזאת. אי מכיר את האחות הזאת היכרות של שנים כאחות מקצועית וטובה והיא פנתה אליי טלפונית כשהייתי מחוץ למחלקה להתייעץ בקשר לפליט שהגיע. תוך כדי שהיא מתייעצת איתי, שמעתי צעקה איומה, הצעקה הזאת עד היום מצלצלת לי באוזניים והשיחה פשוט נקטעה.
"ישר הזעקתי לשם מאבטחים. מתברר שגם היה מאבטח שם במקום, אבל הזעקתי עוד מאבטחים ואמרתי להזמין ישר משטרה וכשהגעתי למקום כבר התמונה הייתה קשה, כל המטופלים היו סביב הדלפק של האחיות, האיש הזה היה כבר על הרצפה עם השומרים".
איזוצקויבר סיפר עוד: "הדלת של חדר הרופאים נפתחה ואחות אחת יצאה והיא צעקה לעזרה ואמרה שהאחות מדממת והיא דקורה, אז ניגשתי, נתנו לה טיפול ראשוני. כולנו מתפללים לשלומה ומקווים שהיא תחזור לא רק פיזית אלא גם נפשית ותוכל לתפקד כאחות כמו שהיא תיפקדה בכל השנים שהכרתי אותה".
בעקבות המקרה השביתו האחיות את עבודתן הבוקר בכמה מוקדים. כהן הסבירה: "לפני שנה נרצחה אחות, שרפו אותה. אחרי המקרה הזה חשבנו שיהיה איזה זעזוע, שיזוז משהו. הקימו ועדה, ולמעשה שום דבר לא השתנה. בכלל, הצוות הרפואי, אבל אני רוצה לדבר על האחיות כי הן החזית הראשונה. יום יום סובלים מאלימות פיזית ומאלימות מילולית".
לדבריה, "צריך להוריד את העומסים בבתי החולים. אחיות מפחדות להגיע לעבודה. הפקירו את עובדי המערכת, הפכנו לשק אגרוף ועד עכשיו היינו מאוד מנומסות. בעקבות כל מקרה אלימות היינו עושים שעתיים אסיפות הסברה, אבל זה לא עזר לאף אחד".
היא התנצלה בפני החולים שיסבלו מהשביתה, אבל הסבירה: "במדינה הזאת אם אתה לא עושה משהו, לא מתייחסים. אני קוראת לראש הממשלה, לשר האוצר, לסגן שר הבריאות, למנכ"ל משרד הבריאות - כולם צריכים לשבת עד שעשן לבן ייצא ולמצוא פתרון אמיתי. לא עוד ועדה, כולנו יודעים שאם רוצים לקבור משהו מכנסים ועדה".
רגע לפני שאתם מרימים את הקול או את היד - תעצרו
בבית החולים שיבא שבתל השומר התכנסו הבוקר עשרות עובדים ואנשי צוות במחאה על האלימות הגואה במערכת הבריאות. "אנחנו שמחים על התגייסות של כל מערכת הבריאות בישראל למחאה על המקרה הבלתי נתפס של הדקירה בשמואל הרופא", אמר מנכ"ל בית החולים פרופ' יצחק קרייס. "זה רק נראה כאילו הכול ממשיך כרגיל ורק נדמה כאילו השגרה נמשכת, אבל אנחנו לא יכולים לעבור לסדר היום. אנחנו עומדים בשורה אחת כל המנהיגות של מערכת הבריאות בישראל ומצהירים שלא נסבול ולא נקבל ולא נמשיך בצורה הזו".
ד״ר זאב פלדמן יו"ר איגוד רופאי המדינה: "אנחנו עובדים כתף אל כתף בחדרי הניתוח והמיון ונמשיך לעבוד כתף אל כתף במאבק נגד האלימות". דורית, יו"ר ועד האחיות בשיבא פנתה למטופלים בבקשה להפסיק את התופעה. "אנחנו כאן בשבילכם רגע לפני שאתם מרימים את הקול או את היד תעצרו רגע. אנחנו כאן בשבילכם אם אתם פוגעים בנו אתם פוגעים בעצמכם. תפקידנו לטפל ולחמול עליכם אנא אל תפגעו בנו".
גם בבית החולים הדסה עשרות אחיות אחים ואנשי צוות השתתפו הבוקר בעצרות המחאה בעין כרם ובהר הצופים."שוב, לצערי, אנו נאלצים לפתוח בוקר בעצרת מחאה ולהתמודד עם העובדה שאנשי צוות רפואי או סיעודי נפגעים במהלך העבודה שלהם" אמר מנהל בית החולים הדסה עין כרם, פרופ' יורם וייס. "כולנו, אחיות, עובדים נשבענו שבועה לטפל בכל אדם באשר הוא. אבל כאשר אותו אדם פוגע בנו, אז אנחנו צריכים לדרוש מהמדינה שהיא תעשה הכל על מנת להגן עלינו. אני מבקש שנעמוד כעת שקטים ודוממים 30 שניות כאות מחאה משותפת".
חברת הכנסת מרב מיכאלי שהשתתפה בעצרת בעין כרם, בעצמה בת לאחות סיעודית, פנתה אל הקהל ואמרה: "אני יודעת שאתם, אתן, לא סתם עובדים. זהו הייעוד שלכם. אתם מצילים חיים על בסיס יומיומי, ואז מוצאים את עצמכם כשהחיים שלכם מופקרים. זה דבר בלתי נסבל".
ח"כ איציק שמולי, יו"ר השדולה למניעת אלימות נגד צוותים רפואיים ויוזם החוק להחמרת ענישה כנגד תוקפי צוותים רפואיים: "משרד הבריאות היה צריך להתעורר כבר מזמן ולנקוט פעולות אגרסיביות בהרבה כדי להבטיח את שלומם של אנשי הצוות הרפואי בבתי ובקופות החולים. בפועל, ההפקרות חוגגת. האכיפה עדיין דלה וגם הענישה בבתי המשפט מגוחכת".
אלון אפרת שהגיע לבית החולים לטיפול התאכזב כשגילה שבגלל השביתה הטיפול יידחה. "אני ממש מתבאס, אבל אני יכול להבין את המחאה של האחיות. האלימות הפכה למכת מדינה. באמת לא פייר מה שעושים להם".
מנגד מיכל (שם בדוי) הביעה את מורת רוחה מהשביתה: "למה מענישים אותנו? למה צריך להשבית את המערכת ולפגוע בחולים? אני בעד שמי שנוקט באלימות תוחמר נגדו הענישה אבל אין סיבה שיהיה עונש קולקטיבי לכולם".
לפנייה לכתב/ת 
