Glow: בוקס מתוק לשוביניזם
העונה השנייה של "Glow" קלילה ומהנה כמו הראשונה, אבל במקביל הסדרה על ליגת המתאבקות מעמיקה את היחס שלה לשוביניזם, אפליה וניצול
בעונתה השנייה, "Glow" של נטפליקס ממשיכה לספק את ליטרת הבידור הקליל המתבקש מהפרמיס הבסיסי שלה: סיפור הקמתה ותפעולה של ליגת התאבקות הנשים האייטיזית Gorgeous Women Of Wrestling. האלטר-אגואים המופרכים של המתאבקות, העלילות המבדחות והטיפשיות שהן רוקמות לעצמן בתוך הנרטיב של הליגה, וכמובן, הווייב האייטיזי הצ'יזי של כל האופרציה – הכול פה, הכלו משעשע, הכלו כיף כמו בעונה הראשונה ויותר מראוי לבינג' לא מחייב.
אבל במקביל – וזה מה שהופך את העונה הזו לחזקה כמו קודמתה, אם לא מעט יותר ממנה – "Glow" ממשיכה גם לפתח את סיפורי הצד הדרמטיים שלה, שלפחות חלקם מעניקים לה נפח ומשקל מפתיע ביחס למשהו כה קליל על פניו. ברמה הנרטיבית הישירה, עונה 2 בונה על הקונפליקטים שהוצגו בעונה הראשונה, כמו האווירה המתוחה שבין דבי (בטי גילפין) ורות' (אליסון ברי) או יחסיו של הבמאי סאם סילביה (מארק מרון) עם הבת הטינאייג'רית שזה עתה גילה שיש לו (בריט בארון). אבל יוצרותיה של הסדרה, ליז פלאהייב וקרלי מנץ', שואפות גם ליותר מאשר לשמר את הקיים.
באופן משכנע הן מכניסות ל-"Glow" תמות חברתיות, כמו הפרק שבו המתאבקת השחורה שזכתה לאלטר-אגו הפוגעני The Welfare Queen (קיאה סטיבנס)
מוצאת את עצמה בזירה, נלחמת בליברטי בל הלבנה-כשלג (שם הבמה של דבי) אל מול בנה הלומד בקולג' יוקרתי ומביט בזעזוע כיצד אמו מנציחה סטריאוטיפ גזעני לקולות הבוז מהקהל. פרק אחר כך, פלאהייב ומנץ' כבר מתקלות את נושא ההטרדות המיניות באופן לא פחות חזק ומשכנע, ומקרבות למחוזות ה-#metoo סדרה שגם כך עוסקת באופן ישיר ועקיף בשוביניזם, אפליה וניצול.
הבחירה שלהן יכולה להיתפס כאופנתית או מתחנפת, אבל היא אורגנית, מתבקשת, מטופלת בתבונה ובעיקר, אפקטיבית ביותר. פלאהייב ומנץ' מעניקות לעונתה השנייה של "Glow" את כל מה שהפכה את הראשונה לממתק בינג'י משמח, אבל מעמיקות ומגוונות אותה מספיק בכדי שתבנה על הראשונה, ותכין את הקרקע לנוספות. לא יודע מה איתכם אבל אני כבר בזירה, מחכה.
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס"
לפנייה לכתב/ת 
