מלימודי רפואה לנאס"א, ועכשיו גם להייטק: הסיפור המופלא של יהודית אברהמס
היא נולדה למשפחה נוצרית אדוקה באיידהו, התגיירה בגיל 17, למדה רפואה והנדסת מכונות, עבדה כחוקרת בנאס"א, ועכשיו היא מפתחת מכשיר שיסייע לנשים בגילוי מוקדם של סרטן השד. "טסתי לאומן ועשיתי הרבה מדיטציה - ושם קיבלתי את החיזוק להחלטה: הבנתי שיש לי הזדמנות להציל חיים"
לפני שבועיים אברמס תפסה כותרות אחרי שזכתה בפרס הראשון וב־360 אלף דולר בתחרות היוצרים שאירגנה חברת מתחמי העבודה Wework של היזם אדם נוימן. זה הפך אותה למעין מיני־סלב בתעשייה. בעת שאנחנו משוחחים איתה במקום עבודתה במאס־צ'אלנג', קבוצת יזמים צעירים מחו"ל שערכו בדיוק ביקור במקום מזהים אותה מרחוק ומברכים אותה על הזכייה. הראיון איתה נערך באנגלית, שכן היא עדיין לא שולטת היטב בשפת הקודש. סגנון הדיבור רהוט וקולח, והדיבור שלה מהיר כל כך, עד שלעיתים קשה לעקוב אחריה.
"לפני שעליתי לבמה הייתי מאוד נרגשת", היא מספרת על הזכייה בפרס, "אבל אז הסתכלתי על הקהל וחשבתי על זה שאחת משמונה נשים שם תחלה בסרטן השד. וכשחשבתי על זה, הפסקתי להיות לחוצה, כי נזכרתי מה אני עושה שם ומה המטרה האמיתית שלי; יש לי הזדמנות להציל מיליוני חיים".
כשאת מגדלת את עצמך לבד מגיל 8
סיפור החיים של יהודית אברמס (גרושה+1, ואת גילה היא מסרבת לחשוף) עמוס לעייפה בתחנות שונות ובתפניות דרמטיות. היא נולדה כהולי אברמס למשפחה של "קאובויז וחוואים", כדבריה, בעיר בויסי שבמדינת איידהו. היא גדלה כקווייקרית (זרם נוצרי בארה"ב), אך כבר מגיל צעיר החלה לשאול שאלות ולהטיל ספק.
"הייתי מאוד סקרנית, אבל נאמר לי לא להטיל ספק במה שנכון, וזה לא היה הגיוני בעיניי. כבר בגיל 10 קראתי הרבה על דתות אחרות. בגיל 13 קיבלתי מהמורה שלי לצ'לו את היצירה 'כל נדרי' של מקס ברוך. בלי לדעת שזו יצירה יהודית, ובלי לדעת שנולדתי ביום כיפור, כל שערה בגוף שלי סמרה כשניגנתי אותה. זה הוביל אותי לחקור את היהדות".
היא התאהבה ביהדות ובעברית, אך בעיר שלה לא הייתה קהילה יהודית גדולה. "חיפשתי את השם כהן בספר הטלפונים, ומצאתי אחד, רוּבּן כהן, שבמקרה גר מעבר לרחוב. רצתי אל הבית שלו ושאלתי אותו אם הוא כהן. הוא השיב בחיוב – וזו הייתה תחילתה של ידידות בת 25 שנה. מבחינתי הוא היה חלק מהשושלת של הכוהנים, שיום אחד תהיה בבית המקדש".
על רקע העובדה שהוריה התגרשו בגיל צעיר ואמה עבדה בשלוש משרות ולא הייתה הרבה סביבה, כהן הפך עד מהרה למעין אב שני עבורה. "הוא הכין לי ארוחות והיו לנו דיונים מעניינים על היסטוריה ופוליטיקה". ב־1993 היא סיימה את התיכון, וכבר אז ידעה שתרצה להיות רופאה, "אך העדיפות שלי הייתה קודם כל להתגייר ולהפוך להיות יהודייה", היא מספרת. כשהיא בת 17 בלבד, היא טסה עם רובין בן ה־80 לישראל וביצעה תהליך התגיירות מלא.
"בקושי היו שירותים לבנות"
לאחר שנתיים וחצי בארץ החליטה לחזור לניו־יורק והתחילה בלימודי קדם־רפואה, אך הגורל כיוון אותה איכשהו למקום אחר והיא עזבה וחזרה לחיק משפחתה באיידהו. אמא שלה, שעבדה בחברת הטכנולוגיה HP במשך עשרים שנה, הביאה אותה לחברה לעבוד כמתמחה במחלקת הנדסת מכונות ("הייתה להם אז רק אישה אחת, ובקושי היו שירותים לבנות"), ובעקבות העבודה שם החליטה ללמוד הנדסת מכונות באוניברסיטה. בהמשך היא עבדה גם באינטל, ואז שינתה שוב כיוון - וחזרה להשלים לימודי רפואה בפראג. "כשאתה מגדל את עצמך לבד מגיל 8, זה כמובן מאוד מאתגר, אבל זה עוזר לפתח את עצמך. התגברתי ועשיתי את ההחלטות הגדולות שלי בעצמי", היא אומרת.
ב־2009, כשסיימה את לימודי הרפואה, אברמס הגישה מועמדות לתוכנית הלימודים הטכנולוגית־עסקית היוקרתית של אוניברסיטת הסינגולריות בעמק הסיליקון – והתקבלה, פלוס מלגה נדיבה מגוגל. "עד היום אין לי מושג למה הם החליטו לקבל אותי", היא צוחקת. שם הייתה לה הזדמנות לשוחח ולחלוק רעיונות עם דמויות כמו אילון מאסק (מייסד טסלה וספייס־אקס), לארי פייג' (מייסד גוגל) או וינט סרף (אחד מאבות האינטרנט). "זה היה קיץ מאוד מעצים", היא נזכרת.
התפניות בקריירה של אברמס לא פסקו: בתקופה זו יצרה קשר עם בכיר בנאס"א, סוכנות החלל האמריקאית. זה הביא אותה להצטרף לנאס"א כחוקרת, עם התמקדות בחקר האולטרסאונד. היא עבדה על קונספט עתידני של "מדבקות אולטרסאונד", מעין מכשירים שנדבקים לגוף של האסטרונאוט ויכולות לבצע דימות ואבחון רציף של בעיות רפואיות שלו כשהוא במשימות ארוכות בתחנות חלל. "זה מה שיפה בעבודה בנאס"א", היא אומרת, "הם מצפים ממך לעשות דברים ענקיים ומעמידים סטנדרטים בלתי אפשריים, ורוצים לראות לאן אתה מצליח להגיע".
רגע לפני שהחלה את עבודתה בנאס"א היא הספיקה גם להתנדב בסיוע לניצולי רעידת האדמה בהאיטי ב־2010 – שם, לדבריה, נוכחה בחשיבות של ציוד רפואי נייד ומתקדם שיכול לעזור לאנשים.
בעת שהותה בנאס"א היא התחתנה, ולאחר מכן עזבה את נאס"א לטובת התמחות רפואית – עם תינוק בן 5 שבועות בבית. "חשבתי שאני סופרוומן שיכולה לעשות הכל", היא מספרת, "אבל אני זוכרת משמרת אחת מתישה של 36 שעות, שבסופה הבנתי שיש בעיות הרבה יותר גדולות שאני יכולה לפתור, ושיש לי הרבה יותר מה לתרום, ועזבתי את ההתמחות".
היא נשארה תחילה בבית עם התינוק. אחר כך עבדה במשך כמה שנים בחברת טכנולוגיות רפואיות הולנדית, שם למדה רבות על תחום האולטרסאונד. באותה תקופה גם הנישואים שלה התפרקו והיא התגרשה. אחרי הגירושים היא החליטה לעשות עלייה. "זה תמיד היה החלום שלי – לחזור ולשרת את עם ישראל כרופאה, ובאותה תקופה גם התחלתי להתקרב מחדש לדת, וגם הבן שלי החל להתעניין בדת ובמצוות. רצינו לחזור לישראל".
לפני תשעה חודשים היא הגיעה לכאן עם מזוודה בלבד, בנה בן ה־6 דייוויד ואמה (נוצרייה אדוקה, כזכור). "לא הייתי יכולה לעשות כלום בלי אמא שלי. ברגע שהנישואים התפרקו היא עברה לגור איתנו. אני אוהבת את אמא שלי, יש לה לב זהב, וההצלחה שלי היא בגללה". כאן היא הקימה את הסטארט־אפ MonitHer, שמפתח מכשיר ביתי שיסייע לנשים בניטור ובגילוי מוקדם של סרטן השד. הסיבה להתעניינות שלה בסרטן השד קשורה לטרגדיה שהתרחשה כמה שנים לפני כן: בת הדודה שלה, גינקולוגית במקצועה, ניצולת סרטן השד שעסקה בגילוי מוקדם של המחלה, נהרגה בתאונת דרכים ב־2011. התקרית הקשה גרמה לאברמס לחשוב להמשיך את המורשת שלה.
אברמס גרה כעת עם בנה בדירה בירושלים, קרוב לשוק, במרחק הליכה ממתחם העבודה של מאס־צ'אלנג'. התוכנית שלה הייתה להתחיל בהתמחות ברדיולוגיה בבית החולים שערי צדק, אך לאחר הזכייה בפרס של Wework היא נאלצה לעמוד בפני החלטה נוספת: האם להתמקד ברפואה, או לשים את כל הקופה על הסטארט־אפ החדש.
"לא ידעתי מה לעשות", היא מספרת על הדילמה שבפניה עמדה. "טסתי לאומן ועשיתי הרבה מדיטציה – ושם קיבלתי את החיזוק לו הייתי זקוקה כדי לקבל את ההחלטה הנכונה. עבדתי בהנדסה, עשיתי מחקר באולטרסאונד, הייתה הטרגדיה של בת הדודה שלי. הייתי מלאת התלהבות בנושא הזה, והבנתי שיש לי הזדמנות להציל חיים של אנשים – וידעתי שהסטארט־אפ יעבוד. חזרתי לארץ בשבוע שעבר, והודעתי לשערי צדק שאני לא מתחילה את ההתמחות. השם מדריך את כולנו, והוא מדריך אותי בתהליך המשוגע הזה. הייתי אמורה לעבוד בבית חולים – ועכשיו אני עושה את הדבר הזה".
יהודייה מחוץ לקופסה
סטראט־אפ זו מילה קצת גדולה על מה שקיים בפועל ב־MonitHer: מדובר ביהודית אברמס לבדה עם מחשב נייד של אפל, עדיין ללא אב־טיפוס. עם זאת, הרעיון שלה שאפתני, ומבוסס על טכנולוגיה פועלת ועל שנים של מחקר, ניסיון וידע. בימים אלה היא במגעים מתקדמים לצירוף יזמת נוספת כשותפה שתוביל את הצד העסקי, ומעוניינת לגייס סמנכ"ל פיתוח ברמה גבוהה שיוביל את הפיתוח הטכנולוגי.
אז מה הרעיון? מדובר במכשיר קליני נייד וביתי, מבוסס אולטרסאונד, שבו יוכלו להשתמש נשים בסיכון גבוה לסרטן השד, כדי לסרוק את רקמת השד בתוך מספר דקות. כך הן יוכלו לעקוב אחרי השינויים בשד לאורך זמן, ובמקרה של שינוי מדאיג – לשגר את התוצאה לרופא לצורך חוות דעת. "זה נותן לנשים הרגשה טובה שמישהו מנטר אותן מקרוב, ומעניק לרופאים כלי שמאפשר להם לבצע החלטות יותר מושכלות ומבוססות מידע", אומרת אברמס. את המכשיר הפיזי צריך עוד לפתח, אך הבסיס לטכנולוגיה הוא תוכנה קיימת ועובדת, כלי קליני שפותח בעבר על ידי מומחה וכבר זכה לאישור ה־FDA, מינהל התרופות האמריקאי.
"הבעיה הבסיסית היא שבעולם לא מזהים סרטן שד מהר מספיק. בכל שנה מאובחנים 240 אלף מקרים של סרטן השד שכבר אינם ניתנים לטיפול, ורק 40 אלף מקרים שניתנים לריפוי. אנחנו רוצים להפוך את המספרים האלה. בדיקות ממוגרפיה שמתבצעות אחת לשנה או שנתיים לא תמיד מספיקות, ולפעמים לא יעילות, למשל אצל נשים עם צפיפות שד גבוהה. נשים מחליטות לכרות את השדיים שלהן כי הן לא מצליחות לחיות עם החרדה והפחד. אנחנו רוצים למנוע מקרים כאלה".
פיתוח של מוצר חומרה רפואי ידרוש שנים של מחקר, ניסויים קליניים, אישורים, והרבה מאוד כסף וכוח אדם. סטארטאפים רבים שמנסים לפתח מוצרים דומים נכשלים.
איך נערכים לאתגר כזה?
"המכשיר אכן חדש, אך הוא מחקה את פעולתם של מכשירים קיימים המבצעים אולטרסאונד של השד. אנחנו לא ממציאים את הגלגל מחדש, אלא לוקחים מוצרים קליניים שקיימים על המדף, מפשטים אותם ושמים אותם בבית של הלקוח".
ומתי נראה אותו בשוק?
"זה מה שכולם שואלים. אני מקווה שבתוך שנה יהיה לנו אב־טיפוס עובד, ונצטרך שלושה־ארבעה אבות־טיפוס לפני שנתחיל ניסויים קליניים, שידרשו 6 חודשים נוספים, לפני שנגיש לאישור ה־FDA".
כמובן, גם אברמס יודעת שיידרש הרבה יותר זמן עד שהמוצר יגיע בפועל לשוק. בכסף שקיבלה מ־Wework היא תשתמש כדי לסיים את תהליך הגשת הפטנט ולהתקדם בתהליכי תכנון המוצר. כל זה יצריך שעות רבות של עבודה והשקעה.
איך משלבים בין ילד לבין הקמת סטארט־אפ?
"אני מכניסה את הזמן שאני מבלה עם הבן שלי לתוך יומן הפגישות שלי, וממש כמו שאני קובעת מועדים לכל פגישה, אני קובעת זמנים גם עבורו - כשהוא כמובן מקבל עדיפות ראשונה. הערב, למשל, אנחנו יוצאים לבלות יחד ולשחק. אני לא יכולה לוותר על זה. אני אקריב את כל מה שצריך ואוותר על הכל בשבילו. הוא הבן שלי, הסיבה לכל מה שאני עושה. אני איתו בערב ובבוקר - ועובדת בלילות נון־סטופ, כי יש כל כך הרבה דברים לעשות. אז אני ישנה לפעמים 4־3 שעות בלילה. חוץ משבת, בשבת אני ישנה 14 שעות".
היא מסרבת להגדיר עצמה כחרדית. "אני יהודייה, ותמיד חייתי מחוץ לקופסה ואני לא נותנת לעצמי הגדרות. אני שומרת מצוות, אך מערכת היחסים שלי עם השם היא מאוד אישית. זה מי שאני, וזהו".
את מרגישה שאת יכולה להיות סמל שיסייע בקידום שילוב של נשים חרדיות בהיי־טק וביזמות?
"זה כבוד עבורי להיות במקום כזה. אני רוצה להעצים נשים חרדיות ולגרום להן להבין שיש דרכים רבות להשפיע על העולם. יש כל כך הרבה אנשים מבריקים במגזר הזה – הרי למידת תלמוד וגמרא משפרת את היכולת האנליטית והחשיבה. אני רוצה להשפיע באופן אקטיבי ולהגיע לנשים נוספות שיצטרפו לתחום. הגיע הזמן שהחרדים ייכנסו להיי־טק - ויפסיקו לפחד מזה".
