"כולם מתים להגיד ש'ננוצ'קה' נסגרה כי לא הלך לה כטבעונית"
חודש אחרי שהמסעדנית ננה שרייר הודיעה שהיא סוגרת את "ננוצ'קה" ורגע לפני שהיא יוצאת עם בתה בת השבע למסע מסביב לעולם, היא מדברת על הסקס הפרוע בשירותים, ההחלטה להפוך לטבעונית וההבנה שהגיע הזמן לסיים את המסיבה: "אחרי 16 שנים שרקדו לי על הבר, זה נמאס"
חודש עבר מאז הודיעה ננה שרייר שהיא סוגרת את המסעדה שלה, "ננוצ'קה". היא מספרת שהימים הראשונים אחרי ההודעה התאפיינו אצל הסועדים והמקורבים בתחושות בלבול ושוק. "הרבה באו אליי בהססנות. הם לא ידעו אם זה שמח או עצוב. היו כאלה שהציעו לגייס בשבילי כסף בהדסטארט כדי שאמשיך. זה נחמד לדעת שנגעת באנשים, ובאיזשהו מקום אני שמחה שעצוב להם".
מי שמכיר את שרייר יודע שהיא אוהבת לנדוד בין תחנות בחיים, להקים ולרומם מקומות בילוי ואז לעזוב לפרויקט הבא. אבל "ננוצ'קה" הייתה יותר מסתם מסעדה מצליחה; היא הייתה אייקון תל־אביבי. "הייתה לי אפשרות להאריך את החוזה ולהתחייב לעוד עשר שנים, לא חמש ולא שנתיים - רק עשר", אומרת שרייר, "והרבה זמן התלבטתי, עם טבלאות של בעד ונגד. מה שהכי השפיע על ההחלטה היה מסלול ההליכה היומיומי מהבית שלי בנווה צדק למסעדה. מסלול שאני עושה כבר שנים, שש פעמים ביום. ברגע מסוים הבנתי שהחיים עוברים נורא מהר ואדם צריך להתחדש, לנער את המוח, אם הוא רוצה לשמור לעצמו חיים עם תשוקה. לפעמים שינוי חיצוני מאוד מקל, עושה לך ריסטארט".
"כשהתחלתי ב'ננוצ'קה' הייתי בת 33, וגם אז חתמתי לעשר שנים. אמרתי לעצמי אז: ‘מה, אני אגמור פה בגיל 50? איך בכלל נראים בגיל 50?' והנה, אני יושבת מולך ואני עוד שנייה בת 50, ואני לא רוצה להיות רק 'ננוצ'קה'. אני רוצה להיות עוד דברים. לחוות את עצמי בכל מיני צורות אחרות. בהתחלה יש התנגדות פנימית. אחרי הכל יש לי מותג, ולקוחות באים במיוחד מחו"ל, ונבחרנו לאחת מעשר המסעדות הטובות בישראל, אז מה פתאום לזרוק הכל?"
מתי נפל לך האסימון שעשית את זה, שהצלחת?
"כשהיה תור של מאה איש שעמדו בחוץ כדי להיכנס. כשהשחקנית בת־אל פאפורה, שעבדה אצלי, הייתה עולה על כיסא ורוקדת. מעולם לא ראיתי בחורה עם כזה ביטחון עצמי. הסתכלתי עליה והיא התנהלה כמו מלכת אנגליה. היא קטנטנה, אבל בעיניים שלי היא הייתה מטר שמונים מינימום. היא לא רצתה לבוא לעבוד אצלי. ממש שלחתי אנשים כדי שישכנעו אותה. פעם אפילו אמרתי למורן, המנהלת של המקום, שאם היא תגייס את בת־אל לעבודה, אשלח אותה לארוחת פאר על חשבוני ברפאל".
ב־2009 קיבלה שרייר הודעה שהבניין עומד להיהרס. היא לקחה עימה את המרצפות המצוירות שפורקו מהחלל, ועברה לבניין אחר באותו רחוב. זה היה מקום גדול, 600 מ"ר, עם בר ענקי ומרפסת מרווחת. "הייתי יושבת ורואה את הבית זונות שהלך פה, ואומרת לעצמי: 'את זה זה אני יצרתי?' היו פה ימים של הארד קור, סדום ועמורה. אנשים היו עולים לעשות סקס בשירותים, ולא קולטים שכולם רואים, ובטח מהמשרד שלי. וגם על הבר היה שמח. בחורות התאמנו בבית על זוויות מסוימות של ריקוד, עם כל מיני חוטינים שראית הכל. הרבה פעמים הדלת של השירותים נפתחה כשלא היה צריך. די־ג’ייז קיבלו עינוגים בעמדה. היה כיסא של גינקולוג למעלה והרבה אנשים ‘נבדקו’ בו.
"בצילומי האבטחה היית רואה את אלה שעשו פה את השתוללויות חייהם. גם מפורסמים - קרייני חדשות, שחקניות. הייתה אשת תקשורת מוכרת שאהבה במיוחד לעשות סקס בשירותים. היו באים לפה בחורים צעירים שרצו לפגוש נשים בוגרות. כשפינצ'י מור המנוחה הייתה רוקדת על הבר, היא הראתה לכולן מה זה להיות אישה. היא הייתה ממש מוזה".
ביום ראשון השבוע, למחרת טקס ניפוץ הצלחות האחרון, מסרה שרייר את המפתחות. בימים הקרובים היא תסגור את הקצוות הביורוקרטיים האחרונים, תמצא דיירים לביתה בנווה צדק ותשכור בית ביישוב כליל שבגליל. בהמשך היא תצא למסע הגדול שעליו היא חולמת כבר שנים. "לא השבועיים המסכנים האלה שכל מסעדן מרשה לעצמו לקחת פעם בשנה", היא מגחכת, "אלא טיול של שנה בעולם יחד עם הבת הקטנה שלי, אמילי".
מה עם בית ספר?
"אני לא לוקחת ברצינות יתרה את בית הספר, ולא הולכת לגרום לו להחליט על החיים שלנו. אז אמילי לא תעלה לכיתה ב' השנה. מה קרה? הגעתי למסקנה שמה שחשוב ללמוד היום זה אנגלית ומחשבים, ולהיות אינטראקטיבי וקומוניקטיבי עם אנשים. וזה מה שמסע בעולם יכול לתת.
"יש מדינות שאני רוצה לבקר בהן, אבל אשאר פתוחה בראש, ואם על הדרך תיקָרה בדרכי הזדמנות לנסוע למדינה שלא חשבתי עליה, אז ניסע. הכרטיס הראשון הוא לפריז, כי אמילי לומדת בבית ספר צרפתי ורוצה לחוות את השפה. אחר כך ניסע להודו שתמיד נמנעתי ממנה. בשנים האחרונות ההודים התחילו לאכול בשר, ומעניין אותי למה ואיך זה קרה".
אז אולי זה יקרה גם לך?
"לא, אני טבעונית רדיקלית וכך אשאר עד סוף ימיי".
ואחרי הודו?
"יש את יוון ואלסקה, ועל הדרך ביקור אצל אבא של אמילי, ערן, שחי בארצות־הברית. אני גם אתארח במסעדות ברחבי העולם ובטח אעשה כל מיני שיתופי פעולה טבעוניים, אבל אני מרשה לעצמי לא להתחייב לשום דבר".
בלי בשר
מה שהתחיל כיום אחד בשבוע, סחף את כל המסעדה. לפני שנתיים "ננוצ'קה" הפכה לטבעונית. "התלבטתי מה לעשות. אולי לפתוח מסעדה נוספת ולהשאיר את 'ננוצ'קה' כמו שהיא. בסופו של דבר החלטתי לנצל את הווייב ואת זה ש'ננוצ'קה' היא מוסד גרוזיני, אנטיתזה לטבעונות, ולהראות שאם 'ננוצ'קה יכולה', הכל אפשרי.
"שיקשקו לי הביצים, זו הייתה אחת ההחלטות הקשות והמשמעותיות שלקחתי. אבל לא הייתה לי ברירה. הרגשתי כאילו סרטן מתפתח בגוף שלי. אמרתי שאני עושה את הדבר הנכון בעיניי ויהיה מה שיהיה. ואם זה ייכשל ואצטרך לעשות ספונג'ה בבתים כדי להתפרנס, אני מוכנה לשלם את המחיר".
ואנשים כמובן הפסיקו לבוא.
"איבדתי חברים, חלק קטן בעצב, וחלק גדול בשמחה. אני מבינה שזה איים עליהם. אפילו אמרו לי ש'ננוצ'קה' זו ישות בפני עצמה ואני לא יכולה לכפות עליה דברים. בחיים לא אשכח את הרגע שבו החצ'פורי האחרון עם הגבינה יצא מהמטבח. בכל פעם שמנה נגמרה לעולמים, המלצרים יצאו בריקודים עם פעמונים וזיקוקים, והביאו לשולחן. כשיצא חצ'פורי הגבינות האחרון ידעתי שזהו, לעולם לא יהיה יותר. זה היה רגע מרגש".
בבוקר הראשון שאחרי המהפך הוצפה הכניסה למסעדה בארגזי ירקות. "מסעדה טבעונית זה כמו לפתוח חנות ירקות שלמה", היא אומרת. "זה לא כמו לקחת עוף, שאתה שם על הגריל נתח עם רוטב ויאללה. אתה לוקח 15 קילו מנגולד, רק כדי שבסוף ייצא סלט של ארבעה קילו, וזה רק מרכיב אחד. ומה יוצא מעשרה קילו פטריות? צלחת אחת.
"הייתי בטוחה שבגלל המעבר לטבעונות המסעדה תיחלש והבר ימשיך, כי הרי אנשים באים בשביל האווירה והשמחה. בפועל קרה ההפך. המסעדה התחזקה בצורה בלתי רגילה, והבר מאוד נחלש. זה קצת ביאס אותי. במוצ"ש בעשר בלילה כל המנות היו נגמרות".
ועדיין, בהשוואה לשנים העמוסות, המקום היה הרבה יותר רגוע.
"כולם מתים להגיד ש'ננוצ'קה' נסגרה כי לא הלך לה כטבעונית, אבל זין. גם מאיר אדוני סגר, למה? בגלל הטבעונות? אני סוגרת כי אדם צריך להתחדש ולחדש, ולא לפחד או להישאר באזורי הנוחות שלו. מה חשבת, ש־16 שנים ירקדו לי על הבר, ואני ארצה עוד? זה נמאס, זה פתטי.
"העובדה שנרגע פה, זה חלק מההתבגרות של המקום. בדיוק כמו באהבה. תראי לי זוג שאחרי שלוש שנים האישה נכנסת הביתה, והבעל ישר מצמיד אותה לדלת. מתבגרים. זה עסק ותיק. וגם אני רוצה להתבגר. נמאס לשמוע מוזיקה בפול ווליום. אני כבר לא בגיל שטוחנים לי בראש. גם אני רוצה ללכת לישון מוקדם. לא בא לי לשכב על הגדר יותר. עשיתי את שלי. הטבעונות פורחת, ועכשיו אני רוצה ללכת הלאה. לא רוצה להיות כמו 'אורנה ואלה' ולטגן לביבות 25 שנה. ובכלל, יש לי עוד תוכניות לגבי המותג. 'ננוצ'קה' זה הרבה יותר ממקום. זה סגנון חיים. אני חושבת על ייעוצים, ארוחות שף, קייטרינג, ספר בישול. 'ננוצ'קה' עוד תחזור באריזה חדשה, רדיקלית יותר".
כשהודעת על הסגירה, כתבו בטוקבקים שהאוכל לא היה טעים, גם עבור מסעדה טבעונית, שזו הסיבה האמיתית לסגירה.
“יש מנות שלא טעימות לאנשים מסוימים, אבל האוכל שלי חד־משמעית טעים. העניין הוא שהקהילה הטבעונית פורחת ברשת, ויש שם הרבה קבוצות שרבות אחת עם השנייה. לפעמים זה נראה כאילו הם מחדדים את העיפרון רק כדי לכתוב פוסט, במקום להגיע למסעדה ולהגיד את הדברים בזמן אמת. כולל ‘נהנינו’ או ‘לא נהנינו’. יש טוקבקיסטים קיצוניים שחושבים שאני צריכה להיות בריאותניסטית ולהגיש רק ירקות. לא רוצה. אני רוצה טופו וסייטן, שמדמה את טעם הבשר. לי זה טעים, וככה אני רוצה את זה”.
למה לא ראינו אותך באף ריאליטי בישול?
"בזמנו הציעו לי להצטרף ל’מאסטר שף’, אבל אני לא יכולה לעשות אוכל לא טבעוני. הצעתי לטעום ולירוק אבל זה לא עבד. יש דברים שאני מוגבלת בהם, וברור שאני מפסידה הרבה כסף בגלל זה".
הכתבה המלאה מתפרסמת במוסף 7 ימים של ״ידיעות אחרונות״
לפנייה לכתב/ת 
