מגרשי השדים: הכפרה של מודריץ' וראקיטיץ'
הצמד מודריץ' וראקיטיץ' כבר חשבו שהשתחררו מטראומת הפנדלים שחוו כשחקנים צעירים, אבל אלוהי הדרמות של המונדיאל הנוכחי החליט להעמיד אותם שוב במבחן. אחרי שעברו אותו צמד הקשרים שמוביל את הדור הקרואטי הנוכחי לא רוצה לעצור כמו הדור ההוא, הנערץ עליהם מ-1998, אלא להמשיך עד הגביע
לוקה מודריץ' כבר הרגיש את השדים חוזרים. הפנדל של הקשר הקרואטי הלך לצד שמאל ושוער רוסיה איגור אקינפייב נגע בכדור. לשבריר מחשבה, חצי שניה, הרגיש מודריץ' את מה שניסה לשכוח, שחשב שהצליח להשכיח. זה באמת חוזר?
רבע גמר יורו 2008, לפני עשר שנים בדיוק. קרואטיה כבר חשבה שהכריעה את המשחק מול טורקיה עם שער בהארכה, ממש כמו אתמול, אבל בתוספת הזמן, בדקה ה-121, הגיע השוויון. פנדלים. מודריץ' היה אז בן 22, רגע לפני מעבר לטוטנהאם. הפנדל שלו הלך ימינה מדי, החוצה. החבר איבן ראקיטיץ', כבר בשאלקה, היה רק בן 20. הפנדל שלו הלך שמאלה מדי. השוער רצ'בר רושטו אפילו לא היה צריך לזנק. שני כוכבי העתיד החמיצו, קרואטיה הלכה הביתה.
באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2018. שידורים חיים, תקצירים, סטטיסטיקות ועוד מחכים לכם ממש כאן >
שמינית גמר מונדיאל 2018, לפני שבוע בדיוק. שניהם, מודריץ' וראקיטיץ', חשבו שנפטרו מהעול. אז, בתור שחקנים צעירים, נשמעה בקרואטיה ביקורת גדולה על כך שבכלל ניגשו לבעוט, אבל הפעם, מול דנמרק, הם הכוכבים, האחריות עליהם. מודריץ', שהחמיץ במהלך המשחק, בעט רע, אבל הכניע את קספל שמייכל. ראקיטיץ' בעט אחרון, וכבש. "עכשיו אנחנו יכולים לשכוח את טורקיה", אמר אז מודריץ', "עכשיו אפשר לשכוח את השדים". הם כמעט חזרו.
רבע גמר מונדיאל 2018, או שכבר אפשר לקרוא לו יורו 2018, אתמול. זה באמת חוזר? שער יתרון בהארכה, שער שוויון לקראת סיומה, פנדלים. מעטים הפנדלים שנלקחו בבעיטות הכרעה והיו מוזרים כמו זה של מודריץ'. אקינפייב הדף לקורה השמאלית ומשם הכדור עבר את כל רוחב השער כדי לגעת ברשת הצד השני. בפנים. ראקיטיץ', שוב עם הפנדל האחרון, היה פחות דרמטי. קרואטיה בחצי הגמר. כפרה.
"זה היה דרמטי", אמר ראקיטיץ' את מה שכולם יודעים. "ברגע של הפנדל אתה חושב על המשפחה שלך, על כל המדינה שלך, על ההיסטוריה ועל העתיד. לעבור את זה פעמיים בתוך שבוע זה אינטנסיבי. הדור שהגיע לחצי הגמר ב-1998 מלא בגיבורים שלנו, אבל אנחנו רוצים להגיע עוד יותר רחוק".
אם זה יקרה אז ראקיטיץ' ומודריץ' הם אלה שיובילו אותו, את הדור, אלה שכבר מובילים אותו. שניהם השתפרו ככל שהתקדם המשחק, בעיקר מודריץ' שהשתלט על כל פיסת דשא. קרואטיה, למרות שהרוסים הם אלה שרדפו אחריה, נראתה עייפה יותר, זקוקה למנוחה יותר, אבל לא מודריץ'. קשר ריאל מדריד לא היה מדויק בתחילת המשחק, קיבל אפילו תפקיד טקטי לניהול התקפות בצד ימין, אבל בהארכה, דווקא אז כשהרגליים כבדות, נדמה שמישהו החליף לו בטריה. כולם עמדו ומודריץ' רץ. שתי גיחות ארוכות שלו עם הכדור, בין שחקנים, ולא ברור מאיפה הגיעו הכוחות, הכניסו חיים. לאחר הריצה השנייה יצא הכדור לקרן. מודריץ' המשיך, הרים אותו, דומאגוי וידה כבש.
קרואטיה לא הרשימה. לא מול רוסיה וגם לא נגד דנמרק. בעצם היא לא ניצחה בשני המשחקים האחרונים, והפכה לנבחרת היחידה חוץ מארגנטינה של 1990 שמנצחת בפנדלים בשני משחקים רצופים. אבל היא ראויה יותר מרוסיה להיות בחצי הגמר. היא גם לא פחות ראויה מהיריבה הבאה שלה, אנגליה. ועכשיו באמת שהשמיים הם הגבול.
שלטי ענק ביציעי האוהדים הם לא משהו שרואים במונדיאל, אבל
אתמול בסוצ'י היה אירוע מיוחד, הזדמנות מיוחדת. "מתי אם לא עכשיו"? שאלו אותיות הענק על השלט הפרוש. באותיות קיריליות, עבור הרוסים, אבל בזמן ההמנון הקרואטי, כאילו ההצהרה היא עבור כולם – תראו את המונדיאל הזה, לא תהיה אפשרות טובה ממנו להגיע לגמר.
זה נכון. ההפתעות שראינו עד כה והחלוקה שנוצרה בצדדי ההגרלה מאפשרות גם לנבחרות כשרוניות שלא משחקות טוב בערב מסוים, או אפילו בשניים, להישאר בתמונה. קרואטיה רחוקה עכשיו משחק אחד מהגמר הזה. אם תגיע לשם זו תהיה הרבה יותר מכפרה, יש שיגידו גאולה.
לפנייה לכתב/ת 
