62 אלף ש' לעובדת שפוטרה בתום חופשת לידה

חברת אחזקה הודיעה למזכירה שתוכל לחזור רק ל-60 הימים שבהם היא זכאית להגנה מהחוק. בית הדין לעבודה בירושלים קבע שהיא זכאית לפיצוי

עו"ד איתן גליקפורסם: 10.07.18 , 20:25

בית הדין לעבודה בירושלים קיבל לאחרונה תביעה שהוגשה נגד חברת "מור הנדסה אחזקה ואבטחה" עקב פיטורי עובדת ששבה מחופשת לידה. המעסיקה טענה להגנתה שתכננה לפטר את התובעת רק בתום 60 הימים שבהם הייתה מוגנת, אבל השופטת שרה שדיאור קבעה שלמרות זאת היא הפרה את הוראות חוק עבודת נשים והפלתה את העובדת בשל היותה אם לילדים.

במרץ 2011 החלה התובעת לעבוד ב"מור הנדסה" כמזכירת רכש וקניינות ולאחר כארבע שנים ילדה את בתה הראשונה. כששבה מחופשת הלידה בספטמבר 2014, הייתה התובעת אמורה לעבור למשרת פקידה במשרדי החברה באוניברסיטת המורמונים בירושלים. אלא שזמן קצר לאחר מכן היא הודיעה למעסיקה שהרתה בשנית ועליה להיכנס לשמירת היריון. בינתיים העסיקה החברה עובדת חדשה במקומה.

דיני עבודה

בית הדין גיבה פיטורי עובדת בטיפולי פוריות

עו"ד אברהם (בומה) ברחד

חברת הקוסמטיקה "לילית" הפסיקה את עבודתה של מנהלת בעיצומם של טיפולים. המחלוקת על סעיף הזמן בחוק עבודת נשים הגיעה לביהמ"ש

בית הדין גיבה פיטורי עובדת בטיפולי פוריות

בסמוך לתום חופשת הלידה השנייה (אוגוסט 2015) הודיע המנהל לעובדת שמשרתה אוישה והיא יכולה לשוב רק ל-60 הימים המוגנים לפי חוק עבודת נשים. אך התובעת החליטה שלא שווה לה לחזור לזמן קצר, והגישה תביעה בטענה שהמעסיקה הפרה את חוק עבודת נשים והפלתה אותה על רקע היותה אם בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

היא דרשה בין השאר פיצוי על פיטורים לא חוקיים ועל אובדן הכנסה בתקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה, וכן תשלום דמי הודעה מוקדמת ודמי חופשה.

המעסיקה הודתה שהודיעה לתובעת שתוכל לשוב רק לחודשיים, אך טענה שמאוחר יותר ביקשה ממנה לשוב לעבוד ללא הסתייגות והיא סירבה. משכך, נטען, יש לראות בתובעת כמי שהתפטרה מרצונה החופשי. החברה גם הכחישה את הטענות בדבר הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לטענתה, ההחלטה הראשונית להשיב את התובעת ל-60 ימים נבעה מכך שתפקידה התייתר לנוכח הפסד במכרז. כלומר, מטעמים אובייקטיביים ולא עקב אפליה.

ואולם, תמלול שיחה שהתקיימה בין בעלה של התובעת לבין המנהל שלה לא הותיר ספק בלבה של השופטת שרה שדיאור שהמעסיקה תכננה לפטר את העובדת בתום התקופה המוגנת. יתרה מכך, היא קיבלה את הרושם שהנתבעת שבה מהחלטתה עקב ייעוץ משפטי שקיבלה בדיעבד.

השופטת הדגישה שאף שהמעסיקה אפשרה לתובעת לעבוד בתקופה המוגנת, התנהלותה עדיין חטאה להוראות החוק, משום שלא באמת נתנה לתובעת הזדמנות להשתלב בעבודה לאחר הלידה.

באשר לטענת האפליה נקבע כי העובדה שעובדת חלופית הועסקה במקום התובעת בזמן שמירת ההיריון העידה על הקשר שבין ההיריון והלידה לבין הפיטורים. "אין בפנינו כל סיבה עניינית אחרת לפיטוריה", כתבה השופטת שדיאור ושקיבלה את עמדת התובעת שלפיה היא הופלתה מחמת האימהות.

בסופו של דבר חויבה המעסיקה לשלם לתובעת 62,161 שקל כפיצוי על הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אי עריכת שימוע, תשלום דמי חופשה, דמי הודעה מוקדמת ואובדן הכנסה בתקופה המוגנת. לסכום זה יתווסף שכר טרחת עו"ד בסך 7,500 שקל.