דיקלה על הפונדקאות: "השנים שחיכיתי נמחקו ברגע שהחזקתי אותה"
שנים של טיפולי פוריות עברו על הזמרת דיקלה לפני ששמעה לעצתה של רונית אלקבץ ופנתה לפונדקאות. בריאיון היא מספרת על המפגש עם התינוקת שחיכתה לה יומיים בגלל הופעה שלא הצליחה לבטל, ומודה שבכלל פינטזה על בן: "תמיד רציתי שיהיה גבר בבית. אני פרימיטיבית קצת". הריאיון המלא - במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"
"הבחירה שלי בהליך הפונדקאות קרתה אחרי שיחה עם רונית אלקבץ", היא מספרת בראיון ל-"7 לילות" של "ידיעות אחרונות" שיפורסם בשישי הקרוב. "רונית אמרה לי, 'אישה לא חייבת היריון, יש נשים שלא יכולות להכיל את זה'. בום, נפלה החלטה שחיכיתי לה תשע שנים. רונית זכרה לברכה פשוט נתנה לי את הלגיטימציה".
השלב הבא מכאן, היה ביורוקרטיה מסובכת וטופסיאדה מתישה. "להפרות אישה שהיא לא מהארץ זה עניין לא פשוט בכלל, הליך מסועף מאוד. הגעתי לחברה ישראלית בשם מנור שיש לה בית חולים בטביליסי, עם 60 אנשי צוות שעסוקים במלאכה הזו של הפריית אם פונדקאית. אחרי שפתחתי תיק, הגיעו המון טפסים ובדיקות ועורכי דין. והרבה כסף. כל הזמן צריך כסף. העלויות מגיעות למאות אלפי שקלים, אבל מה זה כסף לעומת מה שמחכה בסוף התהליך?".
בשלב מסוים היא נסעה לגיאורגיה עם שלומי אלקבץ, אחיה של רונית שאיתו נכנסה לתהליך, אבל לא רצתה לפגוש את הפונדקאית. עד שזה קרה במקרה.
"הפונדקאית יצאה למסדרון. רציתי שהאדמה תבלע אותי. אני מסתובבת וקולטת אותה מסתכלת על הילדה. הלב שלי מתחיל להיקרע. היה לי אינסטינקט שאני חייבת לתת לה להרגיש את הילדה. ואני קולטת שיורדת לה דמעה ואומרת לשלומי, 'תעזור לי, אני מאבדת את זה', וחושבת איך היא תחזיר לי אותה. מה אני אגיד לה? 'תביאי!' לא נעים לי"
"אנחנו נכנסים לחדר עם העריסה הקטנטנה. ואומרים לי, 'הנה היא שם'. אני כולי אש ועל התקרה, ניגשתי לילדה, אמרתי לה, 'זהו, אני כאן, ואת לידי ואני אגן עלייך ואשמור עלייך. את אהובה שלי'. לקחתי אותה לידיים, חיבקתי ונישקתי ולא האמנתי שאני ברגע הזה"
מתי ידעת שזו בת?
"שלושה חודשים אחרי שהודיעו לי שהיא נכנסה להיריון. אני במוצאי שבת באולפן, טלפון: 'מזל טוב! יש לך בת'. שתקתי. תמיד רציתי בן, רציתי ברית, לא יודעת למה, שיהיה גבר בבית. תמיד חשבתי שבן זה יותר קל. אני פרימיטיבית קצת, נו".
תני דוגמה?
"לא יכולה שהאחייניות שלי מסתובבות לידי בשורט. אודם בגיל 14 קשה לי לראות אצל בנות כי גדלתי ממש אחרת, עד היום אני לא
שמה מיני, ואני כבר בת 45. תמיד חושבת שהאישה יותר יפה כשהיא מסתורית, כל דבר ששרוי בו המסתורין יש בו יותר ברכה וסקסיות. אחרי שעתיים עברה לי תחושת ההחמצה. אמרתי לעצמי, 'זהו, נגמר, אני איתה, בפנים. כל הדרך'".
הריאיון המלא - מחר ב"7 לילות", "ידיעות אחרונות".
