שופטת קבעה: סכיזופרן בסכנת חיים ינותח נגד רצונו

גבר ערירי בן 81 סירב לכל טיפול רפואי חרף סכנה מוחשית לחייו. השופטת רבקה מקייס ביקרה בבית החולים שבו הוא מאושפז וקיבלה החלטה

עו"ד עדי חןפורסם: 14.07.18 , 09:51

בפסק דין רגיש שפורסם לאחרונה אישר בית המשפט למשפחה בפתח תקווה לבצע שני ניתוחים בבן 81 המתמודד עם סכיזופרניה, על אף התנגדותו הנחרצת. את ההחלטה קיבלה סגנית הנשיא, השופטת רבקה מקייס, שביקרה בבית החולים שבו מאושפז הקשיש.

לפני כחודש ביקשה הקרן לטיפול בחסויים בבהילות מבית המשפט לאשר לה לחתום בשמו של הקשיש הערירי על הסכמה לניתוח חירום של הפרוסטטה עקב אי ספיקת כליות חמורה. זאת מאחר שהוא מסרב לטיפול בתוקף לניתוח למרות הסכנה הנשקפת לחייו. הקרן מונתה לשמש לו אפוטרופוס ב-2010, בתקופה שבה התגורר בדירה מוזנחת עקב אגרנות כפייתית, והיחידים שהסכים לתקשר עמם היו שכניו. לאורך השנים הוא סירב לשתף פעולה עם הליכים רפואיים ואף התעוור משום שסירב לטפל בקטרקט בעיניו.

תביעה

"הקשיש נתן לי במתנה דירה ברוטשילד"

עו"ד אליהו ביטון

הסכם בין הקשיש לבין ידידו העניק לאחרון נכס של 2.5 חדרים במרכז ת"א בתמורה לכך שסעד אותו ואת בנו. כשהלך לעולמו, הגיעה הפרשה לביהמ"ש

תביעה: הקשיש נתן לי במתנה דירה ברוטשילד

במאי השנה החמיר מצב הכליות שלו והוא אושפז בכפייה בבית חולים במרכז הארץ אך המשיך לסרב לטיפולים. ביום שבו קיבלה השופטת מקייס את הבקשה היא מינתה עורך דין שביקר את הקשיש ואישר שהוא מעדיף למות ולא לעבור את הטיפולים שהוצעו לו – ניתוח, קטטר או דיאליזה.

כדי לקבל החלטה היא קבעה דיון בבית החולים שבו מאושפז הקשיש כדי שתוכל להתרשם ממנו ישירות, אלא שהוא הודיע שאינו מעוניין לפגוש אותה והדיון נערך בלעדיו, בנוכחות הצוות הרפואי, גורמי רווחה, עורך הדין שלו ושכניו. מחוות דעת הרופאים עלה כי מאז האשפוז מצבו של הקשיש השתפר, והוא מרוצה מכך, וכי כולם תומכים בביצוע הניתוח בשילוב של ניתוח קטרקט במקביל.

בנסיבות אלה החליטה השופטת שהשמירה על חיי הקשיש ואיכותם מחייבת להורות על ביצוע שני הניתוחים למרות התנגדותו. היא הסבירה כי כשבית המשפט מורה על פעולה שנוגדת רצונו של אדם שמונה לו אפוטרופוס, הוא חייב "לערוך שקלול של התועלת הטמונה בטיפול מול הנזק האפשרי הכרוך בו".

כלומר, בית המשפט צריך לבחור פעולה ש"תגדיל במידה הרבה ביותר את רווחתו" ולוודא כי הפעולה תיטיב עמו ולא תכביד עליו או תזיק לו.

השופטת מקייס קבעה שלטעמה המקרה הזה עומד באמות המידה הללו, שכן אין פתרון חלופי לניתוחים, ואם לא יבוצעו - יחריף מצבו של הקשיש והוא יימצא בסכנת חיים ממשית.

היא ציינה כי שיחה ששמעה בין הקשיש לבין שכנתו שכנעה אותה שהוא רוצה להמשיך לחיות, ומכאן שסירובו לניתוח נובע ממצבו הנפשי. לדבריה, העובדה שהוא מרוצה מכך שמצבו הבריאותי השתפר מאז האשפוז מעלה את הסיכוי שדווקא ייצא שבע רצון מהניתוח. לפיכך היא התירה לקרן לחתום על ההסכמה לביצוע הניתוחים.

בתום פסק הדין הוסיפה השופטת מקייס מילים חמות של הערכה לכל הגורמים המעורבים – בית החולים, הצוות הרפואי, גורמי הרווחה, הקרן, שכניו של הקשיש ועורך הדין שמונה לו – אשר "דואגים לו כחלק ממשפחתם וזאת ללא כל חובה למעט החובה שבלב".