כיתה ז'. הפסקה. רואים פורנו בכיתה

ערב עם חברים שהם אנשי חינוך, מנהלים ומורים בבתי ספר חשף בפניי תופעה חולה ושורטת נפש. תקראו לי חשוך, אבל חייבים לעשות משהו

יוסף שפייזרפורסם: 13.07.18 , 09:42

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

שימו לב לנתון הבא: הגיל הממוצע שבו נחשפים ילדים לפורנוגרפיה הוא 8. שמונה. ריבונו של עולם, קראתם טוב. גיל שמונה. תקראו לי חשוך, נבער, פונדמנטליסט, אבל הדבר הזה הזוי. הוא חולה. הוא שורט את הנפש. אין כלום ושום דבר בינו ובין חופש.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ועכשיו סיפור קצר. פורים האחרון, בסלון אצל אחד החברים. יושבים כל המי ומי, מנהיגים צעירים ואנשי חינוך סביב השולחן. אחת הנשים, מחנכת בתפקידה, משתפת את הנוכחים פעורי העיניים בתופעה ישנה-חדשה בהפסקות בית הספר: קבוצות קבוצות של נערים בכיתה ז' יושבים בכיתה עם הטאבלטים שחולקו על ידי בית הספר, וצופים יחדיו, כן, כן, בפורנו. מול המורה. לא מקרה בודד. לא הפסקה אחת. קבוצות רבות והפסקות רבות.

אחרי השיתוף המדהים הזה הגיע זמן הווידויים. רכזת השכבה מתיכון א' ומנהל בית הספר מתיכון ב'. כולם מספרים על התופעה המופרכת שבמסגרתה ילדים, י-ל-ד-י-ם, צופים בסרטים פורנוגרפיים בקבוצה. אחד הנוכחים, חבר טוב, שאל מה עושים המורים מול התופעה, ונענה במבט מיואש. אם להורים לא אכפת, אין אנו יכולים לעשות דבר.

הדבר הזה שרט אותי. גדלתי במשפחה חילונית, על טהרת החופש והשוויון, אבל משהו בשנים האחרונות חצה הרחק מעבר למחוזות הרצוי והנורמלי (גם בחברה הדתית המצב לא יותר טוב). לילד בגיל בן 8 אין את הכלים, או היכולת, להבין מה נכון ומה לא בסרטים כאלה. כשילדים בכיתה ז' צופים בפורנו בזמן שהמחנכת נמצאת מטרים מהם, משהו בטבעיות והנורמלית נפגם.

אל תבלבלו לי את המוח על חופש. זה לא חופש. זו תהום. והילדים האלה צוללים לתוכה. קשה לכם? תתמודדו. זו האמת.

והאמת היותר קשה היא שמי שאחראי לתהום הזו הם אנחנו, הבוגרים. במסגרת הריצה האינסופית אחר כל פיתוח וכל טרנד, הכנסנו את הדור שלנו ואת הדור הבא למצב שבו אנחנו והם חשופים לקרינה בלתי מסוננת של תכנים ללא כלים להתמודד איתם. אני מאמין בכל לבי שילד נידון לחוסר אונים מוחלט מול תכנים כאלה. מחשבות מעודנות יותר על אהבה, יחסים או זוגיות הן עורבא פרח עבורו.

שמרתי את הדברים מאז בבטן ושיתפתי כמה חברים טובים. אבל השבוע ראיתי את הדיון שעסק בהצעת החוק לסינון אתרים פוגעניים בוועדת הכלכלה של הכנסת, שבה חברים מכל קצוות הקשת הפוליטית. הם ישבו פעורי פה מול הנתונים האלה ואני החלטתי שדי. אסור לחכות. אם זה לא יבוא מלמעלה, זה יבוא מלמטה. יותר מדי אנשים נדהמים, פחות מדי מעשים. וככל שנגיד זאת יותר בקול, ככל שנפעל - המודעות תעלה והפתרונות בעקבותיה.

לפי הסטטיסטיקות, נותרו שנים ספורות בלבד עד שהסוגיה תיגע בי באופן ממשי וישיר. את זה האבא לתינוקת כותב עכשיו. לכן החלטתי לעשות מעשה. שוחחתי עם כמה אנשי חינוך, מנהלים, מפקחים ומורים, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, הביעו נכונות לשיתוף פעולה על מנת להקים פורום מיידי שיציג את הבעיה, יציף אותה, וייתן מענה ברמה הארצית - הן בחינוך הדתי והן בחינוך הממלכתי.

בקשתי אליכם היא: עזרו לי. אם אתם מכירים מחנכים טובים ומסורים, מורים, מנהלים או כל מי שרגיש לעניין, רוצה ויכול לסייע – פנו אליי בפייסבוק ותייגו אותו. אנחנו כבר נפנה אליו.