סופר מריו: מסלול המכשולים של מנדז'וקיץ'
מי שאחראי על השער החשוב ביותר בתולדות הכדורגל הקרואטי עד כה, בחצי הגמר מול אנגליה, לא מתכוון לעצור שם. נדב יעקבי מביא את סיפורו של הילד שנאלץ לחצות פעמיים את הגבול בניגוד לרצונו, וביום ראשון (18:00) יוכל להביא לנבחרת שלו גביע מדהים
מריו מנדז'וקיץ' הוא האיש שכבש את השער החשוב ביותר בהיסטוריה של נבחרת קרואטיה, לפחות בינתיים: שער הניצחון בחצי הגמר מול אנגליה, זה שהעלה אותה לגמר המונדיאל מול צרפת.
יכול להיות שבגמר ביום ראשון (18:00) יהיה מישהו שיבקיע שער חשוב יותר, שיטיס את הגביע לזאגרב. אבל עד שזה יקרה - אם בכלל - מריו מנדז'וקיץ' כבר נכנס לספרי ההיסטוריה.
מנדז'וקיץ' הוא אחד מ"שלישיית הזהב" של נבחרת קרואטיה, לצידם של הקפטן לוקה מודריץ' מריאל מדריד ואיבן רקיטיץ' מברצלונה. אבל הוא שונה מהם. בעוד שהקשרים מודריץ' וראקיטיץ' הטכניים והאלגנטיים הם הנסיכים של נבחרת קרואטיה, למנדז'וקיץ' הדורסני יצא שם של "ילד רע".
הוא אוהב להתווכח, יוזם פרובוקציות, לא מתבייש להתגלגל על הדשא ולהיאנק מכאבים מדומים כדי לבזבז זמן, והיה מעורב לאורך הקריירה באין ספור שערוריות, כרטיסים אדומים, השעיות וקנסות.
"יכול לשחק שני משחקים בלי לעצור"
אבל לפני הכל הוא שחקן ענק: סקורר מחונן ולוחם ללא חת, שחקן שלא מפסיק לרוץ ולהיאבק עבור הקבוצה שלו. הוא כבש את השער מול אנגליה כמה דקות אחרי שנפצע במפגש חזיתי עם השוער האנגלי ג'ורדן פיקפורד ונראה היה שהוא בקושי עומד על הרגליים.
פליקס מאגאת, מי שאימן אותו בוולפסבורג, אמר עליו: "למריו יש כושר מטורף. הוא יכול לשחק שני משחקים שלמים בלי לעצור לדקה".
העיתונאי הקרואטי אלכסנדר הוליגה כתב עליו ב"גארדיין": "הוא פותח את הגנות היריב עם התנועה הבלתי פוסקת שלו. הוא מפנה שטחים לאחרים או חותך מהאגף. הוא אשף ביצירת לחץ על שחקני היריב וכמובן, הוא אחד החלוצים הטובים בעולם בכל מה שקשור למשחק ראש. וגם כאשר הוא לא כובש, הנוכחות שלו ברחבה משמעותית מאוד. אז מה אם הוא קצת משוגע, זה שווה את זה".
מנדז'וקיץ' כבר לא ילד. הוא בן 32, משחק בנבחרת כבר 11 שנה והבקיע 32 שערים ב-88 משחקים. רק שחקן אחד, דאבור שוקר האגדי, כבש יותר ממנו במדים הלאומיים. אלא ששוקר, שהבקיע 45 שערים במדים המשובצים, כבש בחצי גמר המונדיאל של 1998 והפסיד. מנדז'וקיץ' לעומתו כבש באותו שלב וניצח.
השער הדרמטי בהארכה מול אנגליה היה הראשון שלו במונדיאל ברוסיה. במרבית המשחקים הוא לא הצטיין, בחלקם אף היה חלש. אבל הוא ידע להתעלות במשחקי המאני טיים. ברבע הגמר מול רוסיה הוא בישל לאנדריי קרמאריץ' את שער השוויון. בחצי הגמר, כאמור, הוא ניצל טעות בהגנה האנגלית כדי לעקוץ בדקה ה-109.
"מה שקרה כאן הוא נס", אמר מנדז'וקיץ' בסיום. "רק קבוצות גדולות יכולות להיות אמיצות כמונו ולחזור מפיגור מול נבחרת כמו אנגליה. היינו כמו אריות על המגרש וכך נהיה גם בגמר מול צרפת". ומנדז'וקיץ' הוא כנראה מלך האריות.
זכור מאין באת ולאן אתה הולך
הוא אריה על המגרש, אבל בעל לב רחום וחנון מחוצה לו. לפני ארבע שנים אירעו שטפונות אדירים באזור שליד סלבונסקי ברוד, העיר הקטנה בה נולד. יותר מ-15 אלף איש פונו מבתיהם. באחד הימים הגיעו למקום שלוש משאיות עמוסות בשמיכות, אוהלים, מזון ותרופות. מריו מנדז'וקיץ' אירגן את המשלוח ושילם עליו מכיסו. לפני שנה הוא תרם 20 אלף אירו ליחידת לוחמי האש של סלבונסקי ברוד.
גם במהלך המונדיאל ברוסיה הוא לא שכח את עיר הולדתו. ביום רביעי הוא שילם על הבירה של כל אלפי האוהדים שצפו בשידור המשחק בכיכר המרכזית של העיר - כ-3,500 אירו במצטבר. כשהסתיים המשחק מול אנגליה מריו שלף את דגל קרואטיה שעליו הכתובת "סלבונסקי ברוד".
סלבונסקי ברוד נמצאת במזרח קרואטיה, לא רחוק מהגבול עם בוסניה. גרים בה רק 60 אלף תושבים, אבל היא זכתה לתהילת עולם כשתחנת הרכבת שלה הופיעה בסרט "רצח באוריינט אקספרס".
הוא בילה את מירב זמנו עם אחותו איבנה ובן הדוד מרינו מאסלוב. כשהיה בן חמש פרצה מלחמת האזרחים ביוגוסלביה. בשל הקרבה לגבול ולאזורי הלחימה החליטו האב מאטו והאם ייליצה לברוח. הם ארזו את מעט המיטלטלים שלהם ונסעו לגרמניה. הפליטים החדשים התמקמו בעיירה דיצינגן, לא רחוק משטוטגרט.
מריו הקטן אהב את הסביבה החדשה. הוא השתלב היטב בבית הספר הגרמני והחל לשחק כדורגל בקבוצה המקומית. משפחת מנדז'וקיץ' חיה מהיד אל הפה, אבל לפחות הייתה רחוקה מהמלחמה הנוראית. לילדים זו הייתה תקופה מאושרת.
אבא מאטו, שהיה מגן חובבן בקרואטיה, החל לשחק בקבוצה הבוגרת של דיצינגן בעוד מריו הבן עשה פלאים בקבוצת הילדים. אולם אחרי חמש שנים קיבלה המשפחה בשורה קשה: השלטונות בגרמניה סירבו להאריך להם את אשרת השהייה מאחר והמלחמה ביוגוסלביה הסתיימה. הם נאלצו לחזור הביתה, לקרואטיה המרוסקת.
מריו, אז כבר בן 10, נקלט במחלקת הנוער של מארסוניה, הקבוצה של סלבונסקי ברוד. מארסוניה היא קבוצה קטנה בקרואטיה, אבל יצאו ממנה כמה כוכבים גדולים, ביניהם גם איביצה אוליץ', היום עוזר המאמן של הנבחרת.
הדרך למעלה
מנדז'וקיץ' ערך את הבכורה בבוגרים של מארסוניה בגיל 18, ואחרי שהבקיע 14 שערים ב-23 משחקים בליגה השנייה רכשה אותו נ.ק. זאגרב. מי שאימן אותו באותה תקופה היה מירוסלב "צ'ירו" בלזביץ', האיש שהוליך את נבחרת קרואטיה לגדול הישגיה עד עתה – חצי גמר המונדיאל ב-1998.
אחרי עוד עונה טובה מריו המשיך בהתקדמות. התחנה הבאה הייתה דינמו זאגרב, קבוצת הפאר של קרואטיה שרכשה אותו ב-2007 תמורת 1.3 מיליון יורו – סכום עתק בכדורגל הקרואטי. לדינמו היה את הכסף אחרי שמכרה את אדוארדו דה סילבה, הברזילי המתאזרח, ב-7.5 מיליון ליש"ט לארסנל.
שלוש שנים שיחק מנדז'וקיץ' בדינמו וכבש 63 שערים ב-128 משחקים. בשלב הזה הוא כבר הפך לשם מוכר באירופה ומי שזכתה בו הייתה וולפסבורג.
בקיץ 2012 הופיע מריו מנדז'וקיץ' גם על הבימה הבינלאומית. חמש שנים אחרי הופעת הבכורה שלו בנבחרת, הוא כיכב ביורו כשכבש צמד בניצחון על אירלנד ועוד שער ב-1:1 מול איטליה. שלושת השערים הללו סללו את דרכו לקבוצה הגדולה ביותר בגרמניה, באיירן מינכן, ששילמה עליו 13 מיליון יורו.
עם באיירן הגיע מנדז'וקיץ' לגמר ליגת האלופות והבקיע את השער הראשון בגמר בוומבלי, כשבאיירן ניצחה את בורוסיה דורטמונד 1:2. בכך הוא הפך לקרואטי הראשון שמבקיע בגמר הצ'מפיונס. ארבע שנים לאחר מכן הוא עשה זאת פעם נוספת, במדי יובנטוס מול ריאל מדריד.
מנדז'וקיץ' סיים את עונת 2013-14 כמלך השערים של באיירן, עם 26 כיבושים, ולמרות זאת לא הסתדר עם המאמן החדש פפ גוורדיולה והחליט לעזוב. "הסגנון שלו לא מתאים לי" הוא אמר, וחתם באתלטיקו מדריד.
אין ספק שהסגנון של צ'ולו סימאונה התאים הרבה יותר לתכונות של מנדז'וקיץ', אולם גם הרומן עם אתלטיקו היה קצר. למרות שכבש 20 שערים בכל המסגרות הוא עזב אחרי שנה. ועדיין נותרו לו זיכרונות נהדרים: שער הניצחון מול ריאל מדריד בסופר-קאפ הספרדי ותצוגה ענקית ושער בניצחון הליגה 0:4 על ה"בלאנקוס".
אגב, באותה עונה יחידה באתלטיקו, מנדז'וקיץ' שיתף פעולה עם אנטואן גריזמן - מולו ישחק ביום ראשון בגמר המונדיאל. ביוני 2015 החתימה יובנטוס את מנדז'וקיץ'. מקרי או לא: זו הייתה הפעם השלישית ברציפות שהוא הצטרף לקבוצה שבדיוק הפסידה בגמר ליגת האלופות, אחרי באיירן ב-2012 ואתלטיקו ב-2014.
בעונה השנייה שלו ביובה, אחרי שגונסלו היגואין הגיע מנאפולי, החליט המאמן מסימיליאנו אלגרי להסיט את הקרואטי מעמדת החלוץ המרכזי לצד שמאל של המגרש. לא כל כוכב היה מוכן למהפך שכזה, אבל מריו המציא את עצמו מחדש כשחקן אגף, וקיבל תשבחות אדירות. הוא הבקיע פחות שערים, אולם תרם תרומה ענקית בתפקידו החדש.
והוא גם הבקיע, בכל זאת, ועוד איזה שער. איך אפשר לשכוח את שער הפלאים בגמר הצ'מפיונס מול ריאל מדריד בקארדיף: בעיטת היעף הווירטואוזית שלו זכתה להשוואות לשער של זינדין זידאן בגמר 2002. יובה אומנם הפסידה 4:1 אבל השער של מריו הוא ללא ספק אחד היפים ביותר שהובקעו אי פעם בגמר האלופות.
ובכלל, מנדז'וקיץ' אוהב להבקיע מול ריאל מדריד, זו שבמרכז ההגנה שלה ניצב רפאל ואראן, הבלם הנפלא של נבחרת צרפת, עימו ייפגש שוב ביום ראשון בגמר הגדול במוסקבה.
הוא היה דמות מפתח במשחק הגדול ואולי הדרמטי ביותר שהתקיים בעונה האחרונה - גומלין רבע גמר ליגת האלופות בברנבאו, אחרי שריאל הביסה את יובה 0:3 בטורינו במשחק הראשון. למרות שאף אחד לא נתן לה סיכוי לקאמבק, "הגברת הזקנה" נתנה משחק לפנתיאון.
מנדז'וקיץ' היה הגיבור הגדול כשהבקיע בשתי נגיחות אדירות במחצית הראשונה. בלז מטואידי, שגם הוא ישחק ביום ראשון בלוז'ניקי, העלה את יובה ל-0:3, לפני שריאל קיבלה פנדל מפוקפק בדקה ה-90. כריסטיאנו רונלדו – שישתף בעונה הקרובה פעולה עם מנדז'וקיץ' – הבקיע ושלח את ריאל לחצי הגמר.
אז, ב-11 באפריל, מנדז'וקיץ' ניצח בקרב אבל הפסיד במערכה. הוא היה נפלא, כבש צמד, אבל זה לא הספיק. ביום ראשון יש למריו מנדז'וקיץ', הילד הפליט, הזדמנות של פעם בחיים לא רק לנצח אלא גם להפוך לאגדה, אם יביא את גביע העולם לקרואטיה. ושלא יהיה ספק, אם קרואטיה תוכתר כאלופת עולם – הגביע יגיע לביקור בסלבונסקי ברוד.
לפנייה לכתב/ת 
