33 שנה אחרי האונס בצבא: החיילת דורשת הכרה

משרד הביטחון דחה בת 52 שביקשה להכיר בנכות הנפשית שנגרמה לה באירוע. היא פנתה לביהמ"ש שחייב לבדוק את דרישתה באופן "ענייני"

מערכת psakdinפורסם: 15.07.18 , 07:20

בפסק דין שהותר לאחרונה לפרסום ביטלה ועדת הערר שבבית משפט השלום בחיפה החלטה של משרד הביטחון שלא להכיר בנכות הנפשית שנגרמה לאישה שנאנסה במהלך שירותה הצבאי לפני כ-33 שנים. יו"ר הוועדה, השופטת כמאלה ג'דעון, התרשמה שהאישה, כיום בת 52, עמדה בנטל הראשוני להוכחת הקשר שבין מצבה הנפשי לבין האירוע והורתה לקצין התגמולים לבחון את תביעתה בשנית.

ב-1985 נאנסה המערערת על ידי שני חיילים ששירתו עמה בבסיס. היא לא שיתפה איש במה שעבר עליה, אבל כעבור כחודשיים ניסתה להתאבד. אמה מצאה אותה והבהילה אותה למיון, ורק לאחר מכן סיפרה לה בתה שנאנסה. מאחר שמדובר היה במשפחה שכולה פנתה האם לגורמים במשרד הביטחון, ואלה יעצו לה לא לחשוף את המקרה מחשש שהדבר ידרדר את מצבה הנפשי של הבת.

"מתחזה:

משרד הביטחון נגד חייל עם פוסט טראומה

עו"ד יואב צח-וכס

קצין התגמולים, שהכיר בגשש לשעבר כנכה צה"ל עקב PSTD, חזר בו אחרי כמה שנים מהחלטתו. אבל החייל פנה לבית המשפט - וניצח

משרד הביטחון על חייל עם פוסט טראומה: "מתחזה"

אלא שבחלוף השנים הוסיף מצבה להידרדר וגם טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים לא הועילו לה. בעקבות המלצת גורמים באגף לשיקום משפחות שכולות היא הגישה ב-2011 תביעה לקצין התגמולים כדי שיכיר בנכותה הנפשית. לאחר כשנתיים נדחתה בקשתה בטענה שזכות התביעה שלה התיישנה שלוש שנים לאחר השחרור וכי ברישומי הצבא אין אזכור לאונס.

בערר שהוגש בפברואר 2014 באמצעות עו"ד מרב וייס-קרטיה, תוארה השתלשלות האירועים מאז האונס. היא צירפה עדויות של גורמים שונים באגף המשפחות השכולות שבין היתר העידו שבזמנו הומלץ לה שלא לחשוף את המקרה.

מנגד, פרקליטות מחוז חיפה טענה שקצין התגמולים עומד מאחורי החלטתו. לדבריה, ניסיון ההתאבדות נבע "ממצוקה אישית", ולא אירע בסמוך לאונס. עוד נטען כי המערערת הגישה את תביעתה כ-25 שנה לאחר המקרה – דבר שהקשה על בירור הדברים.

אין התיישנות

השופטת כאמלה ג'דעון ציינה שעילת התביעה אמנם התיישנה מזמן, אך חוק הנכים מאפשר להאריך את מועד ההתיישנות ככל שהנכות נגרמה על ידי "חבלה רשומה", כלומר פגיעה מתועדת. במקרה הנוכחי התיעוד הרפואי מהאשפוז שלאחר ניסיון ההתאבדות של העוררת עונה על כך.

כמו כן, השופטת התרשמה שעדויות והתכתבויות שצורפו לערר תמכו בגרסת המערערת שלפיה נאנסה כחודשיים קודם לכן. ממצאים אלה הובילו לקביעה כי יש סמיכות זמנים בין ניסיון ההתאבדות לבין האונס ולכן אפשר להאריך את תקופת ההתיישנות על זכות התביעה.

אף שנמנעה מלקבוע מסמרות בעניין הגורם המדויק שדרדר את מצבה הנפשי של האישה, פסקה השופטת ג'דעון שהיא עמדה בנטל ההוכחה הראשוני לעצם התרחשותו של האונס.

בנסיבות אלה בוטלה החלטת קצין התגמולים והוא חויב לבדוק "עניינית" את תביעתה של העוררת. כמו כן, הוא חויב לשלם לה שכר טרחת עו"ד בסך 6,000 שקל.