דור הזהב: צרפת צפויה לשלוט בשנים הקרובות
המנהיגות של גריזמן, האוזן המוזיקלית של פוגבה ולהט הנעורים של אמבאפה. צרפת הייתה הנבחרת הכי טובה במונדיאל ואין סיבה שהיא לא תשלוט בעולם גם בשנים הבאות
פתיתי הקונפטי המוזהבים התערבבו עם טיפות הגשם העצומות שהחליטו להופיע לטקס הסיום. הם נתקלו אלה באלה, צנחו על ראשי כל המעורבים, למעט ולדימיר פוטין שזכה למטרייה, וממרומי היציע הצטיירה תמונה שדומה לארגז חול מוזהב, כזה שיכולים לשחק בו רק ילדי מיליארדרים. על משטח הזהב התגלגלו אמבאפה ודמבלה, פבאר והרננדז, כולם אכן ילדים, שניצחו במשחק הגדול מכל. אלופי ההווה והעתיד.
ויוה לה פראנס
- פול פוגבה: "ילדים יזכרו את זה כל חייהם"
- הרשת חוגגת: "אמבאפה - פלה החדש"
- צרפת ניצחה בגמר, קרואטיה בקרב האוהדים. צפו
- כל המספרים מאחורי הזכייה של צרפת
- חגיגות הזכייה הסתיימו עם שני הרוגים
אלופי ההווה בצדק. צרפת לא הבריקה בכל רגע, אבל הציגה שילוב אדיר בין אתלטיות, הגנה קבוצתית חזקה, מנהיגות ומספיק רגעי קסם של שחקני־העל שלה. היא לא זכתה ליריבות קלות בדרך, אלא לקחה את הגביע דרך החלק הקשה יותר של ההגרלה. ארגנטינה, אורוגוואי, בלגיה וקרואטיה הן לא נמושות, רחוק מכך, ואף אחד מהמשחקים האלה צרפת לא "גנבה", גם לא הייתה זקוקה להארכה.
צרפת הייתה הנבחרת הכי טובה במונדיאל, שאפשר להגדירו בין הטובים, ובוודאי משחק הגמר היה כזה. אבל מעבר לזכייה, המטרה הנעלה ביותר של כל מדינת כדורגל, המונדיאל בכלל והגמר בפרט סיפקו לנו גם הצצה לשנים הבאות של צרפת, לאפשרות המאוד ריאלית שתישאר הנבחרת הטובה ביותר בטורניר הגדול הבא בעוד שנתיים. ובזה שאחריו, ובזה שאחריו. כמה חבל שהמונדיאל הנפלא הזה הסתיים, אבל עבור הצרפתים מדובר רק בהתחלה.
בחלק הראשון של הגמר, זה שצרפת הייתה פחות טובה בו, בהרבה, היא נראתה כמו בלא מעט משחקים אחרים - עושה הגנה כמו שצריך ומנצלת מצבים נייחים (וגול עצמי, כל המגמות של המונדיאל במחצית אחת) - אבל השער של פוגבה, ובעיקר המסירה שלו כמה שניות קודם, וזה של אמבאפה, העצימו את ההבנה למה שצרפת הזו, מאורגנת ויעילה כמו שהיא, עוד יכולה להיות. היא זכתה במונדיאל בהילוך נמוך, וזו מחמאה, לא ביקורת.
גם לפני שני עשורים זכתה צרפת במונדיאל. הנרי וטרזגה היו אז בני 20, ויירה 21, זידאן 25, ואפשר להמשיך את הרשימה. החבר'ה האלה אולי לא שלטו בעולם לעוד מונדיאל, אבל כן זכו גם באליפות אירופה, והמצב בצרפת הנוכחית מרשים עוד יותר. עם גיל ממוצע של 24 לשחקני ההרכב, הכי צעיר במונדיאל, ופס הייצור שהולך וממשיך לעבוד (50 שחקנים במונדיאל נולדו בצרפת, הרבה יותר מכל מדינה אחרת), נמשיך לדבר על אלופת העולם הזו הרבה שנים.
גם על אמבאפה. זה טורניר שייזכר כראשון של הסופרסטאר הענק הבא. אמבאפה, שהפך לשחקן הכי צעיר אחרי פלה שמבקיע בגמר, מקבל את הכבוד שלו מכולם, אבל גם את פוגבה, שדווקא זכה ללא מעט ביקורות, צריך לשבח. במשך דקות ארוכות עבר פוגבה בין היציעים וסימן למבקרים "אני לא שומע אתכם עכשיו". הוא לא צריך להוכיח, וגם דשאן לא. הכדורגל הצרפתי לא היה מרהיב, אבל יעיל, ועל האדם השלישי בלבד בהיסטוריה, שמניף את גביע העולם כשחקן וכמאמן, קשה להעביר ביקורת.
חלק משחקני הספסל של צרפת פרצו למגרש עוד לפני שהאוויר שיצא מפיו של השופט נסטור פיטאנה הפיק את צליל המשרוקית. על הדשא היו המון שחקנים גדולים, משמעותיים, אבל את הריצה הראשונה, הסמלית ביותר, עשו כמעט כולם לכיוונו של גריזמן. חלוץ אתלטיקו מדריד הונף באוויר על ידי כמה חברים, עד שאחד מהם החליק וגריזמן נפל.
הגיוני שכמעט כולם רצו לגריזמן. הוא הסמל הגדול ביותר של אלופת העולם החדשה, משלב בין עבודה נכונה על המגרש, שמחת חיים צעירה והכי חשוב - מוסיף מנהיגות. לצרפת הייתה חסרה המנהיגות הזו וגריזמן סיפק אותה. מעמדתו הקדמית הוא כיוון את כל השחקנים מאחור, דאג שהמבנה הקבוצתי לא יתפרק. התנועה שלו פתחה הזדמנויות לשחקנים אחרים, בעיקר לאמבאפה. בשמונת משחקי הנוקאאוט ביורו האחרון ובמונדיאל הנוכחי גריזמן כבש ובישל 12 שערים. האיש מעורב בכל אירוע מסוכן. הוא הוכשל לפני השער הראשון, מסר לפוגבה את הכדור שהוביל לשלישי.
תחת הגשם הכבד ניגש גריזמן למודריץ', החזיק את צווארו והוסיף חיבוק.
מודריץ' נבחר לשחקן הטורניר, ובצדק. כמעט כל האצטדיון, רוסים וברזילאים יחד, דחפו אותו, דחפו את קרואטיה, ששיחקה יפה יותר, מעניין יותר. לא העייפות הפילה אותה אלא השטויות הקטנות. שער עצמי (הראשון בגמר מונדיאל), נגיעת יד סתמית. במשחק הזה ספציפית הגיע לה לא פחות.
קרואטיה איבדה הזדמנות חד-פעמית. נדיר שנבחרת שהיא לא מהגדולות המסורתיות מגיעה לגמר, ולקרואטים אין באופק דור זהב כמו זה שקיבל אתמול מדליית כסף. לצרפת יש, עוד ועוד. זה היה גמר גדול למונדיאל גדול ועם אלופה שיכולה להיות עוד הרבה יותר גדולה. כזו שממשיך לרדת עליה גשם של זהב.
לפנייה לכתב/ת 
