דמארי: "אתה נכנס לדיכאון, חוזר עם הרגשה רעה הביתה"
מחלה, פציעות, התאקלמות לקויה, ירידה חדה בכושר. מאז שעומר דמארי עזב את הפועל ת"א ב-2014 הוא בעיקר סבל מכדורגל, אבל מקווה שהחזרה לאדום תציל לו את הקריירה. עכשיו הוא שובר שתיקה ארוכה: "הפועל אצלי עמוק בנשמה, הושפלתי אצל רוטן"
"עברתי ארבע שנים קשות. רוב הזמן כבר לא נהניתי מכדורגל. ייקח לי זמן לחזור ליכולות שלי. אתה מנסה לדרבן את עצמך. לשאול מה אתה עושה לא טוב, איך אתה חוזר לתקופה הטובה שנראית כל כך רחוקה פתאום. תקופה בלי משחקים פוגעת מקצועית. הדריבל והסיומת כבר לא אותו דבר, אתה מאבד חדות. ייקח לי זמן לחזור ליכולות האלו".
עומר דמארי (29) יצא לאירופה בתור מי שנחשב לאחד מהשחקנים שיובילו את נבחרת ישראל בעתיד, הקבוצה הגרמנית הוציאה עליו יותר ממה שגוואנגז'ו R&F שילמה למכבי ת"א עבור ערן זהבי. אבל השנים האחרונות היו בסימן הידרדרות מתמדת, וכעת הוא מקווה לחזור לטופ המקומי אחרי החתימה במועדון בו הצליח בענק בעבר – הפועל ת"א. ממחנה האימונים בפולין הוא מדבר על הקריסה והתקווה לקאמבק.
מזל משתנה ביבשת
בין 2011 ל-2014 דמארי היה איש המטרה של האדומים. ב-135 הופעות בכל המסגרות הוא מצא את הרשת 71 פעמים, ומשם ההתקדמות באירופה הייתה זריזה. הוא הספיק לתרום לאוסטריה וינה 10 שערים ב-15 הופעות בלבד, לפני שהקבוצה ששילמה להפועל 1.5 מיליון עשתה עליו קופה. אימפריית רד בול שמה עליו יד, רק שהדברים התהפכו עבורו: בינואר 2015 לייפציג רכשה אותו ב-7 מיליון יורו, אלא שרגע לפני המעבר הוא חלה במחלת הנשיקה והגיע לא מוכן לליגה הגרמנית השנייה.
רד בול העבירה אותו לקבוצה אחרת של הקונצרן, זלצבורג האוסטרית, והוא פתח עם שלושה שערים בארבעה משחקים, אבל אז שבר את כף הרגל באימון.
את תחילת 2016/17 הוא העביר ללא הצלחה בקבוצה נוספת של רד בול, בניו-יורק, ובשנה וחצי האחרונות התקשה במכבי חיפה. מעבר לכך, דמארי לא ערך הופעה בנבחרת כבר שלוש שנים.
ואחרי כל הרגעים הקשים, דווקא בתחנה האחרונה, מכבי חיפה, דמארי נשבר: "זה קרה כשפרד רוטן בעט את הכדור לכיוון שלי", חושף החלוץ. זה קרה, כזכור, אחרי שדמארי אמר למאמן ההולנדי כי אינו כשיר לעלות כמחליף במשחק ליגה. "לא ציפיתי לדבר כזה", הוא אומר, "זו הייתה השפלה, כי אני לא איזה ילד שעלה מהנוער או משהו כזה. כל התסכול של מה שעברתי בשנים האלה יצא החוצה מאותו הרגע. אני לא יודע אם הוא כיוון אליי, אבל זה פגע בי מאוד. מאותו רגע סיימתי את הסיפור בחיפה".
דיברת עם רוטן על האירוע?
"לא היה לי איתו קשר עין יותר. מאותו רגע שלחו אותי לטיפולים בלי השחקנים האחרים, הפרידו אותי מהם. אף אחד לא נתן לי הסברים, מו אלאך ורוטן לא דיברו איתי. עוד לפני כן זו הייתה שנה מוזרה. הגעתי למצב שאני יורד לספסל אחרי משחק לא טוב אחד, מה שפגע לי עוד יותר בביטחון. אין שם סבלנות, רוצים תוצאות מיידיות, כמה שיותר מהר".
זו הסיבה לכך שהקבוצה נכשלת כבר שבע שנים ברציפות?
"אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק, היו בין השאר היררכיה לא ברורה והרכבים משתנים, אבל זה מועדון גדול עם קהל מדהים ותנאים להצליח. מבחינתי שיצליחו, אני משוכנע שהאנשים בחיפה ימצאו בסופו של דבר את הדרך הנכונה".
מאז שעזבת את אוסטריה וינה הבקעת רק שמונה פעמים.
"כשאתה לא משחק בדיוק בשיא שלך בגלל פציעות או מחלה, אתה לא יכול להבקיע. אבל אני המבקר הגדול ביותר של עצמי, ויכול להגיד חד-משמעית שלא הייתי טוב גם כשקיבלתי צ'אנס. בגרמניה, למשל, הרגשתי לא מוכן פיזית ומנטלית, הרמה בליגה השנייה הייתה גבוהה מאוד. בשורה התחתונה לא סיפקתי את הסחורה".
תוסיף לזה משקולת של שבעה מיליון יורו.
"ברור שכשאתה הופך לשחקן הכי יקר של המועדון באותה תקופה יש לחץ וציפיות, כך שזה לא הוסיף לי. כשלא הולך מתחילות הביקורות, ואני הייתי במוקד. זה התחיל כדור שלג אחד גדול, הביטחון נעלם ומצאתי את עצמי במקומות לא טובים. גם קיבלתי החלטות לא נכונות, מעברים שפגעו בקריירה שלי, בעיקר לניו-יורק. לא מעניין אם אתה בגן עדן – כשאתה לא מצליח ומגיע לרגעים קשים, אתה נכנס לדיכאון, חוזר עם הרגשה רעה הביתה".
"הגעתי הביתה"
אצל העולה החדשה דמארי ישתכר 220 אלף דולר, אחרי ששוחרר מלייפציג וקיבל פיצוי של 300 אלף אירו. "ברור שכשחתמתי בגרמניה לא חשבתי לרגע שאחזור כל כך מהר לישראל", הוא מודה, "אבל לפחות הגעתי הביתה, למקום בו אני חושב שאוכל לחזור לעצמי. ויתרתי על הרבה כסף, אבל בקריירה הפסדתי מיליוני שקלים כי לא רציתי להיות במקום בו אני לא רוצה לשחק".
גם הפועל באר שבע והפועל חיפה ניסו להחתים אותו הקיץ, אבל דמארי בחר לחזור לוולפסון: "הפועל הראו שהם רוצים אותי יותר מכולם. זה המקום שהיה לי הכי טוב בו בקריירה שלי. מטרות? לא חכם מצידי לדבר על כך אחרי מספר ימים בקבוצה, אבל נראה שיש פה סגל די טוב".
בעיני האוהדים האדומים דמארי הפך לסמל, לא רק בזכות החזרה למועדון אלא בעיקר בגלל הסירוב שלו לעבור למכבי ת"א: "הפועל אצלי עמוק בנשמה, כך שלא הייתי מוכן לעשות דבר כזה
לקהל. אני לא עושה מה שכולם עושים, אני מחפש ליהנות ולא להרוויח. שלא תטעה, אני לא מחפש להיות סמל. אצלי זה הרבה יותר פשוט, הרגשתי שזה מקום שתמך בי בתקופות פחות טובות, התחברתי למקום ואני אוהב את הקבוצה הזו".
למרות שאתה מגיע חלוד, יש ממך ציפיות גבוהות.
"אני מרגיש את זה. הלוואי שיכולתי להגיד שאני באותו הכושר כמו בקדנציה הראשונה, אבל ברור שייקח לי זמן להיכנס לעניינים. לא אקבל יותר מדי ימי חסד. אם לא יהיו קבלות, הגישה כלפיי תשתנה".
ומה עם הנבחרת?
"כרגע זו מטרה רחוקה. תן לי קודם כל להצליח בהפועל".
לפנייה לכתב/ת 
