חופים מתייבשים
התגברות של רוחות מזרחיות גורמת להתייבשות תכופה של השוניות הייחודיות בצפון ישראל ולפגיעה במערכת האקולוגית שלהן - והתופעה עלולה להחריף בגלל משבר האקלים
לפעמים מקום שאנחנו מכירים היטב נראה לנו אחר לחלוטין. ד"ר גיל רילוב, ראש המעבדה לאקולוגיה של חברות ימיות במכון לחקר ימים ואגמים (חיא"ל), חזר לישראל ב-2008 לאחר שמונה שנים של מחקר בחו"ל, וראה שהחופים שהכיר היטב השתנו מאוד. "בפברואר 2009, החודש הראשון לעבודתי במכון לחקר ימים ואגמים, במהלך שבועיים חמים ויבשים שבהם הטמפרטורה באוויר הייתה 30 מעלות, התהלכתי בחוף שיקמונה שבחיפה, שאותו הכרתי היטב מתקופת הדוקטורט, וראיתי שכל משטחי הסלע שלא מכוסים במים בזמן השפל היו לבנים לגמרי", הוא מספר. "כל האצות הפכו מצבעוניות ללבנות ומתו".
עוד כתבות ב"זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה "
מה שהחל כחוויה אישית הבשיל במעבדתו של ד"ר רילוב לכדי מחקר, שבמסגרתו - ובמסגרת תוכנית הניטור הלאומית של המכון - הוא וצוותו עקבו אחר מצב החופים הסלעיים בזמן אירועי יובש כאלה. התוצאות, שהתפרסמו לאחרונה, מגלות שמדובר בתופעה נרחבת ומשמעותית מאוד: אירועי יובש, שבהם רוחות מזרחיות דוחקות את מפלס המים מטה אל מתחת לפני השטח של הסלעים בקו הגאות והשפל, הופכים לנפוצים יותר ויותר, כנראה עקב שינוי האקלים, ומסכנים את קיומן של המערכות האקולוגיות הייחודיות שבחופים הסלעיים של הים התיכון בישראל.
בתי הגידול העשירים ביותר
החופים הסלעיים הם האזורים בקו החוף שבהם קרקעית החוף מורכבת בעיקר מסלעים, ואינה חולית כמו בחופים אחרים. בית הגידול הסלעי העשיר והייחודי בחופינו הוא שוניות הנקראות טבלאות גידוד, שלהן משטחים אופקיים נרחבים בדיוק במפלס הגאות והשפל. שוניות אלה נחשבות לבתי הגידול הטבעיים העשירים ביותר מבחינה ביולוגית בים התיכון. ניתן למצוא אותן בעיקר בצפון הארץ: בראש הנקרה, אכזיב, עכו, שקמונה, חוף הבונים, מכמורת ונווה ים, אבל הן קיימות גם במרכז הארץ ואף בפלמחים.
האזורים בטבלאות הגידוד שמושפעים מאירועי היובש הם אלה שמכוסים במים בזמן הגאות ונחשפים בזמן השפל. טבלאות גידוד נוצרו באזורים של סלע רך שנשחק על ידי גורמים שונים, ביניהם הגלים והרוח, ונבנה במקביל על ידי חילזון בשם צינורן בונה. טבלאות הגידוד הן בית גידול עשיר ומורכב, שכולל בין השאר חלזונות מסוגים שונים, אצות, סרטנים, שושנות ים ודגים. זהו בית גידול שזקוק להימצאותם של מים גם בזמן השפל, ולכך אחראי אותו צינורן בונה, אשר בונה את הכרכוב המוגבה בקצה טבלאת הגידוד הפונה לים ובכך אוצר את המים על פני הטבלה גם בשעת השפל. הצינורן הבונה נמצא כיום בסכנת הכחדה חמורה ונעשים מאמצים שונים לשמר את טבלאות הגידוד בהיעדרו.
הרוחות שמבטלות את הגאות
עבודת המחקר לתואר שני של רעות זמיר בהנחייתם של רילוב ופרופ' פנחס אלפרט מאוניברסיטת תל אביב אפיינה את אירועי היובש שהתרחשו בחופים הסלעיים בין השנים 2012-2014 ואת השפעתם על טבלאות הגידוד. במהלך אירועים אלה, הלחץ האטמוספרי והרוחות שנושבות מהמזרח דוחפים את מי הים למטה וגורמים למפלס המים לרדת בעד כחצי מטר, וכך בעצם מבטלים את עליית מפלס המים על הטבלאות שמתרחשת בזמן הגאות.
הגורם העיקרי לרוחות המזרחיות הוא אפיק ים סוף, מערכת סינופטית שנפוצה בעיקר (אך לא רק) בזמן חילופי עונות ועלולה לגרום לשרב. מאז ומתמיד התרחשו בחופי ישראל אירועי יובש באופן טבעי, בעיקר בתקופות חילופי העונות. עם זאת, ניתוח שביצעו החוקרים על נתונים סינופטיים שנאספו בין השנים 1960–2010 הצביע על כך שתדירות המערכות הסינופטיות שגורמות לאירועי היובש, ובראשם אפיק ים סוף, עלתה משמעותית, בעיקר בחודשי החורף. העלייה הקיצונית ביותר אירעה בתקופה שהחלה בשנות התשעים ונמשכת עד היום, שבה תדירות המערכות הסינופטיות הללו יותר מהוכפלה בהשוואה למצב ששרר בין השנים 1960-1990.
במצב הרגיל, ההבדל בין הגאות לשפל בחופי ישראל קטן מאוד, וגם בזמן השפל הרוחות הדומיננטות יוצרות גלים ששוטפים את משטחי טבלאות הגידוד ומונעים מהיצורים שחיים בהן לסבול מיובש. עם זאת, בזמן אירועי הרוחות והיובש הים שטוח, והגאות אינה מצליחה להעלות את המים על משטחי הטבלאות, וגם אין בקרבת החוף גלים שירטיבו אותן.
שישה ימים של יובש
אירועי יובש משמעותיים עלולים להימשך מעל 36 שעות, והקיצוניים ביותר עלולים אף להתפרש על פני שישה ימים. בחורף 2014 הייתה סדרת אירועים שנמשכו כמעט חודש וחצי. היצורים שחיים בטבלאות הגידוד מותאמים לחיי גאות ושפל ומסוגלים לשרוד כמה שעות מחוץ למים - אבל לא כמה ימים. "כל היצורים שחיים בטבלאות הם יצורים ימיים, כמובן שהם לא יכולים לעמוד ביובש כשהאירוע כה ארוך", מסביר רילוב.
אירוע יובש מסוגל להרוג את כל היצורים בטבלת הגידוד שלא מסוגלים להיכנס אקטיבית אל תוך המים - כלומר, כמעט את כל היצורים שחיים על גבי הטבלה. הוא פוגע באצות צבעוניות שחיות על הסלעים, והן מלבינות בתנאי היובש ומתות. האירועים הארוכים הורגים את כל האצות, כולל אלה שנחשבות לעמידות יותר. אירועים משמעותיים גם גרמו למותם של חלזונות ים רבים.
חלק מהחלזונות, כמו הצלחית, זזים מעט במהלך היום, והם עלולים להיפגע מאירועי יובש ארוכים על אף שהם נחשבים לעמידים בדרך כלל. חלזונות אחרים, כמו החד-שן, ניידים יותר, ובזמן אירוע יובש הם מסוגלים להיכנס לבורות ושקעים שבהם יש מים גם בזמן השפל. עם זאת, באירועים הממושכים, הבורות והשקעים נהיים חמים ומלוחים מאוד, ובסוף רבים מהם מתייבשים. במקרים אלה נעשים הבורות והשקעים למעשה למלכודת מוות, שבמקרים רבים הורגים את החילזון שמצא בהם מקלט.
העלייה העיקרית בתדירות המערכות הסינופטיות שגורמות לאירועי היובש היא כאמור בחורף, שהיא העונה החשובה של יצורים רבים בטבלאות הגידוד: זוהי עונת הגדילה והפריחה של רוב האצות, והתקופה שבה המגוון הביולוגי בטבלאות הוא הגדול והעשיר ביותר. לפיכך, תמותה מסיבית על טבלאות הגידוד בעונה זו יכולה להיות קטסטרופלית לאותה שנה ואולי בעלת משמעות לחברה אקולוגית זו לאורך שנים.
מעבר לכך, בחורף, כשטמפרטורות האוויר נמוכות, טמפרטורות המים גבוהות יותר, מכיוון שהמים אוגרים חום בצורה טובה יותר מהאוויר. בדצמבר 2013, למשל, טמפרטורת האוויר בלילה הייתה כ-5 מעלות צלזיוס, בעוד שטמפרטורת המים הממוצעת עמדה על כ-16-17 מעלות צלזיוס. עם זאת, באותה תקופה כאמור התרחש אירוע יובש שמנע ממי המים להגיע אל משטחי טבלאות הגידוד ולהגן על היצורים שחיו בהן מפני הקור, ושילוב הקור והיובש גרם לתמותה גדולה בטבלאות.
סובלים בקיץ ובחורף
ד"ר רילוב ממשיך לחקור את הנושא, וכיום הוא וצוותו לוקחים חלק במחקר נרחב שנערך בשיתוף פעולה עם חוקרים אמריקאים, ומתמקד בהשפעת צורת פני הסלע בחוף על התמודדות היצורים שחיים באזור הגאות והשפל עם גלי חום ויובש. לדוגמה, אתר בחוף בו הסלע מורכב יכול לספק גומחות קטנות המהוות מסתור לח וקריר יותר ובכך לאפשר לפרטים של מינים רבים לשרוד בעת אירועי קיצון. זאת לעומת אתר שבו הסלע שטוח יחסית ולא מספק מסתור כזה, ולכן כל היצורים הרגישים באתר כזה צפויים למות באירוע קיצוני. לצורך קביעת מורכבות הסלע החוקרים משתמשים במיפוי לייזר מדויק ובצילומים מרחפנים, ולקביעת טמפרטורת הסלע במצלמות אינפרא-אדומות.
בינתיים, המצב לא נראה אופטימי: תחזיותיהם של מודלים אקלימיים מצביעים על כך שתדירותן של מערכות כמו אפיק ים סוף יתגברו בעתיד הקרוב. לפיכך, ד"ר רילוב וצוותו צופים שאם אכן המגמות הנוכחיות ימשיכו, תדירות אירועי היובש רק תגדל, ועד 2050 משך הזמן המצטבר בו הטבלאות יהיו חשופות ליובש ייתכן ויוכפל, זאת כמובן אם עליית מפלס המים המתרחשת גם היא במקביל בשל שינוי האקלים לא "תפצה" על השפעה זו ותטביע את הטבלאות.
כאמור, החוקרים מעריכים כי התגברות המערכות הסינופטיות שמובילות לאירועי היובש נובעת משינוי האקלים, הגורם בין היתר לעלייה בתדירות ובעוצמה של אירועי מזג אוויר קיצוניים רבים, למשל סופות וגשמים עזים שעלולים לגרום למפולות בוץ ולשיטפונות, וגם אירועי יובש שגורמים לשריפות ועוד.
"היצורים שעל הסלע סובלים משינוי האקלים בקיץ ובחורף", אומר רילוב. "בחורף יש יותר אירועי יובש שפוגעים בהם. בקיץ הם מכוסים במים רוב הזמן – אבל המים האלה חמים הרבה יותר ממה שהם היו פעם וגם הם גורמים לעקה ליצורים רבים. הם בעצם סובלים משני הכיוונים", הוא מסכם.
הכתבה הוכנה על-ידי "זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה "
לפנייה לכתב/ת 
