"ארץ לבנה": גם עורכי דין סובלים מאפליה
סדרת הדוקו החדשה "ארץ לבנה" מתמקדת באתיופים שנולדו בישראל, ועל אף הישגיהם הרבים עדיין סובלים מגזענות. מדובר בזווית מרעננת, אבל גם כזאת שיורה לעצמה ברגל
"שני שחורים יושבים" אומרת שלומית ברהנו, עורכת דין ופעילה חברתית שמתראיינת לסדרת הדוקו החדשה של ערוץ 8 בהוט, "ארץ לבנה". משהו במשפט הזה תופס את תשומת הלב. 'שני שחורים יושבים' נשמע קצת כמו 'קומיקאים במכוניות שותים קפה', אולי התוכנית הלבנה ביותר בעולם שבה ג'רי סיינפלד מראיין קומיקאים שבעים למדי בזמן שהם נוסעים באחד מרכבי האספנות היקרים שלו, לא שיש בזה משהו לא בסדר. וגם "ארץ לבנה", שעוסקת באפליית בני העדה האתיופית בארץ, מנסה לשנות קצת את זווית הסיקור שמאפיינת את מרבית סדרות וסרטי הדוקו שעוסקים בנושא.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
הפסיכולוגית": מטורפת קצת יותר מדי
"תיק חיי": לפענח רצח בלי חקירת משטרה
"שטוקהולם": יש מה לראות גם אחרי המונדיאל
כ-30 שנה עברו מאז מבצעי העלייה הגדולים מאתיופיה. המרואיינים בסדרות הם כבר הדור השני, שנולדו פה בארץ, אבל כמו שאומרת מרואיינת נוספת ב"ארץ לבנה", אושי מסאלה, זמרת בת 26, "זה שנולדתי פה לא משנה לי את הצבע". בתקופה הזאת הם הספיקו לחוות גזענות בוטה, בין היתר מצד זרועות הממסד שהביא אותם לפה (פרשיית השמדת מנות הדם היא רק דוגמה אחת). לפני שלוש שנים השתתפו בני הקהילה באירועי מחאה כנגד הגזענות, שהתאפיינו - איך לא - באלימות משטרתית כנגד המפגינים. אלימות משטרתית הפכה לשם נרדף לגזענות שחווה הקהילה האתיופית, וישראלים יוצאי אתיופיה מוצגים בעיקר כמי שנמצאים בשוליים הפחות אופטימיים של החברה הישראלית.
ואולי את זה מנסה יסמין קיני, במאית הסדרה, לשנות. ב"ארץ לבנה" היא מראיינת יהודים יוצאי אתיופיה שמבחינה הישגית עשויים לקבל מהחברה תיוג כ'מוצלחים'. ברהנו, לשעבר היועצת הפרלמנטרית של בוז'י הרצוג, היא תלמידה בתוכנית מנהלים יוקרתית באוניברסיטה העברית, רהוטה ואסרטיבית. היא מספרת שהיא מותקפת על ידי סטודנטים, מרצים ואפילו ההנהלה, שמרחיקה אותה משום שהעלתה את נושא הגזענות באופן נטול פשרות (קשה לשפוט את המקרה שלה מפני שלא ברור אילו אמירות בדיוק גרמו למצב).
אסתי עלמו-וקסלר היא קולנוענית אתיופית הנשואה לגבר לבן, הבן שלה הפנים את הגזענות שחווה עוד בגן הילדים והוא לא רוצה להיחשב לאתיופי. מסאלה מסרבת בשלב מסוים להמשיך לשתף פעולה עם צילומי הסדרה בטענה - שהצופה ימצא את עצמו מתקשה לסתור - שקיני מתעניינת בה רק משום שהיא כהת עור, אקט שמקבע את הפערים והשוני, ולא בגלל, נגיד, הכישרון שלה. בפרקים הבאים (יש חמישה סך הכל) יצטרף גם גל גוונגול, בן 18, שמנסה להשתלב במכינה קדם צבאית יוקרתית ושי פרדו, 42, המנהל האמנותי של ה"סיגדיאדה", פסטיבל לתרבות אתיופית.
מצד אחד יש תבונה בתיעוד של בני העדה שלא נסחפו לגטאות של סמים ואלימות בעקבות הזנחה ממסדית, אלא הגשימו את עצמם למרות הקושי. מצד שני יש משהו מטריד בהגדרה של ההפקה את מרואייני הסדרה, "נשים וגברים מצליחים ומוצלחים, שלמרות זאת הצלחתם לא מגינה עליהם מפני גילויי הגזענות", שמעלה את השאלה – מה לגזענות ולהצלחה? האם הצלחה אמורה להיות הפתרון שימנע גילויי גזענות? ברור שכל עוד הגזענות קיימת, היא ראויה להצפה ותיעוד. מצד שני, יש משהו נכון בטענה של מסאלה – יכול להיות שתיעוד של ישראלים יוצאי אתיופיה בזכות הסיפור והעשייה האישית שלהם, מבלי קשר לצבע העור או למוצא שלהם, עשוי לסייע יותר מאשר תיעוד מקבע הקולב שלו הוא המוצא. זה בדרך כלל אחד התפקידים של ערוץ ממלכתי, למשל, ומהבחינה הזאת הגישה של קיני היא בהחלט צעד אחד בכיוון הנכון.
