הדתה מזויפת: כשכפייה חילונית נקראה "כור היתוך"

מצד אחד נשמעות זעקות ההדתה שמטרתן לשמר עמדות כוח בידי "הרוב החילוני" המצטמק, אך מהצד השני אלפי צעירים הופכים לדתל"שים, מאות צעירים חוזרים בתשובה - ורבבות חילונים מתחברים למסורת. הרוב הגדול עוסק בקשר החי והטוב בין יהדות וישראליות, וכמה "רדיקלים חופשיים" מנסים להרוס

הרב יואל בן-נוןפורסם: 23.07.18 , 17:16

פעם זעקו נגד "כפייה דתית", והיום המציאו מילה חדשה: "הדתה". בימים ההם העבירו רבבות צעירים, בנים ובנות לעולים חדשים, מעולם דתי מובהק - לאורח חיים חילוני-מסורתי, ולא קראו לזה "כפייה חילונית" או "החלנה", אלא "כור היתוך".

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

בצעירותי בחיפה האדומה, שמעתי מעולים חדשים עם עיניים מפוחדות, שהזהירו אותם במקומות עבודה שונים שלא לרשום את ילדיהם לחינוך דתי, כי "מי שירשום לדתי, לא יעבוד". על כל זעקה ציבורית נגד "כפייה דתית" היו עשרות ומאות מקרים של "כפייה חילונית", תוך שימוש פסול בכוח של הרוב במוסדות המדינה.

קראו עוד בערוץ היהדות :

גם היום מכוון חלק לא קטן מצעקות ה"הדתה" לעצור קידום של קצינים, מורים ומנהלים דתיים, כדי לשמור עמדות כוח בידי "הרוב החילוני" המצטמק. מאידך גיסא, לא חסרים רבנים המשתמשים במעמדם ובסמכויות מטעם המדינה כדי לקבוע נורמות דתיות בתחום הציבורי, ואלה מזינים את המחאות נגד ה"הדתה".

בו בזמן, אלפי צעירים וצעירות מתחלנים בצה"ל ובמוסדות האקדמיה הישראלית, ובציבוריות המתוקשרת זה נחשב לתהליך טבעי ונורמלי תחת הכינוי דתל"שים. במקביל, יש גם מאות צעירים וצעירות חילוניים המחפשים (ומוצאים) חיים דתיים ואפילו חרדיים, בתהליך שגם הוא נחשב טבעי ונורמלי, חזרה בתשובה. אלפים ורבבות של חילונים נחשפים ליהדות ומתקרבים למסורת, מבלי לשנות לגמרי את אורחות חייהם, וגם זה נחשב טבעי ונורמלי בחברה ישראלית ויהודית.

הרדיקלים החופשיים

הרוב הגדול עוסק בקשר החי והטוב בין יהדות וישראליות, בלי כפייה דתית או חילונית, בלי זעקות שבר ובלי מאבקים היסטריים, מתוך רצון עמוק לבנות חברה רבגונית אך מאוחדת. לרוב הזה אני שייך בתחושתי הפנימית ובפעולתי הציבורית.

הרב יואל בן-נון

אני קורא לקיצוניים שבכל המחנות והקבוצות - "רדיקלים חופשיים", מתוך הקבלה לביוכימיה, שם ידועים רדיקלים חופשיים כחומרים מסוכנים. אז "רדיקלים חופשיים", אנא חדלו משימוש בלתי ראוי בכוח או בסמכות, והחליפו את הזעקות נגד "הדתה" ואת מאבקי הפחד והשנאה בין חילוניים לדתיים, בשפה של הידברות, קירוב לבבות ולימוד משותף של יהודים וישראליים מכל צבעי הקשת, שאיננה אלא השתקפות בענן של אור לבן אחד.