כוכבת "כתום זה השחור החדש": "אמרתי לעצמי אוי ואבוי - יש פה עירום"
כבת למשפחה נוצרית אדוקה - דניאל ברוקס כמעט ויתרה על התפקיד ב"כתום זה השחור החדש" אחרי שהתבקשה לפשוט חולצה בצילומים. בסוף היא החליטה להתעלם מהאזהרות של אמה והפכה ל"טייסטי", אחת הדמויות האהובות ביותר בסדרה. "אנחנו הולכים רחוק יותר מתוכניות אחרות", היא אומרת בריאיון
על פניו הדמויות הראשיות בסדרה "כתום זה השחור החדש" הן פייפר צ'פמן ואלכס ווס בגילומן של טיילור שילינג ולורה פרפון. הרי הן מבוססות על סיפור חייהן של העבריינית לשעבר פייפר קרמן, מחברת הספר Orange Is the New Black: My Year in a Women's Prison, ושותפתה לפשע קתרין קלירי וולטרס. למרות זאת נראה כי בקהל המעריצים יש הסכמה: הסדרה לא הייתה זוכה להצלחה גדולה כזו לולא הנוכחות של "טייסטי" (האסירה טאשה ג'פרסון) בגילומה של השחקנית דניאל ברוקס.
אף שהיא מספקת קורטוב של הומור ילדותי, שובב וטוב לב בתוך שגרת היומיום של בית הכלא, השחקנית בת ה-28 מדברת על השתקפות של נושאים קשים בתוכנית שעונתה השישית משודרת בימים אלה ב-HOT.
לורה פרפון בריאיון: "דונה הייתה שורדת בכלא"
"אני חושבת שהסדרה מקדמת מאבק בהטרדות מיניות, כל מה שקורה עם הארווי ויינשטיין - אלו סוגיות שדיברנו עליהן בסדרה, כמו למשל סוהרים שמנצלים את כוחם כדי לאנוס אסירות", היא אומרת, "אסור לנו להפסיק לדבר על אף סוגיה - בין אם זה זכויות ילדים, Black Lives Matter או הגירה. מן הראוי שהנושאים הללו יצופו לא רק בסדרה שלנו, אלא שגם סדרות אחרות יהיו אמיצות מספיק לגעת בהם".
אי פעם היית עדה לתופעות הללו מאחורי הקלעים?
"מעולם לא. זה מצחיק, כי כשהתחלתי את הקריירה, אמי, שיודעת מעט מאוד על תעשיית הקולנוע והטלוויזיה, הזהירה אותי. היא אמרה לי 'דניאל, תזהרי מבמאים שינסו משהו מוזר'. אבל מעולם לא יצא לי לפגוש משהו כזה, ואז כשהכול התפרסם, אמרתי לעצמי 'וואו, אמי צדקה, זה באמת קורה'. זה נורא שאנשים מנצלים את הכוח שלהם כך, וזה מצוין שאנשים מדברים על כך. בניגוד אליי, שהתעלמתי מהעצה של אמי, הדור הבא של שחקנים ושחקניות יהיו אמיצים כדי לעצור את זה או לפחות להתנגד לזה".
"כשהזמינו אותי לאודישן ביקשו שאגיע בלי איפור, באתי עם חולצה ארוכה של הביטלס וכמה דפים מהתסריט והם ביקשו שאשחק סצנה עם פייפר. זה שינה את חיי. האמת היא שכמעט ויתרתי על התפקיד כי גיליתי שטייסטי צריכה לפשוט את החולצה בדרך למקלחת. ואז אמרתי לעצמי 'אוי ואבוי, יש פה עירום'. גדלתי במשפחה נוצרית אדוקה מאוד, אז זה הפחיד אותי. אבל אחרי שחשבתי על זה והתייעצתי עם מלהקים, הגעתי למסקנה שזו הזדמנות נהדרת שלא תכתים את השם הטוב שלי – שמן הסתם בכלל לא היה קיים בזמנו. אז החלטתי לעשות את זה ואני לא רוצה לחשוב אפילו מה היה קורה לו הייתי מוותרת על התפקיד".
את חושבת שאם לא היית מוכנה להיחשף, זה היה פוגע בסיכויים שלך להתקבל לסדרה?
"די ברור שלא היו מלהקים אותי אם הייתי מסרבת להוריד חולצה, לא בגלל שזה כזה משנה, כי אפילו לא רואים אותי חשופה. אז אני שמחה שלא חשבתי יותר מדי, או יותר נכון - אני שמחה שחשבתי על כך מספיק לעומק כדי להבין שזה לא יהרוס שום דבר בשבילי. שאלתי את אחת הכותבות, סיפרתי לה שאני גם כך מפוחדת מלגלם את הסטריאוטיפ של אישה שחורה בבית הכלא, ושעכשיו גיליתי שאצטרך גם לפשוט חולצה. והם הבטיחו לי שהכוונה היא להציג את הדמויות כבני אדם אמיתיים, ואין לי מה לדאוג".
עלילת "כתום הוא השחור החדש" מתרחשת בבית כלא לנשים ובכך היא מצטרפת להפקות קולנוע וטלוויזיה רבות שביקשו לספר סיפורים מאחורי הסורגים. אולם בניגוד לסרטי ניצול למיניהם משנות ה-70 וה-80 - שתיארו מקרי אונס וניצול מיני בוטים במטרה לייצר פורנוגרפיה ואלימות עבור הקהל, הסדרה שואפת להציג פיסות של מציאות אינטימית, מצחיקה לעיתים, לא פעם נבזית. יש מי שבוודאי מזהים את "כתום זה השחור החדש" עם הסדרה המופתית "אוז" משנות ה-90. מבחינה זו אפשר להגיד ש"כתום זה האוז החדש". ככזו היא מושכת אליה קהל מגוון של נשים וגברים בחיפוש אחר דרמה איכותית, לא נצלנית.
"אני חושבת שבגלל האנושיות של הדמויות, הצופים יותר פתוחים לסלוח על מעשיהן. העובדה שאנחנו יודעים מאיפה הן באות ואיך הגיעו למצב הזה, גורמת לנו להבין אותן יותר. לאנשים יותר קל להראות חמלה ולסלוח לדמויות פיקטיביות מאשר במציאות, מכיוון שהמציאות היא מציאות. כשמישהו איבד קרוב בתקרית ירי זה שיט אמיתי, בניגוד להמחשה של זה בטלוויזיה. זאת הסיבה שאני אוהבת טלוויזיה ותיאטרון, כי אני מרגישה שהמשימה שלנו היא לפקוח לאנשים את העיניים ולגרום להם להתבונן בעולם הבדיוני ולחפש בו נקודות התייחסות לחייהם שלהם. וכך כשטייסטי מורדת בתוך הכלא, אני מקווה שהצופים מבינים שהם יכולים ליזום בעצמם ולפנות לרשויות ולדרוש שינוי".
זו ציפייה גדולה מהקהל, וזה מחייב מאמץ גדול גם מצידך כשחקנית.
"לפעמים זה יכול להיות כבד מאוד כי אנחנו נותנות את הכול במשך כמה חודשים וזה יכול להיות סוחט ומעייף רגשית. אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי שבסופו של יום אני יכולה להסיר את התחפושת ולצאת מהנעליים הללו, בעוד שיש אנשים שחיים את המציאות הזאת בחיי היומיום. זה מעודד אותי להיות כנה כמה שאפשר".
