בגלל המשמרות: הפרעת שינה הוכרה כתאונת עבודה

במשך יותר מ-40 שנה עבד התובע במשמרות מתחלפות – בבוקר, בערב ובלילה. בית הדין קיבל את טענתו שלפיה הדבר פגע בשעון הביולוגי שלו

עו"ד אסתי עוקבפורסם: 02.08.18 , 22:17

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה של בן 66 שדרש מביטוח לאומי להכיר בו כנפגע עבודה על רקע עשורים של עבודה במשמרות שגרמו לו להפרעות שינה. השופטת יעל אנגלברג-שהם קבעה שלתנאי עבודתו הייתה השפעה משמעותית על מצבו הרפואי, כולל סיבוכי המשנה.

התובע עבד יתר מ-40 שנה במשמרות מתחלפות – בוקר, ערב ולילה. בשנות ה-70 וה-80 הוא עבד בחיפושי נפט, והחל מ-1986 הועסק בחדר בקרה של חברת החשמל, המואר באורות ניאון חזקים לאורך כל היממה. הוא ביקש להכיר בכך שהעבודה שיבשה את השעון הביולוגי שלו והביאה להפרעות שינה ו"דום נשימה" (הגוף מפסיק לנשום במהלך השינה תוך הגברת סיכונים לשבץ מוחי ועוד).

דיני עבודה

240 אלף שקל למאבטח שנפצע ב"דו-קרב"

עו"ד פאני יהלום

עובד "מודיעין אזרחי" נשלח לקורס קרב מגע, ובסיומו נפגע בברכו בהדמיה מול חניך אחר. המעסיקה שלו והחברה שהעבירה את הקורס יפצו אותו

240 אלף שקל למאבטח שנפצע ב"דו-קרב"

הוא טען כי כתוצאה מכך יש להכיר גם בסיכוי משנה שנגרמו בשל הפרעות אלה, כגון סוכרת ויתר לחץ דם. למעשה התבססה תביעתו על תורת המיקרוטראומה, המאפשרת להכיר גם באלפי אירועים זעירים ומצטברים ככאלה שגורמים לתאונת עבודה. מנגד, ביטוח לאומי טען שעבודה במשמרות או חוסר שינה מתמשך לא מהווים "אירועים חוזרים ונשנים", ואין לראות בהם בסיס מספק לקביעה שמדובר במיקרוטראומה.

המומחה מטעם בית הדין התבקש לבדוק אם יש קשר סיבתי רפואי בין הפרעות הנשימה ודום הנשימה שמהן סובל התובע לבין העסקתו כעובד במשמרות מתחלפות. לאחר בדיקה מעמיקה הוא קבע כי אכן יש יותר מ-50% סבירות שתנאי העבודה של משמרות במשך שנים השפיעו בצורה משמעותית על החמרת מצבו הרפואי.

בתגובה טען הביטוח הלאומי שקיימת סתירה פנימית בחוות הדעת, שכן המומחה עצמו ציין שאין עדות שעבודת משמרות גורמת לדום נשימה בשינה, אך למרות זאת מצא קשר סיבתי של החמרת מצב בין עבודת התובע ותחלואיו.

הביטוח הלאומי ביקש לפסול את המומחה ולמנות אחר במקומו, בטענה שלא השיב לשאלות שהופנו אליו, אולם בקשה זו נדחתה והשופטת יעל אנגלברג-שהם קבעה כי "חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה נותנות מענה ברור ומספק לשאלות שהניח בית הדין בפני המומחה".

בניגוד לעמדת הביטוח הלאומי היא הסבירה כי "חוות דעת המומחה היא ברורה, עקבית ומנומקת וממנה ניתן ללמוד על הקשר הסיבתי הישיר שבין עבודת המשמרות לבין הפרעת השינה והחמרת דום נשימתי בשינה".

גם באשר לסיבוכי המשנה אימצה השופטת אנגלברג-שהם את דעת המומחה, שלפיה לתנאי עבודתו של התובע הייתה השפעה משמעותית על מצבו הרפואי, כולל סיבוכי המשנה. לכן, בסיכומו של דבר נקבע כי הפרעות השינה, דום הנשימה בשינה, מחלת הסוכרת ומחלת יתר לחץ הדם שמהם סובל התובע מהווים "פגיעה בעבודה".

בתוך כך נדחתה תביעתו להכרה בפגיעה נפשית, מאחר שלא הוכח כל קשר סיבתי בינה לבין נזקיו מהעבודה. הביטוח הלאומי חויב לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 80 אלף שקל.