ילדי השוטר שנהרג מתגייסים, החייל שיסרב לעשות מילואים. פני מחאת הדרוזים
ג'נאן טרודי מכפר סמיע שכלה את בעלה השוטר ובקרוב יתגייסו ילדיה התאומים: "הילדים עונדים שרשרת דגל ישראל, שנוריד את השרשראות? נגיע לשוויון בקבר?". סמי חלבי מירכא שירת כלוחם: "לא מוכן לעשות עוד יום אחד במילואים". פרופ' רפיק איברהים מאוניברסיטת חיפה מסביר: "התחושה היא של גישה מתנשאת ויהירה של יוזמי ותומכי החוק"
"שלא תבינו אותי לא נכון", כתבה שרה טרודי בפוסט בפייסבוק, "אני גאה בדרך שאבא שלי עשה ואני בטוחה שיש עוד רבים כמוני! אנחנו כל הזמן היינו גאים בהיותנו חלק ממדינת ישראל, אך האם אנחנו אמורים להרגיש כך גם עכשיו?". היא סיפרה על משפחתה: "אני בטוחה ששמעתם כבר מספיק היסטוריה ודעות פוליטיות לכן אני מתכוונת לספר לכם את הסיפור האישי שלי. אז שלום, אני שרה טרודי, הבת של האני טרודי ז"ל, מכפר סמיע. גדלתי בבית שבו חונכתי על אהבת ארץ ישראל. אני חוגגת את יום העצמאות, אני שרה את 'התקווה' בטקסים ואני מתגאה בזהות הישראלית שלי. אגב, עד לאישור חוק הלאום ענדתי שרשרת עם סמל המפה של המדינה. נשמע פטריוטי, לא?
"כיום, אחרי חמש שנים מאז מות אבי אני עומדת להתחיל את שנת השירות הלאומי שלי בתחנת משטרה במעלות תרשיחא. אני מתכוונת לעשות את זה משתי סיבות: אחת כי אני רוצה ללכת בדרך שאבא שלי הלך בה ולהמשיך את המסורת, ושתיים כי אני מרגישה שייכות למדינה וחשוב לי לתרום למדינה שאני משתייכת אליה וגאה להיות אזרחית בה. אחרי אישור חוק הלאום עולות לי המון שאלות לראש: האם אני עושה את הדבר הנכון? האם מה שאבא שלי עשה אינו באמת משמעותי בעיני המדינה? האם מגיע לכל אותם חיילים דרוזים להיות מוגדרים כחיילים סוג ב'?".
"ממיינים את העדה - וזה כואב"
אמה של שרה, ג'נאן (43), משמשת כמנהלת בית ספר לחינוך מיוחד וכעת בתה ובנה התאום עומדים בפני גיוס. בעוד ששרה תעשה שירות לאומי, האח התאום לומד בבבית הספר הטכני של חיל האוויר ועומד בפני גיוס. טרודי מגדלת לבדה את התאומים וגם את אדים בן ה-15 שלומד בבית הספר אמירים בכפר ורדים. "את העיקר, החשוב והאהוב מכל איבדתי, והמשכתי בדרכו לחנך את ילדיי, בדרך של אהבת הארץ והמולדת. טיפחתי אותם לחינוך ערכי ולגאוה לאומית", אמרה בכאב ל-ynet.
"שלושת הילדים שלי עונדים שרשרת בצורת דגל ישראל, אז פתאום זו לא המדינה שלנו? שנוריד את השרשראות?", שואלת טרודי. "נכון שאביהם נהרג למען המדינה, אבל חינכתי אותם להמשיך לשרת את המדינה הזאת ולתרום לה כי אנחנו חלק ממנה ואין לנו מקום אחר. יהודי שבא מארה"ב או רוסיה יכול לחזור לאיפה שבא אם ירצה, לאן אנחנו נחזור? עכשיו אני במקום מאוד קשה, בחרנו שאמיר יצטרף לחיל האוויר מכיתה ט' כדי להמשיך שם את שירותו הצבאי. שרה הצטרפה לשירות לאומי בתחנת המשטרה למרות שיכלה ללכת ללמוד בתור בוגרת בית ספר למדעים. בחוק הזה הורידו לנו את המוטיצביה ואת התקווה לתרום. אתה חי בתוך בית וגאה שאתה שייך, ופתאום עם כל השייכות הזאת ממיינים אותך כסוג ב'. לי ולילדי אין גב להישען עליו ועכשיו גם אין לנו לאום, אז מה נשאר לנו?".
טרודי אומרת על חוק הלאום: "לדעתי זה חוק גזעני, כולם יודעים שזו מדינת היהודים, וזה מצוין במגילת העצמאות, לא צריכים לעגן אותה בחוק זה. כולי תקווה שהחברה הישראלית תדע להתגבר על הנזק שהממשלה הביאה עלינו ונדע לחיות במשותף, בשלום ואהבה לאורה של מגילת העצמאות. אני מבקשת מכולכם להשתתף היום בעצרת, כי לנו חשוב עתידה של העדה בפרט ועתידה של המדינה בכלל".
"לא צריכים להתגייס ולתרום למדינה"
סמי חלבי, בן 26 מירכא, שירת כלוחם וכעת - בעיצומה של המחאה נגד חוק הלאום - הודיע שיסרב לעשות מילואים. "חוק הלאום הוציא אותי מהאזרחות שלי כאזרח מדינת ישראל. אחרי ששירתתי בצבא שלוש שנים מלאות, היום אני לא מוכן לעשות עוד יום אחד במילואים מכיוון שהחוק הזה הוא גזעני והופך אותנו לסוג ב' בישראל, מדינה שנלחמנו עבורה שלוש שנים. המדינה בסוף זורקת אותנו. אנחנו לא צריכים להתגייס ולתרום עוד יום אחד למדינה".
נג'יב הנו, בן 36 מג'וליס, נכה צה"ל ויזם דרוזי, אומר כי חוק הלאום הוא "חוק פוגעני שמפלה אותי מאחרים ולוקח ממני הרבה זכויות, לא שהן קיימות היום במאה אחוז, אבל זה מחדד דברים שלא קיבלנו. אפשר להגיד היום תודה לביבי ולבנט על זה שהם חידדו להרבה אנשים איזה סוג אנשים הם. אני אמשיך להיאבק על מנת שאקבל מה שמגיע לי ומגיע לנו כמו כל אזרח שמשרת מקום המדינה, כבר 70 שנה. לא נחכה לביבי או לאף אחד אחר. כל פעם שמדברים על זה אני נעלב ומרגיש חסר אונים, אני מקווה שזה ישתנה, שנוכל לדבר בגובה העיניים ולא שיקראו לי ולמישהו ששירת במדינה אזרחים סוג ב'".
יוסף ג'מאל, בן 53 מירכא. שירת בעבר בעזה ובלבנון. "התגייסתי לצה"ל ב-1983. הייתי תקופה ארוכה בלבנון, בעזה ובעוד כל מיני מקומות. לא מתחרט לרגע. אני דוגל במדינת ישראל אבל מה שקרה לעדה הדרוזית זה שהורידו את האיפור מהבחורה היפיפייה, מי שהוריד את האיפור זה ביבי. המשחק הפוליטי שלו כבר גלוי לכל אדם במדינה, הוא מחפש מניות פוליטיות, כמו שאמר שהערבים נוהרים לקלפי וככה קיבל מנדטים. היום הוא בפשיטת רגל פוליטית. שיפסיק לעשות בלגן בעם, תן לנו לחיות יחד. אין לי בעיה לא עם יצחק, לא יעקב, לא עם איסמעיל ולא מוסא, לא עם אף אחד, תן לנו לחיות בשקט. הוא מקלקל את המדינה ועושה חורבן בית שלישי נקודה. הוא היה כבר מספיק זמן ראש ממשלה, תעזוב אותנו בשקט".
פרופ' רפיק איברהים, קצין בכיר במילואים, חוקר ומרצה במדעי המוח באוניברסיטת חיפה, מסביר מדוע לדרוזים יש בעיה עם חוק הלאום ולמה כל מתווה חדש לחוק, המעגן הטבות וזכויות לדרוזים - לא יועיל. פרופ' אברהים אומר כי "כל אקט התנהגותי מכיל יסוד נפשי. בהקשר של חקיקת חוק הלאום, האזרח הפשוט (יהודי או לא-יהודי) שואל עצמו מהו אותו יסוד נפשי שעמד מאחורי ההחלטה ליזום או לתמוך בחוק כזה. כאשר לא מסופקת תשובה ברורה ומשכנעת לאזרח, האינטואיציה והתחושה היא של גישה מתנשאת ויהירה של יוזמי ותומכי החוק".
פרופ' איברהים מוסיף ש"בעקבות החוק, בני דניאל שעומד להתגייס השנה, שואל למה בחוק מתייחסים אלינו כאנשים נפרדים. כל הסבר שמנסים המחוקקים לתת, כמו למשל שהחוק לא פוגע בשיוויון, אינו יכול לספק נערים צעירים כי הלוגיקה הפשוטה אומרת שכל הפרדה מבטאת חוסר שוויון. ואם לשיטתם חוק הלאום מבטיח שיוויון ולא גורם עוול לקבוצות אחרות באוכלוסייה, אז למה צריך לחוקק חוקים מתקנים, בהם המדינה מודה לעדה על התרומה לביטחון ומבטיחים לה זכויות בחוק? למה שמדינה תודה בחוק מיוחד וספציפי לאזרחים שמשרתים אותה מכוח החוק"? (לדרוזים יש גיוס חובה משנת 1956).
פרופ' אברהים שואל ותוהה: "האם יעלה על הדעת לחוקק חוק שבו המדינה מודה לכל אלה שמשלמים מסים? נוצרת כאן תרבות של יהירות שלטונית וכוח יתר שצוברים אישי ציבור המעוותים את החיים של כולנו ומזיקים לרקמת היחסים העדינה שנבנתה במשך עשורים בין מיעוט ורוב במדינה. להעריך מיעוט רק לפי מספרו באוכלוסייה זו גישה לא הוגנת, לא אנושית ואנטי-דמוקרטית. לא יעלה על הדעת שיהודים בארה"ב יוצאו מחוץ לגדר בשל מספרם הקטן (2% מהאוכלוסייה)". לסיום אמר פרופ' איברהים: "אתמול שמעתי את האלוף במיל' עמוס גלעד אומר בריאיון טלוויזיוני שתרומתם למדינה של 150 אלף הדרוזים, שווה בעיניו לשני מיליון איש, וחזקה עליו שהוא יודע על מה מדבר".
.png "הפוסט של אמיר אסעד")
אמיר אסעד, בן 31, גר באטלנטה, סטודנט למשפטים, הוא בנו של תא"ל במיל' אמל אסעד. אמיר פרסם פוסט שבו הוא מביע את התנגדותו לחוק הלאום. "החוק הזה בניסוחו הנוכחי משמיט בכוונה חלקים מסוימים שנכתבו במגילת העצמאות. חלקים שאמורים להבטיח - יחד עם זה שזו מדינת העם היהודי - את שוויון הזכויות של המיעוטים וההכרה שזה הבית של הדרוזים. חוק יסוד הלאום הוא משוריין יותר מחוק כבוד האדם וחירותו, כלומר קשה יותר לשנותו מאשר את חוק היסוד. בגלל אופן החקיקה של החוק, זה יצר מצב שבו שופטים יצטרכו להעדיף את חוק הלאום על פני חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
"שוויון זה לא משהו אמורפי", הוסיף אסעד, "שוויון זה משהו שמאוד קל לאמוד אותו ומאוד קל לעשות אותו בפרקטיקה. המילה שוויון גם לא מופיעה בחוק כבוד האדם וחירותו, אבל פה מדובר בחוק פרטיקולרי בעוד שחוק כבוד וחירותו הוא אוניברסלי".
אבא שלך אמל אסעד, חטף ביקורת מאוד קשה בגלל התקרית עם ראש הממשלה, והטענה שהוא השתמש במילה "אפרטהייד"
"זה עוד ספין של ראש הממשלה, המילה אפטרהייד מעולם לא נאמרה ומעולם לא נטען שישראל היא מדינת אפרטהייד. אבא שלי, אני ואחי ניהלנו מסעות הסברה בארה"ב נגד הטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד, עשינו מסעות הסברה למען מדינת ישראל ונגד ה-BDS. הספין הזה הוא לא רק עלבון לאינטליגנציה, הוא גם פגיעה שעכשיו כל אדם - לא משנה מה הוא, מה התרומה שלו - מתויג בתור מוקצה. התיוג הזה בהכרח מכניס את כל הדרוזים כרגע לעמדת מוקצים".
לגבי התגובות בטוקבקים להתנגדות של הדרוזים לחוק אמר אסעד: "אנחנו יודעים לזהות מתי יש טוקבקים ממומנים ומגיבים שמלעיזים, לזהות את מי ששולח אותנו לסוריה וקורא לנו כפוי טובה ובוגדים, כרגע מדובר בקומץ ואנחנו רואים את התמיכה בנו ולא רק של דרוזים. לא ניתן למיעוט קיצוני להסיט אותנו מדרכנו, זה מעולם לא היה סיפור של ימין ושמאל. ביבי היה צריך לחתום על דילים כדי להשיג תמיכה בחוק. אני חושב שהתומכים יגיעו ביום שבת לעצרת ההזדהות ולתמוך בעדה הדרוזית, ואנחנו מזמיניםגם את המתנגדים להגיע ומי שאינו מבין מה מפריע לנו בחוק, שיבין מה הבעיה שלנו עם החוק, למה זה פוגע בציבור הדרוזי וברגשות הציבור הדרוזי, ומה הפתרון שאנחנו מציעים".
במהלך העצרת שמתוכננת להערב בשעה 20:30, ינאם מנהיג העדה הדרוזית בישראל, השייח מוואפק' טריף, וכמו כן יישאו דברים משפחות שכולות, נציג הקצינים הדרוזים, נציג ראשי רשויות ודמויות ביטחוניות בכירות לשעבר.
לפנייה לכתב/ת 
