חוק הלאום הופך אותנו לשכירי חרב
האמת פשוטה וכואבת: לא ניתן לקיים שוויון תחת הפרדה, ועוד בחוק יסוד. הממשלה – ראשה בעננים ורגליה לא נוגעות בקרקע המציאות - לא מפנימה שאף דרוזי לא יסכים שיתייגו אותו כאזרח סוג ב'
(צילום: רויטרס)
רק לפני כמה חודשים חגגה מדינת ישראל 70 שנה לעצמאותה ורבות דובר על עברה ועתידה. דובר על כך שלפני 71 שנים המדינה הייתה חלום רחוק, אבל כוח החזון של האבות המייסדים הוא שהעניק לעם היהודי את האמונה ואת התקווה לבצע את הבלתי יאומן. אותו דור מייסדים לא שכח להגיד שלא יהיה עתיד למדינה ללא יציקה של ערכי הרוח, ללא הטמעה של ערכים חברתיים מכוננים וללא השתתתה של המדינה העתידית על המוסר והשוויון. אחרי 70 שנה, כשהעולם חווה התנגשות בין ציוויליזציה ואמונה, כל אזרח שואל עצמו מה קיבלנו? אילו מנהיגים ומנהיגות יש לנו כאן?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מחד עומדת ממשלה על נבחריה ושריה, ידם על כפתור החקיקה, ומציגה עצמה כמי שיודעת מהו האינטרס של המדינה ומהו האינטרס הציבורי והלאומי, ולכן גם שמה את עצמה אמונה על שמירתם. מאידך עומדים אזרחים יהודים ולא יהודים המסומנים כמי שכל חפצם הוא פגיעה באינטרס הציבורי והלאומי. במקרה הטוב, מדובר לדעתה בקבוצה מעורבת של תמימים (שלא לומר טיפשים) שאינם מבינים את הוויות העולם החדש. במקרה הרע רואה בהם הממשלה חבורה של ותרנים, חסרי חוט שדרה ונטולי פטריוטיזם.
אך אל דאגה, גם אם טיפשים ותמימים או לוזרים נטולי חוט שדרה - השרים, יועציהם ומלחכי פנכה למיניהם ישימו את המחסום כיוון שרק הם יודעים את האמת. הם אלה היודעים מה צריכה להיות דמותה של מדינה חזקה. הם גם יודעים שהשתלטות על כל האדמות הוא צורך קיומי ובניית צבא חזק ודורסני עם רכישת צוללות מתקדמות וספינות מגן (עם או בלי מאכערים), הם אלה שישמרו ויבצרו את הביטחון של כולנו ואת עתיד המשק והכלכלה.
מתוך עמדה יהירה זו, שלפיה צורכי הביטחון והכלכלה קובעים את מהות החיים, מרשים לעצמם השליטים להצהיר כל שני וחמישי שהם עומדים לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיים ולהשקיע את משאבי המדינה במקומות הראויים לכך. הם יודעים יותר מכולם כי אזרחים לא יהודים הם סכנה קיומית פוטנציאלית במקרה הטוב ופצצה מתקתקת במקרה הרע.
זו אולי הסיבה להצבת חגורת החנק והמצור על הכפרים הלא יהודיים (ובעיקר הדרוזיים) ואיסור בנייה על אדמות פרטיות במסווה של תוכניות מתאר והרחבה לא מאושרות (שמישהו דואג לא לאשר אותן זה עשרות שנים).
תא"ל (מיל') אמל אסעד על חוק הלאום (צילום: מטה המאבק בחוק הלאום)
כך או כך, הם יודעים גם לספר מהו העתיד הטוב יותר לאקדמיה הישראלית, מהו הקוד האתי הראוי באוניברסיטאות ואיזה אופי צריך להיות לגוף הנקרא מל"ג. גוף זה, שנועד במקורו להגן על מוסדות האקדמיה ולחצוץ בינם לבין הממשלה, הופך לו לאט לאט לגוף פוליטי, בשירות אג'נדה מפלגתית, ואם חלילה יש בינינו עדיין אנשי אקדמיה שחרדים לעצמאותה של האקדמיה הישראלית, יש לשאוף להחליפם.
אלו בקרב היהודים שמנסים להשמיע את קולו השפוי של שוויון אזרחי (הלא-יהודים חוששים להביע את דעתם), שתרומתם למדינה אינה מוטלת בספק ואף עולה ברמות על חלק גדול מהיושבים בבית המחוקקים, מואשמים בגישה פוסט-ציונית.
אותם שרים, מחוקקים ומלחכי פנכה הם אלה שיזמו את חוק הלאום, שמחזיר אותנו מאות שנים לאחור, וכל זה רק כדי להגדיר את זהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. על הדרך הם שכחו את רוח העקרונות במגילת העצמאות, שבה נאמר במפורש שהמדינה מחויבת בשוויון אזרחי מלא.
הם יתאמצו להסביר שהחוק אומנם מתייחס ללא-יהודים כנפרדים אך הוא רואה אותם כשווים. הם איבדו בדרך את הלוגיקה הפשוטה שכל הפרדה במהותה מבטאת חוסר שוויון. לכן, כל נימוק בהקשר זה הוא לא יותר ממכבסת מילים להפרה של ערך שוויון זכויות האדם.
שרים, מחוקקים ומלחכי פנכה(צילום: אלכס קולומויסקי)
בכל אקט התנהגותי יש יסוד נפשי. האזרח הפשוט שואל עצמו מהו אותו יסוד נפשי שעמד מאחורי ההחלטה לתמוך בחוק זה. כאשר לא מסופקת תשובה ברורה ומשכנעת, התחושה היא של התנהגות מתנשאת ויהירה. היהירות ה"שלטונית" ו"שכרון הכוח" שאותם צוברים אישי ציבור, מעוותים את החיים של כולנו ומזיקים לרקמת היחסים העדינה שנבנתה במשך עשורים בין קבוצת הרוב לקבוצות המיעוט במדינה. מהיכן באה לה אותה יהירות ממשלתית המנהלת את חיינו? מה הדת החדשה הזו שהם מנסים לבנות?
בשבועות האחרונים נשפך דיו כמים על ידי אלה אנשים מן השורה, פוליטיקאים ואנשי צבא, שעל רקע זה מתנגדים למדיניות ההפרדה ולהוצאת הדרוזים אל מחוץ לגדר. הגדילה לעשות תמונה שהתפרסמה ושמעמידה את דיוקנו של תא"ל רסאן עליאן מול חרדי הנושא שלט "לא-לגיוס" ומתחת נכתב: "אזרח סוג ב' ואזרח סוג א'".
הממשלה – ראשה בעננים ורגליה לא נוגעות בקרקע המציאות - לא מצליחה להפנים שאף דרוזי לא יסכים שיתייגו אותו כאזרח סוג ב'. היא לא מצליחה להבין שלא הגיוני שמדינה תודה בחוק מיוחד וספציפי למי שמשרת מכוח חוק (גיוס חובה), כמו שלא יעלה על הדעת לחוקק חוק שבו המדינה מודה לכל אלו שמשלמים מסים.
לב העניין הוא שללא קבוצות מיעוט שמקבלת חופש ביטוי וזכויות שוויוניות לא תיתכן דמוקרטיה שתחזיק מעמד זמן רב. המשברים הנוכחיים עם חוק הלאום, חוק הפונדקאות ועם הרפורמה הכפויה במערכת ההשכלה הגבוהה אינם תוצר של דיון פוליטי אלא של דיון ערכי. את הדיון הערכי הזה צריכים לשאת ראשי השלטון במשותף עם אנשי ציבור, אנשי דת, אנשי אקדמיה ומנהיגי קהילות בכירים היודעים היטב את תרבותם.
אנו הדרוזים מצפים מהרוב היהודי שלא יתבייש בכך שחוק הלאום מדבר על זכותו של העם היהודי למדינה, אלא שיתבייש בגלל שהחוק ומחוקקיו הופכים את היהדות לשבטית ולדת מדירה בעיני העולם הנאור.
- רפיק אברהים הוא פרופסור לנוירופסיכולוגיה מאוניברסיטת חיפה ורס"ן במילואים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' רפיק אברהים
מומלצים
