הנהג פגע, ברח והפקיר – אבל המדינה סולחת

ההחלטה על קיצור מאסרו של שי סימון, שדרס למוות את מיטל אהרונסון, היא בבואה של ישראל: אגואיסטית, ללא ערבות הדדית ולקיחת אחריות

ארז קיטה פורסם: 07.08.18 , 08:51

הנהג הדורס שי סימון(צילום: גיל יוחנן )

ביום חמישי האחרון החליטה ועדת השחרורים של הנהלת בתי המשפט על שחרור מוקדם של שי סימון, שהורשע בדריסתה והריגתה של מיטל אהרונסון בתאונת פגע וברח לפני כעשור. סימון נידון בתחילה ל-20 שנות מאסר, ומאז קיצר בית המשפט העליון את עונשו ל-14 שנים. איזה מסר מעבירה המערכת כשהיא מקלה בעונשו של אדם שהורשע בנהיגה בשכרות, בהריגתה של אישה והפקרתה בכביש, בבריחה מהמקום עם חברו וגם בהתחמקות מאחריות לאחר שנתפס? האם כך חושבים בבית המשפט שיוכלו למגר את התופעה הנרחבת של הסתלקות מהמקום לאחר תאונה?

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

"לא תעמוד על דם רעך", נכתב בספר ויקרא (פרק י"ט, פסוק ט"ז), והכוונה היא עזרה לזולת ולחלש, אך בעיקר מתייחסת האמרה להגשת מתן סיוע לאדם הנתון בסכנת חיים. הרמב"ם מייחס לכך חשיבות רבה ולכן מרחיב את הפרשנות ומציין שלקיום המצווה יכול אדם גם להזעיק אחרים שיצילו.

סימון לא היה מעורב בתאונת דרכים רגילה אלא בשרשרת עבירות המעידות על זלזול בוטה בחיי אדם. עבירת ההפקרה לאחר תאונה היא האכזרית, הנבזית והחמורה ביותר שאדם מבצע בכביש. מדובר לא רק בעבירת תנועה חמורה אלא במעשה אנטי-חברתי ואנטי-מוסרי ממדרגה ראשונה.

תאונות הפגע וברח הפכו למכת מדינה. מעין עניין שבשגרה. יותר משני בני אדם נפגעים בממוצע בכל יום כשהנהג הפוגע מסתלק מהמקום. בכל חודש נהרג אדם אחד לפחות בתאונת פגע וברח. בסך הכל יש כ-700 תאונות פגע וברח בכל שנה בממוצע, והכל בחסות המדינה: במקום להילחם בתופעה הבזויה ולהכריז מלחמת חורמה נגד הנהגים הבורחים, היא משדרת מסר אחר לחלוטין.

החוק מתיר לשופטים לגזור עד 14 שנות מאסר בפועל לנהג שהפקיר פצוע בשטח וברח. בחנו באופן אקראי 71 פסקי דין שבהם הורשעו נהגים בעבירת הפקרה לאחר תאונה והעונש הממוצע נאמד במאסר בפועל של שנתיים ושבעה חודשים, וקנס כספי של 2,179 שקל בלבד. רחמנים בני רחמנים. המסר הוא שלעיתים משתלם לפגוע ולברוח. בוודאי לא מסר של פחד או הרתעה.

שוב ושוב טוענים הסנגורים שמדובר בנהג נורמטיבי שפשוט נבהל ולא ידע כיצד עליו להתנהג. "תגובה אנושית", הם אומרים. אם כך הדבר, המדינה כשלה גם בנושא החינוך, שכן זה משהו שהיה חייב להיות מוטמע כבר בגן הילדים או בבית הספר היסודי.

זאת ישראל האמיתית. אגואיסטית וחסרת ערכים בסיסיים של ערבות הדדית ולקיחת אחריות. הגיע הזמן להפסיק להתעלם ולהתחיל לפעול. בתי המשפט חייבים להחמיר בענישה ולשדר מסר שעל תאונות פגע וברח אין סליחה ואין מחילה. במשטרה ובמשרד התחבורה חייבים לשים את ידם על נהגים שפוגעים, בורחים ומפקירים. אל לנו לשחרר את המדינה מאחריות לשלום הנהגים בכבישים. זו חובתה הבסיסית בהסכם בינה לבין האזרח.