הסנקציות חונקות את איראן, אבל נפילת האייתוללות רחוקה
ענישה כלכלית-נשכנית היא נשק יעיל מאוד, אבל מצריכה הרבה סבלנות עד לתוצאות: כדאי שבוושינגטון ובירושלים, שמשדרות אופטימיות, ייזכרו בנבואות מלפני שבע שנים על התמוטטות משטר אסד. הבסיג' עדיין לא נקרא לטפל בהפגנות, ורק בעוד חצי שנה עד שנה התמונה תתבהר
הכלכלה האיראנית נמצאת במצב קשה, ומצוקתם של תושבי הרפובליקה האיסלאמית גוברת. אין ספק שהסנקציות שהטיל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על האיראנים יחמירו עוד את מצב הכלכלה ואת מצבם של האזרחים.
ואולם, מכאן ועד נפילת משטר האייתוללות באיראן הדרך ארוכה - וכלל לא בטוח שהמשטר ייפול. סנקציות כלכליות-נשכניות הן נשק יעיל מאוד, אבל הן מצריכות הרבה סבלנות עד שרואים תוצאות. אפשר לראות את זה בעזה ובמקביל גם באיראן.
כדאי שקובעי המדיניות בוושינגטון ובירושלים, שמשגרים כעת לחלל התקשורת מסרים אופטימיים בדבר נפילה קרובה של השליטים בטהרן, ייזכרו בנבואות על "התמוטטות קרובה של משטר אסד" כשהחל המרד הסוני בסוריה ב-2011.
בשאר אסד, שהיה נתון במצב קשה בהרבה מזה של האייתוללות באיראן, עדיין יושב על כיסאו. זאת ועוד, אסד משתלט בהדרגה על ארצו וממשיך לטבוח באויביו בעזרת הרוסים והאיראנים. לכן עלינו לגלות זהירות רבה בבואנו להעריך את המצב שנוצר באיראן - מצב שהוא קריטי לא רק לביטחון מדינת ישראל אלא גם ליציבות במזרח התיכון.
הכלכלה האיראנית אכן נמצאת במצב קשה, שאפילו הסנקציות שהטיל ברק אובמה על איראן בין 2010 ל-2015 לא גרמו לשכמותו. הסיבה העיקרית היא השחיתות, הניהול הכושל והשליטה של משמרות המהפכה במגזרים שלמים של הכלכלה לטובת אנשיהם ותומכיהם.
הסיבה השנייה - מחירי הנפט, שצנחו בשנים האחרונות, לא אפשרו לקופת האוצר האיראנית להתמלא מחדש בקצב שלו ציפה הנשיא חסן רוחאני. רק עכשיו עולים המחירים - ובנובמבר הקרוב ייכנסו לתוקפן סנקציות על יצוא נפט שהטיל הנשיא טראמפ.
סיבה נוספת למצוקה המקרו-כלכלית של איראן היא שהסרת הסנקציות בעקבות חתימת הסכם הגרעין ב-2015 לא הביאה לזרם השקעות זרות כפי שרוחאני ותומכיו ציפו. החברות האירופיות והסיניות ששלחו את נציגיהן בגלים-גלים לטהרן לא התלהבו ממה שהוצע להן, וחששו להשקיע במדינה שמעורבת במלחמות ובחתרנות כמעט בכל רחבי המזרח התיכון.
השקעות כלכליות דורשות יציבות שלטונית וביטחונית, והמעורבות של מפקד כוח קודס קאסם סולימאני בפעולות טרור ולחימה בסוריה, בתימן ובעיראק לא ממש מעודדת משקיעים שאינם חובבי סיכונים ואינם אוהבים לשים את כספם על קרן הצבי.
סיבה אחרונה, חמורה דיה, נקשרת לבצורת הנמשכת באיראן זה כמה שנים ואשר הביאה למחסור אדיר במים. מחסור זה גרם, למשל, לצמצום ניכר של שטחי החקלאות המעובדים. גידולי הפיסטוק האיראני הצטמצמו בעשרות אחוזים, ופגעו בכך הן בפרנסת החקלאים והן בהכנסות המדינה ממטבע חוץ.
משבר המים, אגב, נובע לא רק מעצירת הגשמים והשלגים אלא גם מהתיישנות והרס של תשתיות הובלת המים וניקוזם באיראן עקב מחדלי השלטון המקומי. כתוצאה מכך, האבטלה באיראן, בעיקר של צעירים, נסקה ליותר מ-30%. והעיקר - עקב הציפייה לעצירת המסחר בדולר, צנח שער הריאל האיראני לשפל שלא ידע כמוהו מעולם. בד בבד נחתכה הכנסתן של מיליוני משפחות בחצי ואולי יותר.
ההפגנות לא מסכנות עדיין את המשטר
ההפגנות שנערכות בתקופה הנוכחית מדי יום באזורים שונים באיראן הן תוצאה ישירה של המצוקה הכלכלית, שצניחת שער הריאל החמירה אותה בבת אחת. אך כאמור, ההפגנות האלו עדיין אינן מסכנות את המשטר. משטר האייתוללות השמרני, ובראשו המנהיג העליון עלי חמינאי, יושב בטהרן לבטח על כיסאותיו.
איך אנחנו יודעים? פשוט מאוד. המשטר עדיין לא הפעיל את משמרות המהפכה ואת כוח גייסות ההתנגדות, הבסיג', לדיכוי המהומות. הבסיג' כולל את המיליציות החמושות שפועלות בשירות משמרות המהפכה, וכוחותיו הם אלה שדיכאו את המהומות שפרצו באיראן ב-2009. אותן מהומות איימו אז על שלטון האייתוללות השמרני.
אף שההפגנות נגד המשטר ונגד המדיניות הכלכלית נמשכות כבר כמה שבועות ומתפרשות על פני כמה ערים, המשטר מסתפק כרגע בדיכוי שלהן באמצעות המשטרה. משמרות המהפכה עדיין מחזיקים את הבסיג' בכוננות.
יחד עם זאת, ברור שהמשטר מרגיש מאוים, ולכן הוא מאיים בחזרה. הוא מאיים לסגור את מצרי הורמוז ואת מצרי באב אל-מנדב בים האדום. בכך גלום איום מצידו למנוע ממדינות המפרץ הערביות לייצא את הנפט שלהן במכליות הענק שצריכות לעבור במצרים הללו.
האיום הזה מקפיץ כבר היום את מחירי הנפט בעולם כלפי מעלה, והאיראנים משתמשים בו בידיעה ברורה שאיום על מקורות האנרגיה של סין, הודו ומדינות אפריקה ואירופה הוא הנשק החזק ביותר שברשותם. על ארה"ב האיראנים לא יכולים לאיים, משום שצפון אמריקה הגיעה לא מזמן לעצמאות אנרגטית. בנוסף, חסימת מצרי הורמוז ובאב אל-מנדב, באמצעות המורדים החות'ים, תוביל למלחמה שבה ארה"ב תהיה מעורבת ישירות, וקרוב לוודאי שהאיראנים יפסידו בה.
איום נוסף של האיראנים הוא לחדש במלוא הקצב את תוכנית הגרעין שלהם. לא מדובר באיום ריק, כי הם מסוגלים לעשות זאת ולהגיע תוך זמן לא רב למרחק של חודש-חודשיים ממתקן נפץ גרעיני ראשון. ואולם, אם האיראנים יעשו זאת, תיווצר עבורם סכנה בכך שהאירופים ובכללם הרוסים, וכן הסינים, יתנערו מהם ויפסיקו אפילו לנסות לסייע להם.
האיראנים מאיימים גם על האירופים ודורשים מהם - וכך גם מרוסיה ומסין - לפצות אותם על ההפסדים שייגרמו להם כתוצאה מהסנקציות האמריקניות. האירופים עשו באחרונה צעד וחצי בכיוון הדרישות האיראניות, והבטיחו שיפצו חברות אירופיות שייפגעו אם האמריקנים יקנסו אותן בגלל קשריהן עם איראן. רוסיה וסין עדיין נמנעות מהבטחות כאלה.
אבל נראה שהאיראנים בעצמם לא ממש סומכים על האירופים שיעשו עבורם את העבודה, אף שלאירופה וגם לסין ולרוסיה יש כעת אינטרס לתקוע אצבע בעינו של טראמפ. נשיא ארה"ב הכריז כזכור על מלחמת סחר עם סין ועם אירופה ומטיל סנקציות על רוסיה בגלל קריעת שטחים מאוקראינה, ולכן יש להן אינטרס לעזור לאיראנים, אבל החברות הכלכליות הפרטיות - הרוסיות, האירופיות והסיניות - אינן ששות להיכנס לכיפוף ידיים עם הכלכלה האמריקנית לטובת כלכלה כושלת כמו זו האיראנית.
שומרים על תדמית קשוחה
למרות כל זאת, האיראנים משדרים לעת עתה כלפי חוץ תדמית קשוחה. הם מסרבים להצעתו של הנשיא האמריקני להיפגש עם רוחאני, כי מבחינתם משא ומתן עם ארה"ב, אחרי פרישתה מהסכם הגרעין והטלת הסנקציות, הוא אקט משפיל של כניעה. במקום זאת בוחר משטר האייתוללות ברטוריקה מתריסה ומאיימת, שנועדה בעיקר להוכיח לאזרחי איראן את עוצמת המשטר ואת יכולתו להתמודד עם איומים אמריקניים, שהם כידוע "השטן הגדול".
הניסיון מוכיח שלחץ חיצוני מלכד לעיתים קרובות את האזרחים סביב המשטר, למרות הסבל שהלחץ הזה גורם להם. עדות לכך אפשר למצוא בכל העולם, מרצועת עזה ועד רוסיה. קשה כרגע לנבא בביטחון מה תהיה התוצאה הסופית.
כאמור, איראן נמצאת כרגע במצב כלכלי קשה, שעוד יחמיר עם בוא הגל השני של הסנקציות ב-6 בנובמבר. אבל בינתיים עלולים לקרות כמה דברים שישנו את תמונת המצב מיסודה: למשל, אם האירופים או רוסיה וסין, שחתומים על הסכם הגרעין, יתווכו בין איראן לארה"ב ויביאו להסכם חדש שיהיה כאילו תוספת להסכם המקורי מיולי 2015, ואשר תהיה בו היענות לדרישות ארה"ב אך בלי שייחשב לכניעה איראנית מוחלטת. האירופים ופוטין יודעים להגיע לתוצאות יצירתיות כאשר זה נדרש, וכאשר זה באינטרס שלהם.
ישנה גם אפשרות שהאיראנים יממשו את איומיהם ויחסמו את נתיבי השיט של הנפט ו/או יחדשו את תוכנית הגרעין שלהם. הכל עדיין פתוח, ולכן תעבור לפחות חצי שנה עד שנה עד שהסנקציות החמורות באמת ישפיעו בצורה חמורה על הכלכלה האיראנית. אין מקום לאופטימיות מוקדמת, חילופי השלטון באיראן עדיין לא כאן.
לפנייה לכתב/ת 
