העיתונאי ופעיל השמאל אורי אבנרי מאושפז במצב קשה מאוד לאחר אירוע מוחי

אורי אבנרי, שבמשך שנים היה מראשי תנועת השמאל בישראל, מאושפז במצב קשה בבית החולים איכילוב בתל אביב כשהוא מורדם. אבנרי, בן 94, עבר אירוע מוחי והוא אינו בהכרה. בימים האחרונים הגיעו עיתונאים וקרובי משפחה רבים לבקרו באיכילוב.

אבנרי שימש במשך 40 שנה עורכו הראשי של השבועון "העולם הזה", שחשף פרשות שחיתות שונות ופרסם סיפורי מין ותמונות עירום שלא היו נהוגים באותן שנים בישראל. הוא כיהן כח"כ בכנסת השישית והשביעית מטעם תנועת "העולם הזה - כוח חדש" והיה חבר כנסת מטעם של"י בכנסת התשיעית. 

אורי אבנרי(צילום: נועם מושקוביץ)

אבנרי נולד בגרמניה למשפחה אמידה, שעלתה לארץ ישראל עם עליית היטלר לשלטון בשנת 1933. בישראל איבד אב המשפחה את הונו, ואבנרי נאלץ לצאת לעבוד במקום ללכת לבית הספר. ב-1938, בהיותו נער בן 15, הצטרף לאצ"ל והיה חבר בארגון במשך כארבע שנים. במלחמת השחרור התגייס לחטיבת גבעתי, והעביר כתבות מהשטח לעיתון "הארץ". במהלך המלחמה נפצע קשה.

בשנת 1950 עזב את "הארץ" ורכש עם חברים את השבועון "העולם הזה". בראש העיתון הופיע המשפט "ללא מורא, ללא משוא פנים", ששיקף את רוחו של "העולם הזה". בעשורים הראשונים לפעילותו אופיין השבועון בקו פוליטי שמאלי, פרסומים סנסציוניים ורכילות, לצד גילויים שהשפיעו על חיי הציבור ועל הפוליטיקה בארץ. בין הפרשיות שנחשפו בעיתון: פרשת אשר ידלין, פרשת אברהם עופר ופרשת כפר קאסם. כמו כן קרא אבנרי, באמצעות העיתון, לבטל את הממשל הצבאי שבו היו נתונים ערביי ישראל ולהפריד את הדת מהמדינה.

פרסומיו של "העולם הזה" עוררו התנגדות ציבורית וממסדית. כך למשל סירב ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון לבטא את שם העיתון וקרא לו "השבועון המסוים". לאחר שחוקק "חוק לשון הרע" (1965), שלטענת אבנרי נועד להשתיק את "העולם הזה", פנה לפוליטיקה ונבחר לכנסת כח"כ מטעם "העולם הזה - כוח חדש" בכנסת השישית והשביעית, ומטעם של"י בכנסת התשיעית (בסך הכל 10 שנים). לאחר מלחמת ששת הימים קרא לסגת מכל השטחים שנכבשו ולאפשר את כינונה של מדינה פלסטינית בהם. בעיצומה של מלחמת לבנון עורר אבנרי סערה ציבורית כאשר יצא לביירות הנצורה ונפגש שם עם יאסר ערפאת.

אבנרי היה פעיל בגופים הקוראים לשיתוף ישראלי-פלסטיני: הוא היה ממקימי תנועת "גוש שלום" ותומך נלהב בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. על פעילותו זו זכה בפרסים בינלאומיים רבים.

במקביל פרסם אבנרי כמה ספרים, בהם: "בשדות פלשת 1948" (1949) - רשימות ממלחמת השחרור; "הצד השני של המטבע" (1950) - תיאור גרסתו לצדדים האפלים של מלחמת השחרור, ספר שעורר התנגדות רבה והיה ניסיון להחרימו; ו"מלחמת היום השביעי" (1968) ו"אויבי אחי" (1988) על מפגשיו עם ראשי אש"ף.