אחת ולתמיד, להט"בים הם לא סוטים
הגיע הזמן שהרבנים שלנו יפסיקו להשפיל את הלהטב"ים. ואם לא, אז שישלמו את המחיר. זה לא יקרה בטוב, רק ברע. כי מי שיש בידיו כוח, מבין רק שפה אחת. גם אם הוא רב. מי שמשפיל ורומס – יצטרך לתת אצלנו דין וחשבון על מעשיו
בגילוי דעת שעליו חתמו לפני כשבועיים מאות רבנים מן הציונות הדתית, הם שוב קראו ללהטב"ים "סוטים". וכך, בלי להתאמץ אפילו, הם הביאו לי ג'ננה שלא חולפת. הקלות שבה רבנים מסוימים (לא כולם!) מטיחים עלבונות והשפלות בחברי הקהילה הלהטב"ית נמאסה על רוב הציבור, לא רק עלי. ההשפלה, הביזוי והשיסוי חייבים להיפסק, ובקרוב הם אכן ייפסקו. אבל לדעתי זה לא יקרה בטוב, רק ברע. מדוע? כי מי שיש בידיו כוח, מבין רק שפה אחת. גם אם הוא רב.
יש פתגם נפלא: "תאהב אותי. אם אתה לא יכול לאהוב אותי - תכבד אותי. ואם אתה לא יכול לאהוב אותי וגם לא יכול לכבד אותי - אז תפחד ממני". ברבנים המשפילים והרומסים אין אהבה, וגם אין בהם כבוד. לכן אין ברירה אלא להכניס בליבם את הפחד. זה לא קשה.
זה לא קשה, כי הם הרגישו כל כך זחוחים ובטוחים בעצמם, שהם חתמו בשמותיהם ובתואריהם, ואף נקבו בתפקיד הציבורי שהם ממלאים. יש בהם רבנים המשרתים בכוחות הביטחון, רבני ערים ורשויות מקומיות, ורבנים העומדים בראש מוסדות חינוכיים. המשכורות של רובם משולמות מתקציב המדינה.
לוּ הייתי הומו, הייתי מבקש מבתי המשפט שלנו להכריע בשאלה אחת פשוטה: האם כל אחד מן הרבנים האלה יכול להמשיך ולשמש בתפקידו הציבורי בהינתן העמדות שהצהיר עליהן, המשפיעות לרעה על התנהלותו המקצועית.
השינוי של פרויד
באיזה זכות אני אומר שהומואים ולסביות הם לא סוטים? ומהי בכלל סטייה מינית? כדי לענות על השאלות האלה צריך לחזור אל שלהי המאה ה-19, ואל הפסיכיאטר והחוקר הווינאי ריכרד פון קראפט-אבינג, אחד הראשונים שניסו לחקור את המיניות האנושית באופן מדעי. הוא האיש שטבע את המושגים "מזוכיזם", "סאדיזם", "פדופיליה" ועוד.
קראפט-אבינג האמין שמטרת הדחף המיני היא רבייה בלבד. כל פעילות מינית שאינה יכולה להביא לרבייה הייתה בהכרח סוטה בעיניו. בהתאם לכך הוא סיווג את ההומוסקסואליות ואת הלסביות כסטיות מיניות. ההשקפה שלו נשארה מקובלת במיינסטרים הרפואי והפסיכיאטרי עד לפני כארבעים שנה, ואז השתנתה בחדות. אבל כבר לפני מאה שנה, לא כולם חשבו כמוהו.
אחד מתלמידיו של קראפט-אבינג היה זיגמונד פרויד. שניהם חיבבו והעריכו מאוד זה את זה, אבל פרויד חלק על קראפט-אבינג בנושא ההומוסקסואליות. כדי להבין את שורשי המחלוקת ביניהם, וכדי להבין מדוע ההומוסקסואליות אינה נחשבת היום לסטייה, צריך להבין, ולו גם על קצה המזלג, את ההשקפה הפרוידיאנית על אהבה ומיניות.
פרויד לא חשב שמטרת הדחף המיני היא רבייה בלבד. הוא האמין שהאהבה האנושית מתפתחת לאורך הילדות, והיחס למי שאוהבים אותו (ה"אובייקט" בלשון הפסיכולוגים) מתפתח גם הוא. פרויד האמין שהיכולת לאהוב נעשית מורכבת ומשוכללת יותר עם השנים, והיא מגיעה לשיאה באהבה רומנטית בוגרת. זוהי אהבה שמובילה לזוגיות, ויש בה גם מרכיב מיני מפורש. במהלך ההתפתחות של האהבה עלולות לקרות תקלות שונות, והתוצאות של התקלות האלה הן הסטיות המיניות.
מה שמאפיין את כל הסטיות המיניות הוא חוסר היכולת לאהוב אדם שלם. זהו, אולי, המשפט הכי חשוב בטור הזה, ולכן אכתוב אותו שוב, ובמודגש: מה שמאפיין את כל הסטיות המיניות הוא חוסר היכולת לאהוב אדם שלם. על מנת להגיע לריגוש ולסיפוק מיני, הסוטה זקוק לתנאים מיוחדים, והזהות והאופי של האובייקט המיני שלו חשובים בעיניו הרבה פחות מאשר המידה שבה האובייקט עונה על התנאים האלה.
כך, למשל, המזוכיסט המיני חייב להיות מושפל ומנוצל, והסאדיסט המיני חייב לגרום כאב וסבל לפרטנר המיני שלו, על מנת להגיע לסיפוק. בדומה להם הפדופיל, שהוא סכנה לציבור, משתמש בילד או בילדה כפרטנר מיני, ורק כך הוא חש תשוקה. המשותף לכל הסטיות ("פרברסיות") הללו הוא שאין בהן אהבה לאדם מבוגר ושלם. אין לסוטים כמיהה ואין להם געגועים לבן או בת זוג שיבוא ויהיה "החצי השני" שלהם -- ידיד נפש, שותף לחיים, עזר-שכנגד.
באהבה, אין הבדל בין סטרייט, הומו ולסבית
האם הומוסקסואלים ולסביות הם סוטים? מי שהזדמן לה להכיר – מכלי ראשון, שני או שלישי – את עולמם הפנימי של הומוסקסואל או לסבית, יודעת שהתיאור הזה רחוק מהם. הומוסקסואלים ולסביות עשויים להתאהב באהבה גדולה וכובשת – אהבה רומנטית לכל פרטיה ודקדוקיה. זאת אהבה שהמיניות מהווה חלק ממנה – חלק חשוב, אבל לאו דווקא החשוב ביותר. יש בה פרפרים בבטן ונדודי שינה, שאיפה לקרבה ולייחוד, וחלומות בהקיץ על בן או בת הזוג. וברגע שהחברה והקהילה שלהם מאפשרת זאת, הומוסקסואלים ולסביות רבים יוצרים זוגיות יציבה, מלאה ואמיצה עם בן או בת זוג – זוגיות שמאפשרת להם לגדל ילדים, לבנות בית, ולחלוק יחד חיים משותפים. ככה זה.
אם הומוסקסואלים ולסביות הם לא סוטים, אז מה ההבדל בינם לבין רוב הציבור? ההבדל הוא בנטייה המינית (sexual orientation) שלהם: בהכללה ניתן לומר שבעוד שסטרייטים מתאהבים בבני המין השני, הומוסקסואלים ולסביות מתאהבים בבני מינם. אבל מבחינת אופייה, עומקה וטיבה של אהבתם, אין הבדל בין סטרייט, הומו ולסבית.
הנה מה שאמר פרויד על הומואים: "אין ספק שהומוסקסואליות אינה יתרון, אך אין היא דבר שיש להתבייש בו או להרגיש מושפל בגללו. אין היא יכולה להיות מסווגת כמחלה. אנו רואים בה צורה של תפקוד מיני הנוצר כתוצאה מעכבה מסוימת בהתפתחות המינית. אנשים רבים ונכבדים מאוד מהעת העתיקה ומימינו אנו היו והינם הומוסקסואלים, בהם כמה מהדמויות הנשגבות ביותר (אפלטון, מיכאלאנג'לו, לאונרדו דה-וינצ'י וכו'). חוסר צדק משווע ואכזרי הוא לרדוף הומוסקסואלים כאילו היו פושעים".
לקח למיינסטרים הרפואי והפסיכולוגי עוד חצי מאה להבין את מה שהבין פרויד, אבל בסוף זה קרה. לפני 38 שנים, בצעד היסטורי, האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית הוציאה את ההומוסקסואלים והלסביות אחת ולתמיד מספר האבחנות הפסיכיאטריות שלה. תוך זמן קצר הלכו אחריה כל האגודות הרפואיות והפסיכולוגיות בעולם. זה נגמר.
הגיע הזמן שגם הרבנים שלנו יפסיקו להשפיל את הלהטב"ים, וזה לא אומר שעליהם להתיר משכב זכר. גם חילול שבת אסור מן התורה, בדיוק כמו משכב זכר. אבל מעולם לא שמעתי מאות רבנים קוראים לארבעת מיליוני הישראלים שנוסעים לים בשבתות בכינוי המשפיל "סוטים".
ומה עם הרבנים שלא ישתכנעו מכל מה שכתבתי כאן? בשלוש מילים: שישלמו את המחיר. החגיגה נגמרה. מי שמשפיל ורומס – יצטרך לתת אצלנו דין וחשבון על מעשיו. מדוע? כי כאן ישראל, אחים שלי, לא איראן. וטוב שכך.
לפנייה לכתב/ת 
