לישון עם קלוד מונה: טור אמנות שבועי
תמורת 16 אלף פאונד תוכלו לרכוש מיטה שגבה מעוטר ביצירות אמנות מתוך האוסף של הנשיונל גלרי בלונדון, תוכנית טלוויזיה אוסטרלית מציעה לכולם להיות מבקרי אמנות, הסטודיו של איי ווי ווי הושמד בסין ותערוכה חדשה אלימה במיוחד. טור אמנות שבועי
שבוע מתוח עבר עלינו ובנוסף לחום הזה, אנחנו מוקפים באלימות ובמאבקי כוח. אולי בגלל המצב, אני מוצאת גם בחדשות האמנות הדים לחיים עצמם. ובכל זאת, לא הכל פסימי.
המאבק של איי וויי וויי
במשך 11 שנים היה האמן הסיני איי וויי וויי עצור בארצו. דרכונו של האמן האקטיביסט נשלל ממנו בלי סיבה מוצדקת ובנוסף, סביב הסטודיו שלו בבייג׳ין הוצבו מצלמות אבטחה, שעקבו אחריו יומם וליל. מי שראה תערוכות שלו (גם במוזיאון ישראל), בודאי זוכר את פסל השיש של מצלמת האבטחה, שעברה התמרה ליצירה אמנותית.
ברגע שדרכונו הושב לו ב-2015, עזב וויי וויי את סין ומאז הוא מסתובב באירופה וממשיך ליצור אמנות מחאתית. השבוע הסינים אמרו את המילה האחרונה במאבק בין הצנזורה לחופש הביטוי. טרקטור עלה על הסטודיו של האמן והשמיד אותו כליל.
על פי הודעת האמן הפעולה נעשתה ללא כל הודעה מוקדמת אבל על פי וידאו המתעד את ההרס, המבנה היה ריק לחלוטין. יכול להיות שהמהלך נעשה כחלק מתהליך הג׳נטריפיקציה המתרחש בשכונה, שבה שכן הסטודיו. הסינים עושים דברים כאלה. אבל וויי וויי רוצה שנאמין שהוא נרדף גם כשהוא מתגורר באירופה, היבשת המחבקת אותו מאז שהגיע אליה ב- 2015. לנו כמובן יש רגישות מיוחדת לכל הנושא של הריסת בתים ומה שבטוח, לא משנה מה הסיבה, מדובר באקט אלים ומכוער.
להרדם עם מאסטרפיס
אחד הנושאים המטרידים ביותר את טהרני האמנות היא ״זילותה״, כפי שהם מפרשים את התופעה בה אמנות מופיעה במקומות לא ״אמנותיים״ כמו הסופרמרקט של ננסי ספארו.
גם המיסחור של האמנות, המרצ׳נדייז שממתין לכל שוחר אמנות בחנויות המוזיאונים, בבתי האופנה, על מותגים שונים, פסול בעיני אותם אלה, המבקשים לכלוא את האמנות במגדל השן ולצפות בה באוירה אקסקלוסיבית (ובוודאי ללא צילומי סלפי). אבל כמו שאומרת האימרה הבריטית - אם אינך יכול להילחם בהם, אז הצטרף אליהם - כך גם המוזיאונים המסורתיים ביותר משתפים פעולה עם העולם החדש.
כל זאת כדי לספר על מיזם עסקי חדש של הנשיונל גלרי בלונדון, שמאפשר לרכוש מיטה, שגבה מעוטר באחת היצירות מתוך אוסף המוזיאון. המחיר נע בין 16 ל-30 אלף פאונד אבל התוצאה מעוררת השראה ללילה משובח. החברה המייצרת את המיטות טוענת באופן בנאלי משהו, שהמוצרים שלהם תמיד נחשבו ליצירות אמנות.
אמנות ואלימות
יש הרבה סיפורים בהיסטוריה של אמנים שביצעו פשעים שונים. קראווג׳יו, בן המאה ה-16, אפילו הרג אדם. זה אמנם מקרה קיצוני אבל היום, בעידן ה-MeToo, גם אמן כמו צ׳אק קלוז, שהואשם, לכאורה, בהטרדה מינית, נחשב מוקצה ותערוכה שלו במוזיאון הלאומי בוושינגטון בוטלה בתחילת השנה.
על רקע חוסר הסבלנות לפשעים, אולי מפתיע לגלות שבספטמבר תיפתח בלונדון תערוכה של אמנות אלימה במיוחד, של ג׳וזפה דה ריברה, אמן ספרדי בן המאה ה- 17, תחת השם ״אמנות האלימות״. השמועות מספרות שהוא הרעיל אמן אחר, בגלל תחרות ליצירות הפרסקאות בקתדרלה המרכזית של מילנו. אבל זה מעולם לא הוכח.
האם זוהי מניפולציה להציג תערוכה שתזעזע כדי להביא קהל? זה לא חדל להפתיע אותי שאלימות מוכרת (סרטים, ספרים ומתברר גם אמנות), בעולם שהוא אלים מספיק, לטעמי. אבל אולי בעצם זה עוזר לאנשים להתמודד עם האלימות האמיתית.
אוצר התערוכה מספר שריברה חי בתקופה מאד אלימה. האם יגידו את זה גם על אמנים בני זמננו? נדמה לי שהאלימות מתרחשת בעוצמה יתרה בכל מקום על המפה אבל ממש לא בטוח שהיא באה לידי ביטוי משמעותי באמנות העכשווית שאנחנו רואים.
ביקורת אמנות - כל אחד יכול
מאז עלייתן של הרשתות החברתיות, תחום הביקורת המקצועית ספג מכה כואבת. בתקופה שבה אנשים מעדיפים את הדעות של החברים שלהם מאשר את אלה של מבקרים מקצועיים, כמות המבקרים המועסקים בעיתונות ירדה דרמטית.
אז מה קורה כשכל אחד מאיתנו יכול להיות מבקר אמנות בפוטנציה? את זה החליטו לבדוק באוסטרליה, בתוכנית טלוויזיה חדשה בשם Everyone's a critic, שבה מזמינים אנשים מהרחוב להביע את דעתם על יצירות אמנות. האמת היא שדווקא דעתם של אנשים לא מושכלים יכולה להיות מרעננת מאד וכמובן אותנטית. כשיורדים קצת יותר לעומק מ״אוהב/לא אוהב", אפשר לראות לא פעם כיצד אמנות טובה חודרת אל הלב של אנשים נטולי כל רקע אמנותי. זה כמובן, לא מוריד כהוא זה מתפקידם החשוב של מבקרים מקצועיים, שכתיבתם מעשירה ומלמדת.
מה שכן, בגלל שכל אחד היום הוא דעתן עם במה, אולי כדאי שמערכת החינוך תתחיל ללמד חשיבה ביקורתית - כלי חשוב מאד, גם
למבוגרים בינינו. לפעמים נדמה שיש יותר מדי אנשים שלוקחים את מה שאומרים להם (במיוחד בעלי סמכות) כתורה מסיני.
הכותבת היא הבעלים של גלריה שטרן, חוקרת תרבות, וכותבת על אמנות מדי שבוע.
